'אח"י חיפה ואני, יחסים מיוחדים' אינג' פטר סמושי 10 בנובמבר 2016

0

אח"י חיפה ואני- יחסים מיוחדים

אח"י חיפה ק38 –בהפלגה לנאפולי מי אח"י יפו ק42. צילום @אבי בסיס.

אני פטר(הלל) סמושי, בוגר מחזור ה' של ביה"ס לקציני ים-עכו. שנת לידה 1942.

נכתב בעקבות הרצאה: קורותיה ומעלליה של האנייה MENDIP (לימים אח"י חיפה) ע"י ניר מאור . יום ו' ה-4-11-2016 בהרצאה טובה זו פגשתי את הדר קמחי (שנת לידה 1929 שנראה ונשמע צעיר מאתנו) שהיה מפקדנו בתקרית ה Blow Out והיה לפני כן מפקד הצוללת שיצאה עם שלושת המשחתות לנאפולי. בתחרויות בין המשחתות תמיד נצחנו תחת פיקודו. אך זה סיפור אחר. https://en.wikipedia.org/wiki/HMS_Mendip_(L60)

https://en.wikipedia.org/wiki/Hunt-class_destroyer

הכרותיי הראשונות עם ה חיפה לא היו נעימות.

דגמי אוניות חיל הים  שנעשו על ידי סמושי

דגמי אוניות חיל הים שנעשו על ידי סמושי

בניית מודלים לפני הכניסה לביה"ס לקציני ים ובחופשות – אח"י חיפה בפינה האחורית. ה אילת ק40 ירתה טורפדו בעזרת ראשי גפרורים מחוממים במטווחים שערכתי בפרוזדור.

 

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4877134,00.html

 

מחזור ה' בשנה א'

מחזור ה' בשנה א'

 

בסירת חתירה ליד חומות עכו סמושי שני משמאל

 

 

 

 

חותרים ליד חומות עכו סמושי שני משמאל

 

בראשונה עשיתי היכרות מרחוק עם ה חיפה כשבאה כ איברהים אל אוול להפגיז את חיפה בנובמבר  1956. (לפני שישים שנה) הינו אליפים מתחילים -בבה"ס לקציני ים-עכו- ונשלחנו למקלט בגלל ההפגזה. שנאתי מרתפים עוד מהמלחמה בבודפשט כך שנשארתי אחרון כמעת למעלה ליד הפתח. יצאתי לראות על מה המהומה אך לא הגעתי רחוק כי אחד המדריכים תפס אותי ושלח אותי בחזרה. למחרת הייתי הראשון בשנת הלימודים (בין כל הכיתות) שקיבל  20נקודות על זאת. (באיסוף של 100 נקודות היו זורקים אותך מבית הספר).

ההכרות השנייה הייתה כאשר הוצבתי כמכונאי לאנייה.

על ה חיפה מצאתי את חברי חנוך קינסטלר (בלושטיין) מהמחזור שלי שהגיע לשם אך הרבה לפני.

השינה הייתה באולם אחד גדול בירכתי האנייה על ערסלים. הערסלים הוחלפו במהרה ל 3 קומות של מסגרת מתכת עם ברזנט מתוח על המסגרת. במיטתי העליונה היה לי חבר קבוע, עכברוש שטיל על מובילי החשמל שעברו מעל לראשי.

הצוות הרגיל של ה חיפה היה תמיד ביו 1/4 ל 1/3 מהנומינלי ( 120-146). כלומר 30 עד 45 איש מסוג "בעיתיים" (מסרבי קבע, יוצאי בתי סוהר, מורדי דרגות, פושעים וכו').  בנוסף השלמנו צוותים על ה אילת וה יפו, במקרים שהם יצאו לאימונים ואנחנו נשארנו בנמל.

אמרתנו הייתה:

"Join the navy and see the port of Haifa (from the Haifa). " הצי האמריקאי השתמש בזאת לגיוס. (החלף את נמל חיפה ב  WORLD ).

גילוי חלקי החילוף

בהתחלה קיבלתי משמרות דודים ובמהרה ראש משמרת דודים והועלתי לדרגת רב"ט ואחראי על בקרת נזקים במסדרון ליד האסדיק (סונר פעיל) שבקושי פעל אך במהרה נהייתי האסיסטנט המומחה שלו.

לא רחוק משם היה לוח עם שכבת אבק של למעלה מי 10 ס"מ עם הרים וגבעות אפורות ושעירות. לאחר ניקוי -באחד מעמדות הקרב המשעממות- מצאתי כל מיני חלקי חילוף מצופים במין דונג סגול (שכנראה היה מאד סטטי לקישור האבק אלו). הראיתי זאת למכונאי הראשי (הצ'יף) שלנו שלא היה לו מושג על מה מדובר אך שלח אותי להסתכל בשרטוטים הפזורים מתחת למיטתו.

לאחר חיפוש של ימים מצאתי שרטוט של הלוח, עם מספרו וכל מה שעליו כולל הנחיות התקנה של חלקי חילוף אלו.

בנישה שליד חדרו של הצ'יף הייתה ערמה גבוהה של קופסאות אלומיניום שבפתח חזיתם הייתה מודפסת רשימה שהתבררה להיות תוכן הענייניים של השרטוטים השייכים לקופסה. לאחר שסיווגתי והכנסתי כל שרטוט למקומו ולקופסתו התברר שיש לנו את כל שרטוטי המכונה פרט לאחד אותו הזמנו מאנגליה וקבלנו לאחר מספר חודשים.

קיבלתי רשות מהצ'יף שמעתה כל עיסוקי יהיו בניקוי וספירת מלאי החלקים על עשרות הלוחות שהיו מולחמים במקביל לדפנות האנייה ופזורים לכל אורך הדפנות בגובה עמידה ובגודל של כ2  או 2.5 מטר וגובה של כמטר וחצי. על כולם נראו רק הרים וגבעות של אבק בלי כל אפשרות זיהוי במה מדובר.

הייתי צריך לנקות כל לוח ולחפש על שרטוטים לבנים וצחים -שהודפסו על בד שעווה – והתלכלכו בקלות. כך שבמהרה קיבלתי עוזר לעבודה המלוכלכת של הניקוי ואני רק עשיתי רשימות ובדיקות של מה וכמה לפי השרטוטים.

כל שירטוט נשא 2 חותמות צבעוניות האחת במרובע גדול, בחלקו בערבית ובחלקו באנגלית. החותמת השנייה בצבע סגול באליפסה ובסינית. הלוחות היוו סט חלקי חילוף שלם לרוב חלקי מכונות האנייה.

שבועות או חודשי העבודה האלו הוכיחו את עצמם מהר משחשבתי.

בעיות זיקוק המים לדודים.

אחי חיפה דופן שמאל ואח"י יפו דופן ימין בנאפולי.

אחי חיפה דופן שמאל ואח"י יפו דופן ימין בנאפולי.

בינתיים עשיתי איזה בחינה והועלתי לדרגת סמל שאצלנו כבר היה אחראי משמרת  (תת ציוות של אנשים בעייתיים).

כשהפלגנו עם צוות מצומצם התברר תמיד שהפסדי המים המזוקקים גדולים ממה שאנו יכולים לזקק. היחידים שידעו לווסט (ידנית) את המאדה כך שלפחות הצמצום יהיה מינימלי היו חנוך ואנוכי. לשם כך לאחר כל משמרת רגילה בחדר המכונות חלקנו את ייתר הזמן במשך ההפלגות ביננו בחדר התשלובת הרועש והחם (ללא אוורור) שבו ממוקם המאדה לזיקוק המים.

ואז בהפלגה חשובה חנוך לא היה. (היה במאסר עקב עזרה ל"ניסיון להתאבדות" של חברו שנתפס בגנבה וקפץ להתאבד עם אפוד הצלה לים. זאת בהפלגת החזרה מנאפולי. אך זה סיפור אחר).

הצי בנאפולי אח"י חיפה ק38 מי אח"י יפו ק42 שבצידה השני עגנה אח"י אילת ק40. צוללת בפיקודו של הדר קמחי הייתה קשורה בצדנו  השני. צילום @אבי בסיס.

הפלגה לסוריה ושריפת כל מסבי האנייה.

משום מה נשלחו כל 3 המשחתות לילה אחד עמוק צפונה עד ומעבר ללבנון ועד סוריה.

בדרך חזרה עשו איזשהו  תמרון בפקודה "מלא אחורה  Full Astern" ומיד אחר כך "עצורSTOP     " – זה מתכון ללחץ עודף בדודים ופתיחת שסתומי הלחץ העודף = Blow Out. כך במכה אחת אזלו המים המזוקקים עבור הדודים.

הסבר קטן: הטורבינה לאחור תוכננה -עקב שימוש מזערי- ליעילות מאד נמוכה ולגודל מינימלי-הייתה קטנטונת. עקב זאת צריכת הקיטור שלה היה עצום ולשם כך הבעירו בדודים את כל המבערים בעוצמה מלאה. רק צוות ותיק ומאומן  מאד וגם זאת בסימן שאלה יכול למנוע לחץ עודף כשעוצרים את צריכת הקיטור העצומה הזאת לכמעט 0 וזאת ע"י כיבוי מידי ומהיר של כל המבערים. תוצאת  כל  Blow Out היא איבוד של טונות מים רבות בצורת קיטור שנורה לאוויר דרך שסתומי הביטחון לארובה ברעש גדול.

בגלל שאני הייתי במשמרת וחנוך לא היה זמין לכוונון המאדה (ולא נשאר מים להפעלת אפילו דוד אחד). הוחלט לאחר התייעצות קצרה לא להכניס מים מלוחים מהים לדודים (המלח ממים מלוחים היה סותם והורס את צינורות הקיטור בדודים בזמן די קצר) אלה לכבות את הדודים . כך הפכנו לאנייה מתה –DEAD SHIP. אחת המשחתות האחרות (יפו) נרתמה לגרור אותנו בחזרה.

כאחראי משמרת בחדר המכונות התקשרתי בצינור הדיבור לגשר והסברתי שלפני גרירה אני חייב לקבע את הצירים כך שהמדחפים לא יסובבו את כל הצירים כולל הטורבינות ללא שימון. הסבר: אין מצמד.

מתוך מה שלמדתי מכל השרטוטים ידעתי שיש להחליף בחיבורים בין הצירים (הפלנג'ים) שני ברגים ולהכניס במקומם פינים מיוחדים כנגד פלטות מיוחדות לשם כך.

הציוד לקיבוע הצירים כולל מפתח גדול לשם פתיחת האומים של הפלנג'ים היה מוכן צמוד לדופן ליד כל ציר ובמקומו. נשאלתי ע"י מפקד האנייה כמה זמן זה ייקח. הסברתי לו שאם יישלח עזרה (שני צוותים- צוות של 2 איש לכל ציר) אני חושב שזה ייקח כרבע שעה, אך אף פעם לא התאמנו לעשות זאת כך שזו השערה סבירה.

לאחר כמה דקות בגשר נכנסו לפניקה. הודיעו לי שעוד מעט יהיה אור וצריך להסתלק מהר ושהם מתחילים לגרור אותנו מיד. עצרתי את הצוותים שכבר הכינו את המפתחות והפטישים לפתיחת האומים להפסיק מיד ולהוציא ידיים משם כי הציר יתחיל להסתובב. ואכן שני הצירים התחילו (כמעט ביחד) להסתובב.

שניות אחר כך צירי הטורבינות התחילו להוציא עשן. רעשים משונים הלכו והתגברו והצירים לתמסורת והצירים הראשיים גם התחילו להתחמם. תוך פחות מדקה צירי הטורבינות שקעו דרך המסבים והלבירינטים (של אטימת הצירים) עד שהכפות פגעו בסטטורים וברעש ושבר גדול הכול נתקע. בקיצור הרס מוחלט של כל הטורבינות הראשיות .

הסבר קטן: במשחתת זו הכול עבד על קיטור בלבד (אפילו הגנרטורים, המשאבות והפנים/מאוררים לחדרי הדודים היו טורבינות קיטור). לא היו משאבות שמן חשמליות וגם לא היה חשמל (פרט לתאורת חרום). מסבים שמגיעים לאלפי סיבובים בדקה ללא שימון נשרפים מיד. התמסורת הייתה בערך 1 ל 100. המדחף הגיע ל 200 סיבובים לדקה ויותר. בגלל זה חדר התמסורת היה בגודל כחדר המכונות (גם מסבי תמסורת שונים נפגעו אך גלגלי השיניים למזלנו לא).

מחוץ לשרות. בתיקונים כחצי שנה.

לאחר שגררו אותנו לפינה הקרובה למספנת חיל הים בתחילת הרציף -הקרח שבראשו עמד קרון השקם (אותו אהבו לנגח עם החרטום)  התחלו התיקונים במספנה.

מיד התחלתי לעזור לאנשי המספנה עם השרטוטים וחלקי החילוף שאותם סידרתי לא מזמן. סטים שלמים של חלקי הלבירינטים היו בידנו וחלקים חיוניים אחרים אך כפות טורבינה חדשות היה צריך להזמין מהמקור באנגליה. למזלנו הם שמרו כמה סטים ישנים שסופקו למספנה.

מכיוון שאצלנו לא היה יותר מה לעשות הייתי רוב הזמן במספנה שבה עזרתי במציאת נתונים ומידות. עבודתי התקבלה בתודה ובהערכה ואף קיבלתי ארון משלי.

בין היתר עזרתי ביציקות צירים ממתכת לבנה לפי השרטוטים. לא הכול הצליח במכה ראשונה. נתגלו בועות במתכת הלבנה והיינו צריכים להמיסה וליצוק מחדש עם עמודי יציקה גבוהים יותר, יבוש ומוצאי אויר משופרים.

אבל מכאן התחילו החיים הטובים.

החיים הטובים התחילו

הצלחתי לשכנע את אנשי המספנה שיש לסדר מקום קבוע לשרטוטים ושכדאי לאחד זאת עם מקום מסודר לבקרת נזקים, משרד, ועם תקשורת  טובה וישירה לגשר.

המספנה באה עם תוכנית לשינוי השירותים במבנה הירכתיים (בחזית ה port side ) לחדר בקרת נזקים עם ארונות לספרים ולקופסאות השרטוטים. שולחן עבודה גדול מספיק לפריסת השרטוטים. בטריית טלפונים לחלקי האנייה השונים לבקרת נזקים. לבקשתי הוסיפו ספה עם ארגז אחסון. החלטתי שזו תהיה הקבינה שלי. בין כה וכה לקחתי עלי את כל תפקידי הצ'יף. כמו ניהול הלוגים, הדיווחים למטה בסטלה-מאריס, הזמנות דלק, מים, שמנים וציוד אחר והחשוב מכל פנקסי היציאה (הפסים) באישורו ועם חותמתו. בזאת עשיתי עם חברי שימוש רב וגם הזמנתי חדשים לשימוש רב יותר.

התחלנו להשתמש בסירת המנוע שלנו (במטלה של הרצת המנוע או משהוא אחר) להעמיס את כל אנשי הצוות החופשיים בבגדי ים ולשוט לחוף השקט. שם קשרנו את הסירה לאחד המצופים/רפסודות ושחינו להנאתנו או שהתחלנו עם בחורות בחוף. בדרך כלל נעדרנו כשעתיים. דלק  דיזל הזמנתי בלי בעיות.

סירת המנוע – בהפלגת מחזור ה' על ה חיפה. אחר כיתה ג'.

בני המחזור בסירת המנוע של אח"י חיפה התלויה על המנופים לפני הורדה למים

בני המחזור בסירת המנוע של אח"י חיפה התלויה על המנופים לפני הורדה למים

בערב הייתי מזמין בין 5 ל 10 חברה אלי הביתה. בדרך קנינו בירה וישבנו על המרפסת להנאתנו (אחד בתפקיד מעקב עיין על האנייה) . האות לחזור מהר לאנייה היה הנפת נס השרות הפעיל ביום או הדלקת מנורות התדלוק/חומרים-מסוכנים האדומות על התורן בלילה. יותר מאוחר כשכבר היינו בשרות פעיל הפכנו את האות להורדת נס השרות הפעיל. זה היה קיץ נפלא (בשימוש חוזר של סירת המנוע).

מזכיר המכונה הראשון והאחרון בצי.

נוצרה לצ'יף בעיה איך להסביר לאחרים שאני בעצם עושה את עבודתו וגר בקבינה מרווחת. הוזמנתי אליו לבירור הבעיה. הפתרון היה למינויי לתפקיד "מזכיר מכונה" הממוקם במשרד המכונה, והועליתי לדרגת סמל ראשון.

מכאן ועד השחרור המוקדם (שנתיים שירות חובה – בהתחייבות של 3 שנות שירות בצי הסוחר) ההנאה הייתה רצופה. הכרתי את כל חלקי המכונות עד לידי גודל הברגים. ניצחתי בכל התערבות בה הביאו לי חלק או בורג בהתרסה מאיפה זה. תמיד ידעתי בדיוק.

כך אחותי (קראנו לה אחותי במקום אח"י) חיפה ואני נעשינו חברים טובים בתפקידי כמזכיר מכונה ראשון ואחרון בתולדות חיפה וכל חיל הים.

פטר (הלל) סמושי. חיפה נובמבר 2016.

המשך 20 דצמבר 2016

אח"י חיפה – ונצחונותיה תחת פיקודו של הדר קמחי

אני פטר(הלל) סמושי-מכונאי משמרת על ה חיפה, בוגר מחזור ה' של ביה"ס לקציני ים-עכו. שנת לידה 1942.

נכתב בעקבות הרצאה: קורותיה ומעלליה של האנייה MENDIP (לימים אח"י חיפה) ע"י ניר מאור . יום ו' ה-4-11-2016 בהרצאה טובה זו פגשתי את הדר קימחי (שנת לידה 1929 שנראה ונשמע צעיר מאתנו) שהיה מפקדנו בתקרית ה Blow Out והיה לפני כן מפקד הצוללת שיצאה עם שלוש המשחתות לנאפולי. בתחרויות בין המשחתות תמיד נצחנו תחת פיקודו, וזה הסיפור כאן.

סא"ל הדר קמחי בגשר אח"י חיפה

סא"ל הדר קמחי בגשר אח"י חיפה

https://en.wikipedia.org/wiki/HMS_Mendip_(L60)

https://en.wikipedia.org/wiki/Hunt-class_destroyer

מדובר בשהותי על ה חיפה 1960-1962.

בהמשך נקרא להדר קמחי – "המפקד"

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%93%D7%A8_%D7%A7%D7%9E%D7%97%D7%99

החיפה וכוננות כללית

למרות שנחשבה כ אניית הבלגן ואוישה בפחות משליש צוות נומינלי התברר שבבדיקות פתע של כוננות תמיד נמצאנו במצב תקין כנגד ה אילת וה יפו ואיך זה קרה?

חלק די גדול של הצוות היה ממשפחות קשות יום שהלכו לעבוד מדי ערב במשמרות סבלות בנמל כך שהיינו צריכים להזהירם במקרה שבאו לבדוק כוננות. ההזהרה הייתה פשוטה- הדלקת נורות התדלוק/סכנה על התורן. כל סבלי הסיפון יכלו לראות זאת ולעצור את העבודה לתקופה קצרה. החברה רצו בחזרה לאנייה בטענה שעשו סיבוב ריצת כושר קטנה. כך כולם נחשבו לנוכחים וכך היינו בכוננות מלאה.

גורם שני לכוננות הגבוהה שלנו הייתה חבויה בכך שכל מי שלא היה לו מה לעשות היה עומד יושב או נשען על משהוא בסביבות הכבש. כך ראינו מיד מה קורה סביבנו.

לדוגמה:

פעם בא צוללן כדי "להטביע אותנו" ושם איזה שק על הסיפון. גרשנו אותו וזרקנו את השק אחריו. פעם אחרת בא ג'יפ צבאי. יצא ממנו אדם רזה וגבוה ועלה לכבש בלי להצדיע לדגל או להגיד מילה ושם שק עם כשלושה קילו (התברר חול) לידינו. ירד וחזר על פעולה זו אצל המשחתות האחרות. הסתכלנו בשק וראינו רק חול. מסקנה – לזרוק לים. בשני המקרים בפחות מחצי שעה אחר המעשה באו מספר קצינים וחיילים להודיע לנו ששמו כאן שק נפץ שפוצץ אותנו. תשובתנו הספונטנית הייתה הכחשה – נו תראו איפה. כך היינו האנייה היחידה שלא "חיבלו" בה ולא הטביעו אותה.

לפעמים היה גם צד שלילי לאספה ליד הכבש. לשומר התורן (במקרה זה בחור שברח מלגיון הזרים) היה אקדח עם תחמושת-חיה אתו הוא שיחק. אחד הבחורים שם את כף ידו על הלוע ואמר לא בין כה וכה אתה לא מעז לירות. הבחור לא חשב פעמיים וירה חור בכף ידו. אך רוב המקרים רק הועילו לנו. ואניית הברדק לא חובלה ולא הוטבעה.

אותו הברנש שירה היה ערב אחד אחראי למילוי מי השתייה. הוא הכניס מקל של מטאטא לתוך צינור המדידה ונרדם. למחרת התעוררנו שסיפון הירכתיים היה כמעת בגובה הים והחרטום באוויר. המים הציפו את מחסני התחמושת וכל פצצות העומק. עבדנו ימים רבים בהוצאת כל התחמושת לייבוש בשמש. ניקוי המחסנים והחזרת התחמושת למקומה. זאת הייתה הפעם היחידה שבה במצב פעיל לא היינו בכוננות.

לסיכום: תמיד היינו מופת לכוננות וערנות וזאת עוד לפני הגיבוש ע"י מפקדנו.

שייטת המשחתות והצוללת אח"י רהב בנמל נפולי

שייטת המשחתות והצוללת אח"י רהב בנמל נפולי

 

הצי בנאפולי -שלושת המשחתות  וצוללת בפיקודו של הדר קימחי שהייתה קשורה לדפנותינו הצי האיטלקי לקח אותנו לביקור בקאפרי. צולם מהגוררת שהשיתה אותנו לקאפרי -האנשים מצוותה.

החיפה – המשחתת המנצחת באימונים,

תחת פיקודו של הדר קמחי שבא אלנו מהצוללות. מכיוון שבא מהצוללות ניהל אותנו כצוללת. כל מעשיו ופקודותיו ניתנו ברמקול לכל האנייה כך הפכנו שותפים למעשיו. הייתה לו גם אוזן קשבת למה שקורה מסביבו.

למרות שהייתי מכונאי השתתפתי בכל מה שנוגע לאנשי הסיפון. כך נעשיתי למומחה באסדיק. הייתי הרבה על ההגה והתערבתי עם ההגאים מי סוטה הכי פחות  מהמסלול כשהגלים מגיעים מאחור-וכמובן ניצחתי בגדול, הזנתי תחמושת לתותח הנ"מ שלנו וכו' כך ידעתי להעריך את פיקודו לא רק כמכונאי.

גילוי צוללות

כפי שאמרתי לקמחי היו  אוזניים טובות ושמע שהאסדיק שלנו לא משהו. בתרגיל לגילוי צוללת קרא המפקד לכל מי שלא במשמרת לעלות לסיפון ולנסות לגלות את הפריסקופ של הצוללת. נתן הסבר קצר  ברמקול ואכן  לאחר מספר דקות התגלה הפריסקופ  ע"י אחד מאנשי הצוות שהצביע לכוונו. המפקד נתן הוראה לזרוק רימון הדף לים כסימן מוסכם על הגילוי.  כך נעשתה ה חיפה למגלת הצוללות הראשונה בין המשחתות.

ואם כבר מדברים על צוללות.- יצאנו לתרגיל עם כל הצי בים סוער. ה חיפה כדרכה מול הגלים הייתה נועצת את החרטום בגל ועוד לפני שיצא לגמרי ממנו הייתה חוטפת את הגל הבא. נמתחו כבלים ממבנה הירכתיים למבנה החרטום עם לולאות אך לא היה מומלץ לצאת לסיפון. לפתע אנו שומעים בקשר (מחובר לרמקולים) משהוא כמו "חיפה, חיפה איפה אתם לא רואים אתכם על הרדאר אך רואים אתכם על האסדיק"- כמו צוללת. בקיצור הפיקוד כה נבהל ששלחו אותנו בחזרה לנמל. חברי על המשחתת  יפו אבי בסיס  סיפר לי שאכן זה מה שראו וממש נבהלו.

נהיגת האנייה

המפקד ראה שפקודיו – רס"ר האנייה ומספר סמלים ראשונים בתפקיד מפקדי משמרת – לא יודעים לשלוט/לנהוג/לתמרן באנייה. הדוגמה הטובה הייתה ניגוח קרון השקם על הרציף באמצעות חרטום האנייה.

המפקד שמע איך צחקנו, אנשי המכונה, על מפקדי המשמרת (בשפתנו- קופי הסיפון) שלא הבינו ש STOP עוצר את המדחפים אך לא את האנייה שממשיכה באותו המהירות בכיוון שבו הייתה.

בנקודה מסוימת לקח המפקד עליו לתרגל את החברה. נזרק מצוף למים בים פתוח ותורגלה משייתו מכיוון הרוח, נגד כיוון הרוח ובניצב לכיוון הרוח. ההצלחה לא הייתה מרשימה אך לפחות הבינו שכדי לעצור את האנייה יש לתת למדחפים להסתובב בכיוון הפוך עד שהיא נעצרת.

(הערה: מומלץ לחיל הים גם היום – רובם גם היום לא שולטים בסער 4 עד 5. אני רואה זאת יום יום מביתי).

בנוסף לזאת תרגל עם הצוות עצירה והתנתקות (קירוב החרטום למזח) בשימוש בכבל ה SPRING. גם את זה חלקם הפנימו. מאז היינו נכנסים ויוצאים חלק מהרציף למורת רוחם של המשחתות האחרות שהמשיכו להתקשות בתמרון.

בקרת נזקים

במשחתת מאוישת כראוי היו לפחות 2 צוותי בקרת נזקים אחד בחרטום ושני בירכתיים. עקב צוותנו הקטן כל המכונאים שלא היו במשמרת או שלא נקראו לתפקיד אחר נאספו בכוננות במסדרון שליד האסדיק, קרוב ומתחת לתותח החרטום. מקום זה נבחר בגלל שבאסדיק היה טלפון לגשר. לא היה לנו מושג מה עלינו לעשות ואיך. המפקד דאג לכך שנקבל תדרוך. בתדרוך זה גילינו שהתאוריה יפה אך אין לנו חומרים כמו עמודי עץ, קרשים, טריזים וכו' ואין לנו פטישים כבדים או מסור לטפל בהם.

חילקנו  בין עצמנו תפקידי השלמת ציוד לחומרים אלו. לאחר מספר סבבים בנמל היינו מצוידים כראוי. הבעיה היחידה הייתה איפה לאחסן הכול. מכיוון שלא השתמשו בלינת החרטום מצאנו מקום לחומרים אלו ליד הדפנות ובארגזי הציוד האישי בחרטום. מאז בקרת הנזקים נעשתה לכמעט מקצועית.

התגוננות ממתקפות אוויר

לחיפה היה רק תותח אורליקון דו קני אחד להגנה אווירית. היו 2 סוגי אימונים נגד מטוסים. מטווח על שרוול שנגרר ע"י מטוס "נורד" עליו היה לירות או התקפה ע"י מטוסי סילון "מטאור".  המטווח היה פשוט. כל המשחתות שתו בשורה או חזיתית. המטוס עם השרוול היה עובר לאטו מאנייה לאנייה וכל אחת בתורה הייתה צולפת מספר צרורות על השרוול. אך לא החיפה. החלטנו – הייתי ליד התותחן בתפקיד מזין תחמושת-  לקלוע בכבל הגרירה של השרוול מיד לפניו. התותחן היה כשרוני ובצרור השני ניתק את השרוול שצלל לים. בכך גמרנו את התרגיל במהירות שיא. המפקד שם את קולות הטייס על הרמקול בו שמענו אותו מקלל שאנחנו מסכנים אותו ויורים עליו.

הלל סמושי מתחת לתותח הנגד מטוסים.

הלל סמושי מתחת לתותח הנגד מטוסים.

התמרון הקלאסי של אנייה מתקופת מטוסי הפרופלורים בעת התקפת אוויר לבצע זיגזגים. ה חיפה נטתה לצידה עוד לפני שהתחילו בזיגזגים וכשעשו זאת סיפון אחד היה על פני הים והזווית הייתה כ 30 מעלות (כך בפניה  לימין ואז הטיה הפוכה בפניה לשמאל). עקב זווית ההגה המלאה לאחד מהצדדים כל האנייה הייתה נכנסת לרעידות. במצב זה לירות על מטוס היה אבסורדי לגמרי. בנוסף לכך הכוון היה מתבלבל וטקטיקת ההתקפה של המטאורים השתפרה כך שהיו צוללים עלנו ביחד משני כיוונים אנכיים – אז לאן תכוון? גם ההנחיות מהגשר לא תרמו- בקריאות אויב או מטוס מימין או משמאל או לסירוגין ירוק ואדום (אחדים ציינו שעה …) וזאת תוך כדי סיבוב. עד שהתותחן סיבב (בישיבה נוטה של 30 מעלות) את התותח הם כבר חלפו.

מה עשה מפקדנו – ראשית כל הפסיק לזגזג כך שאפשר היה לפחות לכוון תותחים .יצאנו עם כל המשחתות לתרגיל תקיפה מהאוויר. מזג האוויר היה לוהט והים אביך ואפור. בתחילת התקיפה המפקד נסע ישר כסרגל ואז עצר את המדחפים. בשארית התנופה נתן הגה וכיוון מאונך לכיוון המקורי שלנו. ראינו את המטוסים מזהים את שובל המסלול הלבן והמקורי שלנו. טסים לאורכו אך בראש השובל לא מצאו אנייה. מכיוון שעצרנו נעשינו במזג אוויר זה לבלתי נראים. שוב שמענו דרך הרמקולים את הטייסים מקללים –"חיפה/ק38 איפה אתם" ו "לא יצאתם בכלל לים" וכו'. תשובת מפקדנו הייתה עכשיו עברתם את הירכתיים שלנו ויירטנו אתכם. – שוב היינו המנצחים.

לסיכום:  אניית ה"ברדק" חיפה הייתה תחת מפקדנו הדר קמחי האנייה הכי טובה בכוננות, ערנות הצוות ובתרגילים. זה וההודעות ברמקול גרמו לגיבוש וגאוות יחידה -מאז הפסקנו להתבייש בזאת שאנו צוות של אח"י חיפה.

פטר (הלל) סמושי. חיפה

התייחסות תא"ל  הדר קמחי 28 דצמבר 2016

פטר (הלל) סמושי שלום

קראתי בעיון ובאמפטיה את מה שכתבת,  אני מניח שנהנית תוך הליך הכתיבה לצלול לאותם ימים רחוקים ולאותן חוויות שעברת בשירות באניה.

מהכתיבה שלך עולה (ולא חשוב אם כל הפרטים באמת התרחשו כפי שהם בזיכרון) שתקופת השירות באניה חיפה צרובה אצלך כחוויה חיובית לתמיד,

אני לא מרגיש בנוח משיר ההלל שלך עלי,

הדר קמחי

 

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות