אסון אח"י לויתן בים האירי – מוטי דיסקין

0

 

אסון לאח"י לויתן בים האירי

27 במאי 1967

בתחילת שנות השישים רכשה המדינה צוללות מתקדמות יותר לעומת אילו שבשרות דאז, צוללות מדגם Tמשנת 1944 במקום אילו מדגם S משנת 1936 לצורך הבאתן ארצה. לאחר שיפוץ  שיכלול והתאמה לזירה הישראלית נשלח צוות צוללנים צעיר ברובו ירוק ובלתי מנוסה שהצטרפו אליו לחיזוק כמה רבי סמלים ותיקים ואנשי מקצוע. רוב הוותיקים היו אנשי מכונה וחשמל והשאר היו צוות צעיר ללא ניסיון ימי משמעותי!

התארגנות – הצוות שוכן בבניין בבסיס הצי הבריטי שנקרא "דולפין", בעיר הנמל פורטסמות' שבדרום אנגליה. ממקום המגורים, שסמוך למספנות, היה יוצא הצוות אל המספנה ללוות משם את מהלך השיפוץ שכלל פתיחת גוף הלחץ של הצוללת והחלפת מנועי הדיזל לחדישים יותר, ניתוח לב פתוח לצוללת. לאחר סיום האספנה יצאו הצוללות להפלגת הכרות עם הכלי החדש. כאמור, צוות ירוק ובלתי מנוסה בצוללת חדשה, מרשם ודאי  לבעיות שאכן לא אחרו לבוא.

ההפלגה הראשונה הייתה יציאה לים למפגש עם סטיל שיצא משרבורג. במפגש הזה הים היה גלי מעט והתחלנו לשמוע את העוגן חובט על דופן הצוללת. הוחלט להוריד את רב סמל הסיפון תמיר יעקב (קיקי) על מנת שיהדק את העוגן. עמדתי אז כצופה בסנפיר ובכל פעם שהחרטום היה נקבר בגל התפללנו לראות את קיקי מחזיק מעמד במקום המסוכן. לאחר הידוק העוגן פסקו הנקישות  וקיקי חזר לצוללת מרוצה מהצלחת המשימה.  לאחר הפלגה קצרה זאת שהזכירה לכולם מה משמעות מחלת הים, שברוב ימי השהיה בפורטסמות'  נשכח טעמה הרע, חזרנו לשגרת הצוללת הקשורה לרציף במספנה.

אח"י לויתן יוצאת מפורטסמות' לכיוון הולי לוך למטרת אימון היבנות.

אח"י לויתן יוצאת מפורטסמות' לכיוון הולי לוך למטרת אימון היבנות, מאי 1967.

מחלת הים –   יום אחד התבשרנו שלמחרת נצא ל  working-up , היבנות בעברית. יצאנו מהנמל לכיוון צפון סקוטלנד. בזמן ההפלגה על פני השטח פחי הזבל התמלאו אט אט בקיא של הצוות. זכור לי במיוחד ידידי עד היום בן המחזור שלי מנשה ביתן, שלמרות היותו חולה ים לא התעצל והעלה את שקיות הזבל המטפטפות קיא דרך הפתח המוביל לסנפיר. בזרם האוויר הנשאב ע"י הדיזלים העובדים במלוא המרץ זרם האוויר העיף על פניו את הנוזל המבחיל מהשקים  שהושלכו על ידי לים.  ריחמתי על החבר שלי.  עם ירידת הצוללת לצלילה חלפה מחלת הים והחברה חזרו לקבל תאבון. אכילה היא עניין המדוכא עמוקות ע"י מחלת הים.

מטרת ההפלגה היה נמל צוללות הצי הבריטי שממוקם במקום הנקרא הולי לוך. ההפלגה להולי לוך נוצלה לאימונים חוזרים ונשנים. לויתן הגיעה לנמל ב-23 במאי 1967. הכניסה נעשתה בצלילה פיורד יפהפה בין הרים.   תוך כדי הכניסה לפתע נראו פרות בפריסקופ המציץ, אטרקציה לכול הקצינים במרכז! הצוללת המשיכה עמוק לתוך הפיורד הצר עד שהגיעה לרציף בו שהו הרבה צוללות בריטיות, ברובן מדגם   O מתקדמות יותר מזאת שלנו ה-T המשופצת.  אחרי הצלילה עלינו לעבר רציפי הצוללות נקשרנו לרציף כאשר מלחים בריטים במדים מקבלים את חבלי ההתקשרות מאיתנו. המלחים הבריטים נראו לנו מבוגרים בהרבה מאיתנו. לימים הסתבר לנו שהם חותמים על משך שרות של עד עשר שנים. בעיניהם נראינו ילדים קטנים חסרי ניסיון.

טורפדו –  בעודנו מתאוששים מההפלגה הזאת הגיעה פקודה לטעון טורפדו ולחמש את צינורות הטורפדו, הליך לא פשוט לצוות לא מיומן, כשתהליך האורך בדרך כלל ארבעים דקות הפך לשעה שלמה. גם היה צורך לכייל את הצמט"ים עניין שהתקשינו בו מאוד, ונדרשה עזרה מהצוללנים הבריטים שלידנו. אלו הגיעו זה לא מזמן מעדן שבתימן מלאי שנאה לערבים וכל בורג שהבריגו הכריזו באנגלית של מלחים בריטים Screw the Arabs .

הכנות ליציאה – לאחר סיום הטעינה והכיול נודע לנו שאימוני ההבנות הסתיימו- בעצם בוטלו – ונצטווינו להעמיס אספקה להפלגה  ארצה לקראת מלחמת ששת הימים. מפאת הצפיפות הוחלט לנצל את תא ההיחלצות החדש שבתוך הסנפיר לאחסון אספקה מזון צבע וכלים ובהם גם סירת הגומי מתחת לכל ערימת האספקה. האספקה הגיעה במשאית עד לרציף. הצוות פרק את המשאית והעלה את האספקה פנימה .

כך, ולאחר כשלושים ושש שעות ללא שינה כלל, הרוגים מעיפות, יצאנו ב-25 במאי מהולי לוך לים האירי. חולקו המשימות אני קבלתי את תפקיד הרשם במרכז. תפקיד שבהפלגה על השטח כמעט ובטל מעבודה בו. בן יהודה גרשון קיבל את תפקיד ההגאי וידידיה בן טוב עלה כצופה על הגשר.  בן יהודה התקשה לשמור ערנות על ההגה וביקש ממני להחליפו וכך עשינו. הוא לקח את מקומי כרשם ואני ההתיישבתי על הגה הכיוון.  בהיותי איש צי הסוחר עוד טרם השרות הצבאי היה לי קל לתפקד בשמירת הכיוון.

התמונה מציגה את הסנפיר עם המעבר הצר וידית האחיזה עליו עומד הקצין אפי אשד ואני נשען על הידית. מהמקום הזה החליקו החברים.

התמונה מציגה את הסנפיר עם המעבר הצר וידית האחיזה עליו עומד הקצין אפי אשד ואני נשען על הידית. מהמקום הזה החליקו החברים.

המשימה מחיקת המספר – המפקד, זאב אלמוג (אברוצקי), הגיע למרכז וביקש מקצין המשמרת לשלוח אנשים ולמחוק את מספרי הזיהוי מהסנפיר. בן יהודה התבקש לקרוא למנשה ביתן שהגיע למרכז, שם ראה אותו סגן מפקד הצוללת גדעון רז שאמר: מה פתאום מנשה? הוא היה MESSMAN (מגיש אוכל)  ולא נח בכלל. שיעלה רב סמל הסיפון המנוסה מהשניים". וכך נישלח מנשה להעיר משינה את רב סמל הסיפון תמיר קיקי, שרטן:" מה פתאום אני? גם אתה מנשה יכול לעלות". "הסגן ביקש אותך" ענה לו מנשה וככה עלו השנים בן יהודה גרשון ותמיר קיקי לבושי חליפות סערה לחפש בתא ההיחלצות את פח הצבע ומברשת הצביעה, רולר, ומצאו חבל וקשרו עצמם איש לרעהו.  עלו ויצאו מהסנפיר אל המעבר הצר אוחזים בידית המחוברת לסנפיר כאשר  מעל משקיף עליהם הצופה ידידיה בן-טוב.

הצביעה והנפילה לים – ב-27 במאי בשעה אחת בלילה, חושך אפל מלווה בגשם דריזל (כמו ערפל) בריטי. הם  עברו לצד ה הימני של הסנפיר ומחקו את המספר. ואז חזרו לצידו השמאלי ליד דלת הכניסה לסנפיר. בסיום המחיקה עלה ראשון תמיר קיקי לאחר שהתיר את החבל מהידית ונכנס אל תוך הסנפיר. מאחוריו, עדיין קשור אליו, עלה בן יהודה אוחז ביד אחת את פחית הצבע והרולר וניסה להיכנס בדלת. אלא  שאז החליק לאחור מושך עימו את תמיר המופתע. הצופה ידידיה בן טוב, הבחין בפח הצבע שנשפך על פנין וחזהו של גרשון. מיד צעק בן-טוב בצינור הדיבור "אדם בים"!!

בצי הסוחר תרגלתי אין ספור פעמים את תרגולת אדם בים, ומאחר והאונייה בה הפלגתי, "רימון" הישנה, בסערה אחת נפל רב המלחים, ברוך שמואל ז"ל,  לים ולא נימצא שוב מעולם, ותרגולת " man overboard " תורגלה אין סוף פעמים, לכן ברגע ששמעתי את ההודעה, סובבתי את ההגה מלא ימינה והכרזתי בקשר הפנימי "אדם בים! אדם בים"! מיד הגיע למרכז רס"ר הצוללת אלי ברעם שבעמדת הכרזת אדם בים מקומו על הגה הכיוון, מסרתי לו את הקורס האחרון עליו הפלגנו. נתון זה הוא שמאפשר לו לבצע את התמרון המקובל במצב כזה. הוא מיד התיישב על ההגה ואני רצתי לחרטום. שם תחת לוחות הרצפה היה מאוחסן חבל הזריקה וגלגל הצלה משעם כבד ולא נוח למצב חרום.  העמסתי הכול על כתפי ועליתי ללא רשות או הנחיה בזמן ההפלגה לסיפון.

פעולות הצלה – בחושך רצתי לחרטום עד מעבר לבליטת הסונר.  הצוללת התקדמה ולפתע מתוך החשכה ראיתי דמות. היה זה הראש של תמיר יעקב מבצבץ מהמים. נמצאתי  גבוה מעליו על החרטום של הצוללת המתקדמת שמעתי אותו אומר את המילים: "אימ'לה אימ'לה תוציאו אותי קר לי אני מפחד".  "אל תפחד קיקי"  צעקתי והשלכתי אליו את גלגל ההצלה המחובר לחבל. הגלגל נפל לידו והוא התקשה לתפוס אותו למרות שנפל ממש לידו.  אז בא גל והשליך אותו על מיכל הציפה של הצוללת הוא ניסה להיתפס בו ללא הצלחה. הצוללת המשיכה להתקדם עד שקיקי הגיע מול מרכז הצוללת ואז ניתנה פקודה לשגר רימון אדום לסמן את מקומו, אלא שהרימון שנפתח על פני המים שיחרר עשן שהסתיר את תמיר לגמרי.

באותו הזמן  הבחנתי בצידה השני של הצוללת בדמות נוספת. היה ברור שזה בן יהודה צעקתי לו: "גלקופ" שזה היה שמו לפני שעיברת אותו, ומאחר והיה בן המחזור שלי הכרנו היטב: " אם אתה שומע הרם ידים". בחושך ששרר לא ניתן היה לראות אם הוא מרים ידים ומה מצבו. פנס האלדיס שידידיה הפעיל מהגשר החל לגווע  והחושך גבר. אותו רגע החלטתי לקפוץ  אליו. צעקתי לאלמוג שכבר היה על הסנפיר: "המפקד אני קופץ אליו!".

"אתה לא קופץ לא קשור!" הוא אמר.  "אין צורך המפקד אני מציל ים מוסמך!" עניתי.  "לא מעניין אותי מה אתה! אתה לא קופץ לא קשור!" קשרתי את חבל ההרמה בקשר הצלה על מותני חלצתי את מגפי המלח שלי וכך עם הבגדים קפצתי למים.

המפגש עם המים הקרים היה מהמם כמו חבטה של קרש על הראש והבזק בעיניים. שחיתי לכיוון אותו ראיתי בזמן הקפיצה אלא שכעת בגובה המים לא ראיתי אותו. גל מעלה וגל מוריד. לא ראיתי אותו שאז החליט המפקד לעצור את הצוללת בעזרת סיבוב המדחפים לאחור. זרם מים חזק סחף אותי לפתע למלוא אורך חבל ההרמה עד שהגעתי אל מול החרטום של הצוללת. מרחוק ניתן היה לראות את שני אורות הניווט של הצוללת. זרם המים היה חזק וגרם לי לפחד. צעקתי לחברים שעל הסיפון להוציא אותי. אלו היו שניים, מור משה האלחוטאי וקצין הסיפון אפרים אשד (מגריל). שניהם משכו אתי עד שהגעתי להגה העומק. הם עזרו לי לעלות.  הבגדים הרטבים היקשו עלי.

הורידו אתי למרכז הצוללת והיה מי שהפשיט ממני את הבגדים הרטובים. אחד המכונאים לקח אותי לירכתיים שם הייתה מיטה ולה חימום המתאים לצוללות המשייטות בים הצפוני. נרדמתי מיד במיטה זאת. כאשר התעוררתי הבטתי למטה בתקווה לראות את החברים שנפלו  ולא היה שם איש. אחר-כך נודע לי שלאחר שיצאתי מהמים החליט המפקד להוריד את סירת הגומי הקבורה תחת האספקה עם כמה אנשים ומשוטים בידם לחפש בחושך את הנופלים עניין שהסתיים ללא הצלחה.

למחרת עם אור נשארנו במקום מתגברים את הצופים בתקווה למצא את הנופלים כך שהינו עוד במקום עד שנצטווינו להמשיך בהפלגה לקראת הזירה המתלהטת בארץ ערב מלחמת ששת הימים. בדרך סטינו ונכנסנו ללא רשות ובהיחבא  למפרץ סיציליאני שקט ורגוע על מנת לחמש טורפדו. אלי ברעם הרס"ר לבש מדים בריטים ותחת דגל זה נכנסנו למפרץ כצוללת בריטית. הטורפדו חומש ויצאנו לדרך חזרה הביתה לארץ.

 

הלוויתן מגיעה לחיפה ללא המספרים על הדופן. הצוות תולה את שלט השם.

הלוויתן מגיעה לחיפה ללא המספרים על הדופן. הצוות תולה את שלט השם.

לחיפה הגענו ב-11 ביוני 1967 לאחר שוך הקרבות. כעבור שלושה שבועות נמצאה גופת יעקב תמיר על החוף האירי. גופתו של גרשון בן-יהודה (גלקופ) לא נמצאה.

רס"ר דימ'  מוטי דיסקין

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות