שליחותי לאתיופיה 1962 הדר קמחי

0

נובמבר  2009

הדר קמחי  מספר על שליחותו באתיופיה בחורף 1962/3

היום היא נקראת: הרפובליקה הדמוקרטית הפדראלית של אתיופיה שאז היא נקראה קיסרות אתיופיה

בתחילת דצמבר 1962 פיקדתי על המשחתת אח"י חיפה, איברהים אל אוול המצרית לשעבר,  אליה הועברתי אחרי שהצוללת אח"י רהב, עליה פיקדתי,  הוכנסה לשיפוץ כללי בגמר פעילות של  שנתיים

קבלת המשימה

בוקר אחד בתחילת דצמבר 1962 (בערך ב 7:30) בעוד אח"י חיפה)שבפיקודי בהכנות אחרונות ליציאה ליום אימונים בים, אני מקבל טלפון מלשכת מפקד חיל הים – יוחאי בין נון-  לא להפליג ולבוא מיד איליו.

כשהגעתי ללשכה בסטלה מריס לאחר כ 15 דקות קם יוחאי ואמר אני אלווה אותך למכונית ובדרך תשמע במה מדובר.

יוחאי הבטיח למוסד שישלח קצין לייעוץ דחוף לאתיופיה (וכנראה נזכר בהבטחתו רק באותו יום). המדובר בערך בשלושה שבועות לדעתו, המטוס יוצא היום ב-6 בערב, אין לו מושג מה מבקש המוסד "אתה תשמע ותחליט במקום מה אתה מייעץ סע מיד לתל אביב במוסד מחכים לך, הנהג שלי יחזיר את המכונית." – נסעתי.

מתל אביב התקשרתי ללאייקה שהספיקה לשמוע על הנסיעה מיוחאי ובישרתי לה על העדרותי שתארך כ-3 שבועות – בסוף  חזרתי אחרי 4 חודשים.

במוסד באמת חיכו לי והיו מאוד יעילים, כשרק הגעתי צולמתי לפספורט, קיבלתי זריקות כנגד מחלות שונות ומשונות,  ויצאתי עם מלווה למסע קניות. אחרי כשעתיים הייתי מצויד בחליפה, מספר עניבות, חולצות, מכנסים, מעיל, הלבשה תחתונה, כלי רחצה, גילוח, מזוודה ותיק יד. בחזרה מהסיבוב הייתי כבר לבוש אזרחי והמדים והתעודות הוכנסו לחבילה שנשלחה הביתה לאשתי.

בחזרה למשרדי המוסד כבר חיכה לי דרכון, כרטיס טיסה, כסף זר ותעודת בלדר לדואר דיפלומטי. הייתה זאת הזדמנות לחסוך בלדר ולשלוח את הדואר אתי. הקיטבג אב הכרס עם השרשרת והרצועה ליד עם מנעול זיכו אותי ל 2 מושבים בקדמת המטוס ובשירות של נציג הקונסוליה בעליה ובירידה בכל שדה תעופה.

כל מי שפגשתי במוסד היו אנשי מנהלה שידעו רק לאמר שבטח באדיס אבבה יודעים בשביל מה אני בא.

ב 18:00 המראנו במטוס בואינג 707 לטהרן, לשם הגענו בלילה ובבוקר טסנו סביב חצי האי הערבי לניירובי שבקניה. שם חיכה לי נציג הקונסוליה ובישר לי שהמטוס לאדיס אבבה יצא אתמול ואני רשום לטיסה בעוד 3 ימים. ביליתי שלושה ימים בניירובי.

אדיס אבבה– המפגש הראשון עם העיר אדיס אבבה אז היה די מדכא, מרכז עיר די קטן ומסביב שכונות עלובות עם דרכי עפר או קצת אספלט ללא מדרכות. בלילה כמעט ואין תאורת רחוב, אין שמות לרחובות ואתה צריך לדעת ליד איזה מבנה מוכר נמצא המקום שאתה מחפש כדי לשאול. השגרירות הישראלית לדוגמא הייתה ליד בית הספר 'מקורני', וזה מה שאתה אומר לנהג מונית בתור כתובת.

קצת על אתיופיה כפי שלמדתי בהמשך:

גודל המדינה היום ללא אריתריאה 1,127127 קמ"ר שווה לצרפת + גרמניה+הולנד+בלגיה+דנמרק. בזמנו גם אריתריאה הייתה כלולה. מרכז המדינה הוא רמה גבוהה (2,000 עד 3,500 מטר מעל הים) אדיס אבבה במרכז ואסמרה 1000 ק"מ צפונה נמצאות ברמה. המדינה מחולקת ל9 אזורים ושתי ערים עצמאיות. האתיופים סופרים יותר מ 2,000 שנות עצמאות לאומית בלוח האתיופי אנחנו עכשיו בשנת 2002 כי לא סופרים את 7 השנים בשלטון האיטלקי.

בלוח השנה האתיופי 13 חודשים מהם 12 בני 30 יום ושאר ימות השנה עד 5 לספטמבר הם החודש ה 13 (4-6 ימים) בלוח השעות היום מתחיל ב 6 בבוקר 12 שעות יום ומ-6 בערב 12 שעות לילה. ופעם אחת הצליחו להפיל אותי בפח כשזימנו אותי לשעה 3 והפגישה הייתה ב 09:00 בבוקר.

השבט השולט וגם הגדול הוא האמהרי (עם הארץ שחזר מביקור מלכת שבא אצל שלמה המלך.

שפות – במדינה מדוברות כ-80 ניבים\ שפות שונות  מהן חמש שנחשבות ראשיות.

שיכנו אותי במלון "פרדייס" מבנה כמו מוטל עם חצר פנימית גדולה לחנייה וגן פורח. סביב החצר  מבנה של שתי קומות סביב סביב בשלושה אגפים מגורים והרביעי חדר אוכל וחדרים כלליים.

ספירת התושבים – במלון התודעתי לקבוצה אמריקאית שכללה: טייסים, צוות קרקע, צלמים, וסטטיסטיקאי. הם קיבלו משימה לערוך מפקד אוכלוסין באתיופיה. ועשו את זה ע"י ביצוע צילומי אוויר ודרכם מיינו את השטחים לפי צפיפות המגורים – חושות ומבנים אחרים. הם ביקרו במספר כפרים מאפיינים וספרו כמה תושבים ישנם בממוצע בכל מבנה באזורים השונים. אל אלו הוסיפו את תושבי הערים והגיעו למספרים שבין 26 מליון ל 27 מליון 500 אלף.

כשפגשתי את הקבוצה  הם כבר עסקו בסיכומים ובהכנת צורת ההצגה למוסדות האתיופים. הוזמנתי על ידם (כמקורב כביכול לקיסר) לשמוע ולראות את הצגת העבודה, במשך כשעה ורבע הם הציגו את העבודה בצורה מעניינת ומשכנעת תוך חלוקת ההצגה למספר ניכר ביניהם ממש מצגת אמריקאית קלאסית. הצעתי להם להכין במקביל מצגת מקוצרת לכ 15 דקות עבור הקיסר ואת זו שהכינו להציג במשרדי הממשלה. בתחילה דחו את זה אחר כך החליטו להכין מצגת מקוצרת שתהיה, הסוף: אצל הקיסר הקציבו להם 20 דקות מהם 5 למענה לשאלות. הקיסר סיכם על 27,750,000 תושב ומספר זה נרשם בזמנו בכול מסמכי הממשלה.  בשנת 1983 "נספרו" כ 40 מליון וב2008 "נספרו" 89 מליון כנראה בשיטה דומה.

הסיבה לנסיעתי –  בפגישה עם ראש המשלחת הצבאית שלנו הצגתי את עצמי ושאלתי למה באתי? התשובה: מפקד הצי האתיופי שהיה נכדו של הקיסר היילה סלאסי וחניך האקדמיה הימית הבריטית, (וגילו בשנות העשרים המאוחרות),  ביקש שיבוא קצין מחיל הים להתייעצויות לגבי המצב בזירה הימית. וזאת לאור התרומה של המשלחת הצבאית בתחומי היבשה.

אריתריאה אז הייתה חלק מאתיופיה ולאורך הים האדום מגבול סודן בצפון – כ 150 ק"מ צפונית לעיר הנמל מסאווה ועד הפתח הדרומי של הים האדום-  באב אל מנדב – כ-300 ק"מ דרומה ממסאווה.  מעבר לכך לא החכמתי.

ומכאן החל המרוץ אחר מפקד הצי.  יום לפני שהגעתי הוא טס למסאווה לקראת יום הצי שיתקיים  בעוד שבועיים. בטקסים שם יהיה נוכח גם הקיסר.  מפקד הצי אף השאיר למשלחת הזמנה לקוקטייל שיתקיים בעוד שבועיים על אונית הדגל.

מאחר ואין טיסות אזרחיות למסאווה טסנו 3 מהמשלחת הצבאית ואני אחרי יומיים לאסמרה העיר הראשית של אריתריאה. מצאנו עיר מפחת יחסית, שנבנתה ע"י האיטלקים, עם כבישים, מדרכות , כיכרות ותאורת רחוב. באסמרה נמצא  מפעל 'אינקודה' לשימורי הבשר בבעלות ישראלית. וייצרו את הלוף לצהל. באתיופיה בזמנו היה מספר הפרות לתושב הגבוה בעולם.  פרות כחושות עם בשר קשה אבל פרות.

מאסמרה שנמצאת גם היא כמו אדיס אבבה על הרמה האתיופית נסענו ברכב 4X4 למסאווה. כל הדרך בירידה,  מאות סיבובים מגובה של כ 2500 מטר באסמרה לגובה פני הים במסאווה. נסיעה  בכביש טוב שבנו האיטלקים כאשר שלטו במדינה.

במסאווה הגענו לבסיס ימי בנוי יפה שבנתה חברת 'סולל בונה' לאתיופים.   הצי האתיופי הוקם בשנות ה-50, של המאה העשרים סך הכול 5 שנים לפני שהגעתי.  כך שגם מפקד הצי  וכל המשרתים בו היו צעירים ממש, פיקוד ראשון על ספינת משמר קיבל בוגר קורס הקצינים הראשון כ 3 חודשים לפני שהגעתי.

כדי להגיע אל מפקד הצי  נעזרנו ברופא ישראלי שהיה הרופא של הבסיס הימי וגר בתחומי הבסיס.

מגורי החיילים- כל צבא אתיופיה גר בבסיסים. סביב כל בסיס ישנם מבני המגורים של המשפחות. המשכורת של חייל אתיופי הייתה מורכבת כמחצית מגרעינים שונים ומחצית בכסף.  וכולם אחרי יום הפעילות אוכלים בבתים אין אוכל אחר בצבא. הלא נשואים מחזיקים לכל 3-4 עוזרת שמקבלת את הגרעינים ומכינה את האוכל. סביב המסדרים שנערכו בבסיסים הסתובבו ילדים ונשים. להזיז מחלקה ממקום אחד לאחר באתיופיה דרושות היו מספר משאיות  להעביר את כל תחולת בתי המשפחות.

בגישושים של הרופא הוברר כי יהיה קשה לפגוש את מפקד הצי היות והוא מתרוצץ בין ראשי החמולות המקומיות כדי שביום הצי  כשהסבא הקיסר יגיע יינתנו הכיבודים הנכונים ותובטח המשך הנאמנות. ובשאר הזמן הוא מבלה בסירת מרוץ ובסקי מים. בהצעת הרופא יצאנו עם הסירה שלו, כשהרופא נוהג ואני על הסקי,  אל אי אלמוגים קטן שלידו  עשה מפקד הצי  סקי. ובאמת מצאנו אותו עומד במים ואני עצרתי על ידו. בדרך הזהיר אותי הרופא שלא אפול מהסקי כי השטח רווי בכרישים. הוצגתי ע"י הרופא והוזמנתי לבוא למשרד שעה לאחר מכן.

הפגישה עם מפקד הצי

סוף סוף אחרי 11 ימים קיוויתי שאשמע מה רוצים ממני,

עם מחשבה זו נכנסתי למשרד מפקד הצי בבסיס הימי. משרד יפהפה בצבעי תכלת וכחול עם חלון רחב פונה לנמל. מפה ימית של כל הגבול הימי האתיופי הייתה על אחד הקירות. שולחן נקי בלי ניר אחד ונראה בעליל שלא כאן מתבצעת העבודה. מפקד הצי דיבר אנגלית רהוטה של איטון והאקדמיה הימית הבריטית.  הסביר שרווחת אצלם הדעה, שבשולי המלחמה שהחלה בתימן, המצרים מעבירים בים האדום  שליחים מתימן לאתיופיה כדי לעורר את תושבי אריתריאה למרד נגד השלטון האתיופי. והוא מבקש עצה מה לעשות בנדון.

לא הייתה לי תשובה מוכנה. אמרתי לו שרצוי שאכיר מקרוב את הזירה שהיא החלק הדרומי של הים האדום בין תימן לאריתריאה ועד מיצר באב אל מנדב. בו במקום הרים טלפון ולאחר שיחה בת מספר דקות אמר לי שיומיים אחרי הקוקטייל והמפגן הימי ספינת הסיור בפיקוד האתיופי הראשון שקיבל פיקוד תפליג איתי לנמל אסאב בקרבת מיצרי באב אל מנדב. הספינה תהיה איתי שם עוד יומיים ותמשיך משם לעדן. לרופא שהיה נוכח בפגישה (בה היה גם ראש המשלחת הצבאית) הוא מסר אל מי יש להתקשר כדי להוציא את הפלגתי לפועל.

את הצי האתיופי ניהלו אז הנורבגים – אונית הדגל הייתה משחתת שעל חלקה האחורי נבנה מבנה מותאם לאירוח המוני ונשאה תותחים לאימונים בחלקה הקדמי. מפקדה  היה קצין נורבגי, איתו התיידדתי (ולאחר שנים פגשתי בו כשהייתי נספח בנורבגיה בתור ראש אגף התכנון וההצטיידות של צבא נורבגיה באוסלו והוא אף הציע לי שבוע בשלג בהרים, אך לאייקה דחתה את הרעיון)  קצין המכונה וקצין הנווט והקשר היו נורבגים,

על בסיס ההדרכה פיקד קצין נורבגי וכל המדריכים הבכירים היו נורבגים.

את המפקדה באדיס אבבה ניהלו הנורבגים וכל זה מתוך הסכם שהנורבגים יבנו לאתיופים צי. בשיחה באחד הימים בבר עם מפקד הבה"ד הנורבגי הוא התבטא שייקח מספר דורות עד שהאתיופים יהיו ימאים ויוכלו לנהל צי.

לאתיופים הייתה אמביציה אחרת.

היילה סלאסי קיס אתיופיה במדי אדמירל של הצי האתיופי

היילה סלאסי קיס אתיופיה במדי אדמירל של הצי האתיופי

בימים שנותרו עד יום הצי  ביקרתי במתקנים, על ספינה, בבה"ד, בבתי המלאכה ובערבים נפגשנו בבתי הקפה בעיר עם נציגי השגרירויות מכל העולם שהוזמנו למסאווה להשתתף בחגיגות יום הצי.

המפגש על ספינת הדגל – באולם שעל האוניה התאספו כ-200 איש וחיכינו כולנו לכניסת הקיסר. אנחנו הישראלים עמדנו די בצד. ברגע שהופיע הקיסר בכניסה נעלמו לי כל הנוכחים מתחת לגובה השולחנות. אני לא הייתי מורגל בזה ופשוט הרכנתי את הראש, מפקד הצי שהוביל את הקיסר הפנה אותו אלי והציג אותי בפניו.  הצהרתי חגיגית  שאעשה כמיטב יכולתי למען הצי. כל זה היה בשקט שרק המקורבים יכלו לשמוע.  ואז אמר הקיסר בקול רם משהוא כמו "אני מאחל ומקווה שתצליח" והלך הלאה.

לאורך כל הערב ניגשו ראשי שבטים ונציגי שגרירויות שונים למסד איתי קשר כלשהוא. הרגשה משונה ומחייבת. הנורבגים לא אהבו את זה שישראלי מסתובב בצי.

עולם המושגים של קצינים בצי האתיופי – בהפלגה לאסאב (כמו מחיפה לקפריסין בערך) הופתעתי יותר מפעם אחת, הסקיפר בחר ביציאה הקצרה דרומה שמחייבת נווט זהיר ליד איי אלמוגים נראים ולא נראים על מפה איטלקית לא מעודכנת.  אך במקום לשוט לאט ובזהירות הפליג מהר למדי והסביר לי שהשטח לא ממופה טוב ומסובך לכן הוא רוצה לעבור אותו ולהגיע מהר למים הפתוחים.

הדבר הצליח. לו ויצאנו  לים הפתוח. הפלגנו כשהרוח מול הפנים קיפצנו ורצנו במהירות טובה שאמורה הייתה להביא אותנו לאסאב בצהרים שלמחרת.

בערך ב 02:00 לפנות בוקר שמעתי שהורידו את מהירות ההפלגה, עליתי לגשר ושם מתחייך אלי קצין המשמרת ואומר על תדאג נגיע בזמן. איך? כעבור רבע שעה העלו חזרה את המהירות וההסבר: בהוראות הקבע להפלגה שכתבו הנורבגים יש להוריד את המהירות למהירות לחסכונית כאשר מגיעים ל 60% דלק במיכלים וכך עשו, כעבור רבע שעה הדלק  כבר 59% ואין על מספר זה מגבלה.

כעבור יומיים נכנסנו לעגון במפרצון יפה ליד באב אל מנדב, הספינה נווטה למרכז המפרץ וכדי להישאר בדיוק במרכז ניתנה רזרבה קטנה מדי של שרשרת לעוגן וחייל נשלח לשים יד על השרשרת כדי לבחון אם הספינה נגררת,

אני לא הייתי שקט וירדתי לחרטום ליד החייל, השרשרת נגררה ורעדה ועוד איך כששאלתי את החייל למה הוא לא מדווח, הוא ענה – המפקד יודע שזה נגרר. ובאמת לאחר מספר דקות התניעו מחדש את המנועים הורם העוגן ויצאנו מהמפרץ. ביציאה אומר לי הסקיפר – "זה מפרץ ארור אי אפשר לעגון בו במרכז, כבר ניסיתי מספר פעמים".

נופל לי האסימון – משמר חופים

בדרום ים סוף נושבת  רוח דרומית ערה במרבית ימות השנה בתקופת המונסונים חזקה  יותר וביניהם קצת פחות. מול החופים משני צידי דרום הים האדום ישנם עשרות איי אלמוגים חלק בולטים מהמים ועליהם חורשות עצים חלק מתכסה במים בגאות ונגלה בשפל. כשראיתי את השטח הערכתי שמי שירצה להגיע בסירה קטנה בשעה מוסכמת לחופי אריתריאה יבחר להגיע למסתור מהרוח והגלים לאחד האיים הקרובים לחוף ומשם בשלב שני לחוף למפגש.

בהנחה הזו תכננתי לספינה לשוט מהשכם בבוקר מצפון, (שהוא האזור המוגן מהרוח הדרומית) למספר איים שנראו לי, מתאימים.  ואכן מצאנו סירת מבריחים חונה בצל האי ואחד ה"דייגים" ענד שעון יקר ומתחת לגלימת הדייג לבש מכנסיים וחולצה.

בעת שהתקרבנו לסירה וראיתי את הלחשושים בין הקצינים אמרתי למפקד הספינה שאני יורד לקרוא ספר בפנים והסירה זה עסק שלו בלבד וירדתי מהגשר עד שהגענו עם סירת המבריחים נגררת לנמל.

אחרי יומיים סיורים בספינה יצאתי לסיור ברכב 4X4 לאורך החוף ושם ראיתי מפרצים מוגני רוח, גמלים חופשיים שמצביעים על פעילות בשטח ואז נפל אצלי האסימון מה אני אגיש למפקד הצי:

משמר חופים – בנוי על שילוב של סיורי ים, סיורי יבשה, וסיורים אוויריים של מטוסי סיור קלים וכולם במבסיס אחד שבו גם תנוהל השליטה .

הכנת תיק הפרויקט

לקח לי כ 3 שבועות לכתוב ולשרטט את המבנה הארגוני, מבני הבסיס, מרשמי הקשר והשאר, לאחר מכן גיסתי את אשתו של אחד העובדים שהאנגלית אצלה שפת אם ותרגמנו והדפיסה את הכיתוב. לאחר מכן גייסתי אישה נוספת דוברת צרפתית מהבית לתרגום והדפסה בצרפתית. עם מתקן צילום מסמכים של המוסד שכפלתי העתקים ותייקתי אותם בתיקים הכי יפים שמצאתי בעיר. אנגלי וצרפתי אחד בכריכת עור והשאר פלסטיק מכובד.

כשמסרתי את התיקים למפקד הצי  (בנוכחות ראש המשלחת עמנואל) התבקשתי על ידו לחכות שבוע  – אולי יהיו לו שאלות והסכמתי לכך.

גורל הפרויקט

לאחר כ 4 ימים נקראתי לשגריר זיאמה ארן.  הוא סיפר שנקרא לקיסר שאמר לו שהעבודה שלי מוצאת חן בעיניו והוא מבקש לממש אותה יחד עם המשלחת הצבאית. למחרת נאמר לי שבביקור שיתקיים בעוד שבועיים שלושה באתיופיה ע"י סגן שר הביטחון פרס וסגן הרמטכ"ל יצחק רבין הוחלט להציג את פרויקט משמר החופים ואני אהיה המלווה, זה אומר שהייה של עוד שבועיים שלושה.

בינתיים נודע לי שראש המשלחת ביקש בארץ להעביר אותי לשנה לאתיופיה ולהטיס את לאייקה והילדים (בת 4 ובן שנה) יוחאי בן נון מפקד חיל הים התנגד.

סא"ל הדר קמחי בגשר אח"י חיפה 1962 לפני היציאה לאתיופיה

סא"ל הדר קמחי בגשר אח"י חיפה 1962 לפני היציאה לאתיופיה

הפרויקט בסופו של דבר לא יצא לפועל – בארץ הסכימו להשאיל לשנה שני מטוסי סיור עם טייסים וצוות קרקע, לצייד את הפרויקט בכל הקשר הדרוש, למסור 4 רכבי שטח ו 4 סירות גומי על גוררים, להצמיד מפקד ושלושה מדריכים לשליטה אבל לא לשלם את בנית הבסיס, גולדה שהייתה שרת החוץ אמרה: הדרכה כן, קבלנות בבניה כן, אבל לשלם על בנית בסיס הופך אותנו לשותפים וזה לא.

תודה לאל – חזרתי אחרי 4 חודשים והתמניתי למפקד שייטת הצוללות ואתיופיה נשארה אצלי כחוויה שלא שינתה את חיי.

הדר קמחי

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2024 © | תנאי שימוש | פרטיות