מבצע שלכת – 9-8 ביוני 1978

למשמר המורשת הימית                                           27 במאי 2020

בס"ד

הכנות

במוצ"ש 03 ביוני 1978 התחלנו לבצע תרגיל משותף עם ש 13. אמנם תכננתי להשתתף בתפילה החגיגית בישיבה לכבוד יום ירושלים, אך עם צאת השבת נסעתי לתרגיל. היינו באזור נחל המערות ליד כרם מהר"ל, בתרגיל נטל חלק סא"ל מרק אלי מש-13, ולפתע קבלנו הודעה בקשר לעצור תרגיל ולחזור כל אחד לבסיסו.

כשהגעתי לבסיס, הסתבר לי שהסיבה לביטול התרגיל הייתה כניסה לנוהל קרב לקראת מבצע מתוכנן בחוף לבנון אשר אמור להתבצע ע"י הצנחנים והשייטת.  חיכה לי מברק ולפיו עלי להצטוות למחרת לכוח של השייטת לצורך המבצע, וחברי ליחידה רס"ן (לימים אל"מ) אלימלך גרוסמן אמור להצטוות לכוח הצנחנים.

אלימלך גרוסמן ז"ל הלך לעולמו לפני מספר חדשים אחרי התמודדות ממושכת עם מחלה קשה. אלימלך עשה שורה ארוכה של תפקידים ביחידה ובקהיליית המודיעין. היה לוחם, אמיץ מקצוען וחותר למגע עם האוייב. תנצב"ה. הרמתי טלפון למרק ואמרתי לו שנפגש מחר בבוקר, ושאלתי אותו מה עדיף: גליל או קלצ'ניקוב. מרק אמר לי שעדיף קלצ'ניקוב.

יעד הפשיטה היה בסיס מחבלים מצפון לדהר אל בורג'. – כיום דהר אל בורג' הינו מרינה ציורית בצד מבצר צלבני עתיק ווילה גדולה על צוק הצונח לים, כ 45 ק"מ מצפון לראש הנקרה.

כללי: בליל ד' סיון תשל"ח 8-9 ביוני 1978 בוצע בלבנון מבצע "שלכת" להשמדת בסיס היחידה הימית של הפת"ח באזור דהר אלבורג'. הבסיס שימש כבסיס אימונים למחבלים המיועדים לבצע פיגועים בדרך הים נגד מדינת ישראל.

כלים ויחידות כוחותינו: סטי"לים, קומנדו ימי וצנחנים.

היעד היה בסיס מחבלים ובו מספר בניינים, מאהל, סירות גומי  ו 2 סירות מנוע מהירות.

מפקד המבצע                   : תא"ל אורי שמחוני קצין חי"ר וצנחנים ראשי (לימים אלוף)

מפקד המבצע בחוף : אל"מ אמנון ליפקין שחק ז"ל מח"ט 35 (לימים רב אלוף)

מפקד כוח משנה בחוף      : סא"ל יאיר רפאלי מג"ד 50 (לימים אל"מ מיל)

מפקד כוח משנה בחוף      : רס"ן משה יעלון מפקד פלס"ר 35 (לימים רב אלוף)

מפקד כוח משנה בחוף      : רס"ן יוסי טהר מפקד פלחה"ן 35 (נהרג במבצע "צלצל" יולי 81)

מפקד החילוץ          : רס"ן אבנר טלמון מפקד פלנ"ט 35 (לימים אל"מ מיל)

מפקד כוח שייטת 13     : סא"ל אלי מרק, מפל"ג אג"מ ש-13.

נוהל הקרב:  התכנון היה לפשוט על 2 יעדים: יעד "שלכת" אשר כלל מספר בניינים לאורך החוף ומספר בניינים בניצב לחוף. יעד "נץ" אשר כלל מספר אהלים מצפון מזרח ליעד "שלכת", ליד מסילת הברזל. כמו כן ממזרח ליעד "שלכת" היו 2 סירות סער ("ספיד בוטס"), וממערב ליעד שלכת היו סגי"ם .

הקצאת המשימות:

תפיסת החוף וקליטת כוח חטיבה 35 : כוח שייטת 13

השמדת יעד "שלכת" : הכוח של חט' 35

השמדת יעד "נץ" , קליטת כוח חט' 35 והחזרתו  וניתוק המגע : כוח ש. 13

לאחר תרגול של יומיים, בוטל יעד "נץ", ובמסגרת המלחמה על ה"צדק המבצעי", יעד "שלכת" חולק לשניים:  על בניינים 1,2,3, וסירות הסער אמורים לפשוט הצנחנים (חיצים אדומים) ועל הסגי"ם ובניינים 4,5,6 אמורה לפשוט השייטת (חיצים כחולים).

תכנית הביצוע המצומצמת:

התאמננו יום נוסף על מתווה היעד החדש, ולאחר תחקיר יצאנו לביצוע. כוח הצנחנים הובל באח"י "מעוז" וכוח השייטת הובל בסטי"ל.

יצאנו בסגי"ם לסטי"ל, ראיתי את אלי מרק לוקח תחת בית שחיו את דגם הקרטון של היעד עטוף בנילון כדי שלא יירטב. בדרך ראיתי שמאחד הפנדרים (פנדר – דופן גומי מנופחת)  של הס"ג שלנו דולף אוויר. הראיתי זאת ללוחם צעיר ממפעילי הסגי"ם בשם ע.ד. והוא תיקן את הבעיה במהירות תוך כדי תנועה.

הגענו לסטי"ל התארגננו במגורי הירכתיים ומרק קבע תדריך בשעה 16:00 אחרי שכולם יישנו טוב (זו הייתה הדרך הטובה ביותר להתרגל למצב הימי).

בשעה 16:00 התיישבנו לתדריך. כל אחד נדרש להציג מה הוא הולך לעשות בכל שלב, היכן ואיך בדיוק. בסיום התחקיר והתדריך אמר מרק: תראו, אנחנו לא כל כך טובים בחי"ר כמו הצנחנים, לכן כל אחד צריך לשים לב ולזכור טוב מה הוא עושה בכל שלב, ובמקרה של שינויים בלתי צפויים, כל אחד צריך לזכור שהוא לבד, ובו תלוי הכל ועליו לעשות הכל לביצוע המשימה. בגמר התדריך עליתי לחרטום הסטי"ל, התפללתי תפלת מנחה ונהניתי מרוח הים וממראהו.

השמש שקעה, חושך ואפלה, הסטי"ל מוריד מהירות, רעם המנועים הופך לנהמה, התפללתי תפלת מעריב בכוונה רבה.  נשמע בסטי"ל צלצול הפעמון המתריע על 30 ד' להורדת כלים למים. בשלב הזה הסטי"ל עוצר, הסטילאים מורידים את הסירות למיים, והלוחמים מתארגנים לירידה לכלים.לבשתי חליפת צלילה, נעלי גומי, טלפיים, אפוד קרב וערכנו בדיקת ציוד. לקחתי אתי 7 מחסניות קלצ'ניקוב: שתי מחסניות מחוברות בנשק וחמש באפוד, 2 רימוני רסס אחד זרחן נפיץ  ואחד עשן. על הגב סחבתי מטען "גור".

אחר שלבשתי את הציוד, עליתי לגשר הפיקוד  נטלתי את המד"צ ואמרתי את התפילה ליציאה לקרב. כל הסטי"ל אשר המה לפני כן ככוורת דבורים נדם באחת, והקשיב לתפילה. תפילות בשלב זה הן רגע של אמת, רגע של חשבון נפש, כוונה כנה ודבקות בשם. שמתי את מבטחי בשם והתפללתי שיחון אותי ברוב עוז ועצה, בינה וגבורה כדי לעשות רצונו ולקדש שם שמים ברבים.

הסירות במים, קפצנו לסירות. הקפיצה לסירות מחייבת אותך לפעול לפי השכל ובניגוד לרגש. עקב הגלים, הסירה מתקרבת ונוגעת בסטי"ל ואחר כך מתרחקת. נטיית הלב היא לקפוץ לס"ג כשהוא צמוד לסטי"ל, אם תעשה כך מובטח לך שתיפול למים מכיוון שעד שאתה מגיע לס"ג הוא כבר התרחק, ואתה במים. צריך לקפוץ לס"ג כאשר הוא רחוק מדופן הסטי"ל ואז אתה נוחת בס"ג כשהוא התקרב.

מתחילים להתקדם לעבר החוף, מורידים מהירות, מורידים מצערות כדי לשמור על השקט. ניצלתי שלב זה כדי לחטוף תנומה על הפנדר (הדופן המנופחת) של הס"ג לאחר ימי האימונים וההכנות למבצע.  על פי התכנון המקורי היינו אמורים לבצע החפה רטובה, לתפוס ראש חוף, ולקלוט את הצנחנים האמורים להגיע בסגי"ם עד החוף (החפה יבשה). צפינו בתהליך הורדת הסירות מאח"י "מעוז"  וראינו שבעת הורדת הסגי"ם מהספינה לים, התפוצץ אחד הסגי"ם.  הדבר גרם לעיכוב בהתקדמות ולכן קיצרנו טווח עם הסגי"ם לחוף וביצענו החפה כמעט יבשה.  הדבר חייב מקצועיות רבה מכיוון שנחתנו בפאה הדרומית של מבצר דהר אל בורג'. הדבר נתן לנו הסתר מראייה כלפי היעד, אך חייב מעבר בין הריסות המבצר הצלבני שהיו מפוזרות בתוך המיים, והיה צריך לדעת לתמרן נכון, ומרק עשה את זה כמו שצריך.

תנועה בחוף

קלטנו את הצנחנים בחוף, מרק ביקש ממני להיכנס למים ולחבור אליהם ועשיתי זאת. המיים היו רדודים, אך הגלים היתוו בקרקעית החולית מרזבות אשר מי שלא היה מודע לקיומן, היה עלול ליפול, השתדלתי לעזור לצנחנים בנושא זה, ומספר הנפילות במיים היה מינימאלי. התארגננו לתנועה לתוך החוף במגמה לעקוף את מבצר דהר אל בורג' מדרום ואחר כך ממזרח ו"לקחת" את היעדים ממזרח מערבה במקביל.

במהלך התנועה הסתבר שמדובר בתנועה קשה, בטרסות גבוהות, בפרדס לימונים בעלי ענפים קוצניים. שמענו נפילה של חייל עם הנשק ואמנון ליפקין אומר: M16 אחד עם מעצור. שומעים נפילה נוספת של חייל עם הנשק ואמנון אומר עוד M16 עם מעצור. בשלב הזה עצרנו, אמנון ליפקין קרא למרק וקיים התייעצות. הוחלט לשנות את התכנית כדי שלא יהיה סרבול בכוח. ש-13 חוזרים מערבה לים, עוקפים את דהר אל בורג בחוף או בשחייה מהירה, וממתינים בחומה הצפונית של המבצר ליד פירצה שידענו עליה.  אמנון ממשיך עם הצנחנים מזרחה וצפונה, תנאי לפתיחה  באש הודעה שלנו על מוכנות ליד הפירצה בחומה. ואז  אמנון לוקח את הסירות והמבנים שלו במקביל, בעוד שאנו נכנסים לפעולה בדירוג.

ברגע שהבניין המערבי של אמנון מטוהר, אנחנו מתקדמים במהירות צפונה, חוברים בצעקות עם רס"ן יוסי טהר, מ"פ החה"ן (יוסי נהרג שנתיים לאחר מכן במבצע "מוביל" בצומת מסיליה בגזרה המרכזית בלבנון, בסיום המבצע כשהכוח כבר היה במסוק חוליית מחבלים ירתה על המסוק מהקרקע).

מקרא:

חץ אדום – צנחנים

חץ כחול – שייטת

חץ אדום כחול – תנועה משותפת צנחנים שייטת.

מרק תדרך בקצרה את הכוח, פנינו מערבה, ועברנו את הדרך במהירות, ללא צורך להיכנס למיים, הגענו לפרצה בחומה הצלבנית הצפונית של דהאר אל בורג', ודיווחנו על מוכנות.

כוח הצנחנים התחיל לפעול, שמענו את הירי וקולות הנפץ וקבלנו אישור לנוע צפונה. חברנו בצעקות עם יוסי טהר, זיהינו את מצבור הסירות ופגענו בו באש נק"ל וברימון זרחן. בעת הירי היה לינון, שהיה אתי בחוליה, מעצור בתמ"ק עוזי עקב בעיה עם המשתיק קול שהיה צמוד לתמ"ק שלו. מרק נתן לו אום מצמודת קנה רזרבי שהחזיק איתו למקרים כאלה (למרק היה גם כן תמ”ק עם משתיק קול) וינון תיקן לעצמו את התקלה. כך שלמעשה בחוליה שלנו אני נתתי את עיקר נפח האש.

ממשיכים להתקדם ומזהים דמות רצה מימיננו. פקודת פתיחה באש ירי לימין והדמות חוסלה. בשלב זה יש למרק מעצור בתמ"ק עקב המשתיק קול שלו, ואין לו אום מצמודת לתיקון התקלה. מרק מודיע לי שאני צמוד אליו מרגע זה לחיפוי להמשך המבצע. בשלב זה החלפתי מחסנית, אף על פי שיריתי מספר צרורות בלבד, כדי להתחיל את השלב הבא עם מחסנית מלאה.

[[להלן צטוט  מדבריו של מרק: למעשה החלטתי שיושע  ישמש מאותו רגע כסגני. ראיתי כי המבצע אינו מתנהל באופן "חלק". מופיעות "הפתעות" קטנות וגדולות. כדי להיות מוכן להתפתחויות נוספות, העדפתי את יושע שהכרתי כבעל ניסיון רב, קור רוח ותושייה מקצועית. ואכן זה הוכח בהמשך. בתחקור שהתקיים בשייטת לאחר מכן הצדיק מפקד השייטת  שיקול זה של מרק.

מגיעים לבניין הראשון, בניין בטון ולבנים חד קומתי בצורת ר'. משמיטים רתק אני וינון מתקדמים לדלת הבניין אני מוציא רימון יד, פותח את הדלת, שולף נצרה, משליך פנימה רימון רסס, הרימון מתפוצץ, צרור פנימה, פורצים לשני צדי הדלת, טיהור החדר, הורדתי את המטען גור, מסרתי אותו לינון אשר הפעיל את המטען. רצנו לעבר מחסה, הורדנו את הראשים והבניין התפוצץ.

ממשיכים להתקדם לעבר הבניין הבא ונשכבים במרחק כ 30 מ' מהבניין. מכת אש בתחמושת קלה, ופתאום שומעים קולות של נשים וילדים. מרק אומר לי לקרוא להם, אני קורא להם לצאת, אף אחד לא יוצא. יש לנו בעיה, אם יורים RPG לבניין, בטוח שפוגעים בהם. מאידך גיסא, להמשיך בדו שיח צעקות זה מסוכן.  מרק שאל אותי מה יהיה, אמרתי לו יהיה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה והצבעתי לשמים.  אמרתי לו שאין מה לקרוא לאנשים מרחוק ועלינו לקצר טווח לבניין ולקרוא לאנשים לצאת כשאנו ליד הדלת.

מניסיון העבר, לצעוק בלילה מרחוק לעבר בניין זה לא אפקטיבי ואף מסוכן. שלש שנים לפני כן, בעת פשיטה על הכפר שובא של גדוד 202 , הורה אחד המפקדים לאלימלך גרוסמן לקרוא מרחוק לאנשים בבניין לצאת, ובמקום שהאנשים יצאו, אחד המחבלים זרק רימון יד לעבר הכוח,  פגע ב 9  לוחמים וכל המבצע השתבש.  בשלב הזה מרק החליף נשק עם אחד הלוחמים, והתארגננו לתנועה.

הייתה לנו בעיה של זויות אש: הבניין בצפון, רצועת חוף צרה מצד אחד ים ומספר מטרים לאחר מכן צמחיה. שמנו רתק של 2 מאגי"ם.  מרק רץ ראשון, אני אחריו, פתחנו זוית צרה מערבה יחסית לבניין כדי שאם יהיה צורך המאגי"ם יחפו, ובמידת הצורך הים הוא עבורנו המקום הבטוח ביותר. הגענו לבניין ממערב, וראינו שאנו כ 2 מ' נמוך ממפלס הכניסה. עברנו לאורך הקיר, הגענו לפתח, פתחנו את הדלת, מרק זרק פנס פנימה ואני קראתי לאנשים לצאת, מרק ירה 2 כדורים לתקרה כדי שהאנשים יבינו שאנחנו רציניים.

הוצאנו מהבניין ילדים, נשים ו 2 מבוגרים. אף אחד מהם לא היה חמוש. בינתיים שאר הכוח כנס אלינו וסרק את הבניין ולא מצא ממצאים שליליים. מפי האנשים למדנו שיש מחבלים באוהלים שליד מסילת הברזל. היה זה יעד "נץ" המוכר לנו.

זזנו הצידה ומרק שאל אותי אם אני זוכר טוב את היעד, אמרתי לו שכן. מרק אמר לי שאני מרגע זה סגן מפקד הכוח ומארגן את הכוח לתקיפת יעד "נץ". לא הייתה לי כל בעייה בכך, מכיוון שהכרתי היטב את היעד מנוהל הקרב. ערכתי את הכוח, תדרכתי את האנשים בקצרה, על בסיס התכנית המקורית, ובמקביל מרק ביקש אישור מאמנון ליפקין לתקוף את היעד. אמנון אמר שעקרונית מאושר, נארגן את הכוח ולאחר שנודיע לו על מוכנות, הוא יאשר תחילת תנועה ותקיפה. בשלב זה עדיין אנו שומעים ירי וקולות נפץ ספוראדיים מכיוונו של אמנון, ולאחר מכן שומעים פיצוץ חזק במיוחד. אחר מספר דקות,  היינו מוכנים, הודענו לאמנון.

שינוי משימה

אמנון אמר לנו עצור עצור, תחברו אלי דחוף לבניין שעל החוף, מאחר ויש בעיה. הגענו תוך דקות לחוף ואמנון אמר לנו שאחד הבניינים התפוצץ באופן בלתי יזום, יש לו 9 פצועים וכן 2 הרוגים הקבורים מתחת להריסות הבניין, ועלינו לארגן ראש חוף לפינוי נפגעים. מרק אמר לי להכין מנחת להנחתת מסוק לצורך פינוי הפצועים. היינו ברצועת חוף צרה עם שיחים, וכן גדרות בנויות לבנים ממזרח, וים ממערב.  איתרתי את האזור הרחב ביותר האפשרי, סימנתי מנחת עם פנסי הצלילה (היינו צריכים לנתק את הפנסים מהאפודים ולהוריד את הפילטרים) של 4 לוחמים ועם פנס נוסף סימננו למסוק שנחת.

הפצועים החלו להגיע, העמסנו אותם על המסוק אשר המריא מיד. יצויין כי המסוק עשה את הבלתי אפשרי מבחינת נחיתה והמראה ברצועת החוף הצרה. פגשתי על החוף את גרוסמן שנפצע קל מכדור שחלף קרוב לצוואר והשאיר לו כווייה עמוקה. במהלך הפשיטה פעל אלימלך גרוסמן בצמוד לצוות מפלס"ר צנחנים בפיקודו של בוגי יעלון. גרוסמן, שהיה אדם מוצק וחזק אמר שמעולם לא תיאר לעצמו שישמש כחצובה. כשהגיע לבניין שהיה היעד שלהם, ראו שהבניין מוקף גדר אבן גבוהה. גרוסמן נצמד לקיר, הבזוקאי עלה לו על הכתפיים וירה. אחר כך המאגיסט עלה לו על הכתפיים ועמד עליו וירה, וכם גם שאר מפעילי הנשק, כל אחד בתורו.

הפינוי – בשלב הזה עמדו בפנינו שתי חלופות: לרדת ל"דהר אל בורג'" למפרצון המוסתר שבו נחתנו בתחילת הפשיטה, או לבצע את כל הפינוי מהמקום בו נמצאנו. אמנון החליט, לאחר בדיקה של מרק, לבצע את הפינוי מהמקום בו אנו נמצאים. בשלב זה הורה לי מרק לקחת חלק מלוחמי השייטת ולהתארגן לחסימה, מכיוון שבשלב הזה הצנחנים בכניסה למים, ועסוקים בהתארגנות בסג"ים, מרק פיקד על הפינוי במים, והיה צריך לבצע חסימה שתאבטח את חוף הפינוי, נגד הפרעות אפשריות מכיוון החוף.

[[בעניין זה אמר מרק בכנס יחידה ב 22 בנובמבר 2017: "החלטתי למנות את יושע כמפקד החסימה, למרות שהיו לי 2 קצינים אחרים, מכיוון שבמצב שהתפתח, והירי מסביב, סמכתי על קור רוחו, נסיונו, והמקצועיות שלו, ואמנם לאור מה שהתרחש בשטח, לא התבדיתי. ברור שאחר כך אצלנו זה לא עבר בשקט, אבל אני המפקד ואני הייתי צריך להחליט".]]

לקחתי את כוח החסימה לאזור הצמחיה שממזרח לחוף על מנת לחסום אפשרות שמישהו יפתיע אותנו. הצנחנים חברו אלינו, הסגי"ם התקרבו לחוף. פצועים פונו ראשונים, שאר הצנחנים אחריהם. קבלנו אש ספוראדית מכיוון "ברכ א תל" כ 1,200 מ' צפונית מזרחית לנו אמנם זה היה ירי במקלע דש"ק, פצצות תאורה וכן פצמרי"ם, אך הירי לא היה מדוייק ולא סיכן אותנו, ולכן אמרתי ללוחמים לא להתייחס לירי זה, כדי לא לחשוף את מקומנו, ולהתייחס אך ורק למקורות אש קרובים, ברורים ואפקטיביים בטווחים קרובים ביותר, וזה מה שעשינו.

אחרי שהצנחנים התפנו, הגיעו הסגי"ם המיועדים לנו, קיפלתי את החסימה, אספנו את פנסי הצלילה, פקדתי את  הכוח, ועזבנו את החוף, אני עזבתי בסירה האחרונה בדימדומי בוקר. בדרך חברה אלינו סנונית ומפקד הסנונית העביר למרק הוראה לעבור לסנונית כדי להגיע לתחקיר באח"י "מעוז. מרק עבר לסנונית, ואמר לי לדאוג לעליית יתר הכוח לסטי"ל.  הגענו לסטי"ל, התארגננו לעלייה על הסטי"ל כולל הסגי"ם. את המשיכה למעלה עשו בעיקר הסטילאי"ם, ביצענו התפקדות, פריקת כלים, הורדתי ציוד והחלפתי לבגדים יבשים, ועמדתי להתפלל תפילת שחרית, מתוך תחושת הודייה לה' על כך שזכיתי להשתתף במבצע זה, לעשות את המוטל עלי ולחזור בשלום.

בשבת שלאחר מכן בירכתי ברכת הגומל, ושוב הודיתי לה' על כך שזכיתי להשתתף במבצע זה, לעשות את המוטל עלי ולחזור בשלום.

בפשיטה נהרגו סרן ניר זהבי  וסרן יפתח עין, מגדוד 50 של חטיבת הצנחנים.

 

תמונת יעד "שלכת" מהעיתונות הלבנונית למחרת המבצע. הדמויות במקום הנן דמויות של נערים על פי הפרופורציות בין הנשק לדמויות, אלה נערי ה"אשבאל" גורי האריות – הגדנ"ע של הפת"ח.

אחרית דבר – ב 28 במרץ 1979 ירטה אח"י אילת אניית סוחר בשם "סטפני E", ועליה סירת גומי, אמל"ח רב וחוליית מחבלים שהיתה אמורה לבצע פיגוע נוסח פיגוע "כביש החוף". חוליה זו שהתה בליל "שלכת" ביעד "נץ".

תובנות – מבצע "שלכת" היווה חוליה במכלול פעילויות למניעת פע"ח דרך הים לישראל, והיה מבצע מורכב, הרחק מהבית שבו באו לידי ביטוי:

היכולת לתקוף יעד רלבנטי של האוייב. היכולת להתארגן למבצע מורכב בזמן קצר. שת"פ ON LINE בין גורמים שונים, ללא שום תקלת תיאום. היכולת לקבל החלטות בשטח. דבקות במשימה. חתירה למגע עם האוייב. הימנעות מפגיעה באזרחים למרות הסיכון הנלווה דבקות בערכי צ.ה.ל.

בברכה  אל"מ דימ' יושע

דברי טיס המסוק אל"מ מיל. (אז סרן) אורי וייס,

להלן תיאור הפינוי המוטס מנקודת ראותו של טייס המסוק  כפי שתיאר זאת ב 17 באפריל 2023 (כ 45 שנה לאחר האירוע):

הפינוי בוצע במסוק חילוץ בל 212 "אנפה"; מטייסת 124 בליל ה 8-9 ליוני 1978 לאחר חצות. הוזנקנו לסייע לכוחות במבצע "שלכת". היעד היה בכפר דהר אל בורג' (דרומית לעיר צידון) שבלבנון, כ 45ק"מ צפונית לראש הנקרה.

טרם ההזנקה ישבנו בהמתנה, 2 צוותי מסוקים, בכוננות בבסיס בית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. המסוקים היו בתצורה סטנדרטית הכוללת צוות רפואי מוטס, רופא וחובש מיחידה 669. צוות המסוק שלנו: קברניט (אורי), טייס משנה  רס"ן דובי טל (אז סגן), ומכונאי מוטס סא"ל מיל אז רס"ר. מנחם דוד, (שמות אנשי הצוות הרפואי אינם ידועים לאורי) .

טסנו בלילה חשוך ללא ירח, טיסת בודד צפונה, במרחק מספר ק"מ במקביל לקו החוף, ויצרנו קשר אלחוטי עם הכוח וניגשנו לנחיתה. משטח הנחיתה היה על קו החוף, בשטח של כחצי מהגודל הנדרש מטרפז סטנדרטי, המשטח צוין  ב 4 פנסים דלוחים (לרשות הכוח עמדו פנסי הצלילה בלבד).

במרחק קטן (מטרים) מהצלע המזרחית של הטרפז התנשאה חומה בגובה  כ 4 מ

בצעתי חבירה לכוח בגישה ישירה ונחיתה מידית.

ארבעה פצועים הועלו למסוק במהירות, שלשה מהם בשכיבה באלונקות ואחד בישיבה.

המראנו תוך ביצוע סיבסוב שמאלה לכיוון צפון על מנת להתרחק מהחומה.

פנינו לכיוון מערב במטרה לנחות על אח"י "מעוז" שם הפצועים הורדו לטיפול ראשוני. המתנו, מונעים, על ה"מעוז" כחצי שעה (או יותר), הפצועים הועמסו בשנית על המסוק באלונקות, והטסנו אותם לבי"ח רמב"ם.  לאור היום, חזרנו לבסיס האם .

אורי וייס

טייסת 124 "כל משימה בכל שעה"