סא"ל נדב סלע – אבטחת הספנות בצפון אירופה

1

סא"ל מיל נדב סלע                                                  1 בדצמבר 2016

פעילות אבטחת הספנות הישראלית באירופה 1969 – 1975.

רקע:

ביום 21.7.68 נחטף מטוס אל על, שטס מרומא לנמל בן גוריון, בידי מחבלי הפת"ח והונחת באלג'יר, החל משא ומתן לשחרור המטוס תמורת מחבלים כלואים בישראל. היה זה אירוע טרור ראשון מחוץ לגבולות מדינת ישראל.

הוחלט על ידי משרד הביטחון לתגבר האבטחה בכל הגופים הפועלים בחו"ל כולל חברות הספנות, ארגון האבטחה הוטל על חברת צים ולשם כך גויס זלמן פרח חבר קיבוץ בית השיטה, שהתמנה לקצין הביטחון הראשי בחברת צים, הוטל עליו לארגן ולהפעיל מערך אבטחה כלל עולמי של כל חברות הספנות הישראליות , בקורות חייו כחבר הפלמ"ח נכתב  "במסגרת זו הקים ופיתח רשת אבטחה לאניות ישראליות ברחבי העולם: אירופה,  אפריקה, אירן, המזרח הרחוק, נמלי ישראל והמזרח התיכון. הוא הציב חוליות צוללים וקציני ביטחון, ארגן את צוותי האניות לאבטחה, ארגן את מסגרת האימונים, קביעת נוהלי אבטחה והוראות ביטחון תוך פיתוח קשרים עם אנשי שירותי הביטחון המקומיים בארצות חוץ".

אני מוניתי על ידי סא"ל שאול סלע מפקד יחידה 707 (שרתי כסגנו  ביחידה) כיועצו של זלמן בכל נושאי האבטחה והצלילה בכלי השייט והנמלים. לאחר התארגנות ראשונית הועבר הטיפול לאגף הספנות והנמלים במשרד התחבורה, וזלמן פרח התמנה כקב"ט האגף.

במסמך זה אתמקד בכל הפעילות מהתכנון ועד הביצוע  של חוליות הצוללים שפוזרו באניות ובנמלי העגינה של אניות ישראליות באירופה בלבד, בין השנים 1969 ועד 1975 בה הופסקה הפעילות.

תכנון ובנית מערך אבטחה:

זמן קצר ביותר לאחר חטיפת מטוס אל על הוצבו 3 צוללים מאבטחים, אנשי מילואים, משייטת 13 על כל אניות הנוסעים של חברת צים קווי נוסעים – "תאודור הרצל", "מולדת", "נילי" ו"דן", הצוללים הפליגו על האניות, אבטחו האניות בים ובנמלים ובצעו סריקות תחתית בנמלים בהן עגנו. עד שהוחלט לגייס צוללים כעובדי צים.

כמו כן נשלחו קציני ביטחון,  למשרדי צים באירופה: אדם זיידנברג לנמל פמגוסטה בקפריסין, קפטן אבנר גלעד לנמל רוטרדם בהולנד, אליעזר לוין לנמל המבורג בגרמניה, עמי אזואלוס לנמל גנואה באטליה,  עמי עמיר לנמל טריאסט באיטליה, רפי יגיל לנמל מרסיי בצרפת. מיד עם  התארגנותו של אדם בקפריסין, נשלחו לעזרתו 3 צוללים מאבטחים – א. ל, א.ג. ג.ש. לאחר כשנה, הם הוחלפו ע"י – גיורא צוקרמן וראובן וייס. הצוללים באניות הנוסעים שרתו בתחלופה עד סגירת צים קווי נוסעים, בשנת 1972.

בפגישותיי עם זלמן פרח נתבקשתי על ידו ועל ידי אנשי האבטחה בשב"כ (ס. א.) לכתוב הצעה לארגון אבטחת כל האניות הישראליות המפליגות בים התיכון ועד צפון אירופה,

המלצתי על שתי חלופות ומאוחר יותר נבחרה חלופה 2

  1. בניית מערך צוללים מאבטחים שיפליגו זוג על כל אנייה ויבצעו הפעילות במשך כל ההפלגה, במקביל להקים בארץ גוף שיבצע הדרכות של הנוהליים וביקורות לכל המערך.
  2. הקמת צוותי צוללים מאבטחים בנמלים מרכזיים שיעברו בכל הנמלים בהם עוגנות אניות ישראליות על פי סדר עדיפות מוסכם ויבצעו צלילות כנדרש. (עדיפות אניית רכש, מכליות, משא, תפזורת).

נשלחתי על ידי זלמן פרח והשב"כ לבצע סיור בכל נמלי אירופה תוך מעבר בין הקב"טים ולהביא המלצה לפריסת החוליות.

יצאתי לסיור ב – 28/12/70, עברתי בין הקב"טים שליוו אותי בנמלים הרלוונטיים למדתי את שיגרת הפעילות והתנאים המיוחדים מזג האוויר גאות ושפל פעילות הנמל בשגרה ועוד.   דו"ח הסיור נכתב והוגש מיד עם שובי לזלמן פרח.

ההתארגנות בארץ נמשכה יותר מחצי שנה בדיונים כגון: גיוס כ"א ותקצוב ובזמן זה עבדתי כצולל מאבטח באניית הנוסעים "נילי". זכור לי שנקראתי יום אחד לדיון אצל ראש אגף האבטחה בשב"כ, על דו"ח הסיור ותודרכתי מראש לדרוש תקציב כפול לכל חוליה, שכן כנהוג בסיכום, אשר לרוב רק חצי הסכום הנדרש, היה וויכוח על הרכב שישמש את החוליה, ראש האגף הנחה לרכוש טנדר כפי שנהוג בארץ,  אני התעקשתי שלא ניתן לנסוע בצפון אירופה מרחקים של שעות בתנאי כפור ועוד עם ציוד רגיש ויקר, בטנדר והוסכם על רכב טרנספורטר סגור.

הוחלט על הצבת חוליה של 3 צוללים מאבטחים בנמל רוטרדם, שתכסה את כל נמלי צפון אירופה: מדנקרק בצרפת, כול נמלי אנגליה וסקוטלנד, בלגיה, גרמניה, דנמרק, שוודיה, נורבגיה ופינלנד. נקבע צוות של 3 צוללים: נ. ס. מפקד ,ר. ס. א. ג.  אני התעקשתי, שכל אנשי הצוות יהיו נשואים, דבר שיבטיח שתהיה דירה מאוישת עם טלפון לעמידה בכוננות. הוחתמנו על ידי השב"כ לתעסוקה מיוחדת בחו"ל בחוזה ל- 9  חודשים כניסיון.

פני המים קפאו בנמל רוטרדם

פני המים קפאו בנמל רוטרדם

כתבתי פקודות קבע, לביצוע העבודה, שכללו נוהלי הפעלה על יד הקב"טים, עדיפות צלילה לפני עזיבת אנייה את הנמל. היות ולא ניתן לכסות שטח כזה גדול ב100%. הוראות בטיחות מפורטות – כתבתי שאין לצלול כאשר שטח המים ליד האנייה מכוסה ביותר משני שליש קרח –  דבר שהוכח בדיעבד כנכון,  וכך היה – צללנו ר.ס. ואנוכי, לבדיקת האנייה "מצדה" בנמל המבורג שהיה מכוסה קרח רב, מאחר והקב"ט דווח על התראה לפיגוע, כ- 5 דק לאחר הירידה דיווח לי ר.ס. שצלל במרכז האנייה במשיכות חבל מהיר (סימן מוסכם) שנגמר לו האוויר, משכתי אותו החוצה, עלינו לאנייה והתברר שהווסת שלו על המכל קפא ושחרר אויר חופשי ולא על פי דרישה -תקלה טכנית.  התקשרנו לחברת "אקווה ספורט" היצרנית, סיפרנו על התקלה ואז הם פשוט השתוממו ואמרו שלא חשבו שנצלול בתנאי קרח ויש להם פתרון פשוט לבעיה – כיסוי הווסת בכובע גומי מתאים שייצרו המלא בתוכו בחומר "אנטי פריז" של מכוניות, המאפשר את פעולת הווסת בתנאי כפור.

חולית הצוללים ברוטרדם:

יצאתי לרוטרדם להתארגנות ביולי 1971 רכשתי שלושה סטים ציוד צלילה מחברת "אקווה ספורט", כולל מדחס אויר ועוד שני סטים לאחסון, בנמל המבורג ונמל קופנהגן למקרי קיצון שנאלץ לטוס עקב תנאי מזג אויר קשים, גם כאן הוכח בדיעבד שהתארגנו נכון, בגיחה מסוימת להמבורג, נאלצנו לדחוס אויר בחנות לציוד צלילה, הסיפור המיוחד כך היה: הטכנאי בחנות סירב למלא את המכלים מאחר ולא עמדו בתקן הגרמני שדרש שצוואר הבקבוק יהיה צבוע אפור, סימן של אויר נשימה, הלכתי לחנות ציוד רכב הקרובה וחיפשתי צבע ספריי אפור לצביעת רכבים, המוכר שאל באיזה רכב מדובר? כי הרי יש מגוון חברות ומגוון צבעים, בסוף התפשרתי על פולקסווגן אפור קניתי ספרי וחזרתי לחנות הצלילה, ביקשתי עיתונים ישנים, יצאנו למדרכה עטפנו המכלים  בעיתונים וצבענו את צוואר הבקבוק באפור כנדרש.  חזרנו לחנות ומיד החלו במילוי, זאת התעקשות גרמנית ותושייה ישראלית.

ההתארגנות ברוטרדם לא הייתה כל כך פשוטה. קפטן גלעד לא שיתף פעולה וחשש מאוד מקבוצה של צעירים שתהיה מטרד תחת פיקודו. המשרד של צים ברוטרדם היה בבעלות חברה הולנדית ובניהול הולנדי – דמרס & ואן דה הידה – שלא היו שותפי סוד. הוחלט שאנחנו נהיה בכיסוי עובדי חברת "לים", בניהול אברהם קרם כמפקחי אניות.

בתקופה זו נבנו כמה מכליות ג'מבו במספנות באמסטרדם ורוטרדם. הודעתי לזלמן פרח שאני מוכן לקבל את הצוללים הנוספים, הם נשלחו לרוטרדם. גם אשתי הגיעה והתחלנו להתארגן למחיה. השכרנן דירות, רכשתי רכב פולקסווגן קומבי ומתקנו בתוכו את הקומפרסור והציוד הנדרש לצלילות.

תקלה מנהלית – נדרשנו על ידי השלטונות ההולנדיים, לעבור בדיקות רפואיות, כפי שעוברים עובדים וימאים זרים, על ידי 'הצלב הירוק' – גוף המטפל במניעת העברת מחלות בין מדינות .  נקראנו לקצין ההגירה במשטרת רוטרדם ונאמר לנו שהיות ולא הוגשה בקשה מסודרת לרישיון עבודה, אנחנו מגורשים חזרה לישראל.

קצין ההגירה לקח לנו את הדרכונים ואמר לנו שעלינו לחזור אליו עד יום שישי עם כרטיסי טיסה ולצאת את הולנד. לאחר ריצות ובדיקות עם הקונסוליה הישראלית בהאג, עם משרדי צים באנטוורפן והמבורג, נמצא הפתרון.  אליעזר לוין הקב"ט בהמבורג יטפל בהשגת רישיון העבודה. היה לו קשר  עם הנספח הכלכלי ההולנדי.  שבנותיהם לומדות יחד בביה"ס האמריקאי בעיר.

וכך היה, יצאנו את הולנד, דרשנו חותמת יציאה בגבול הולנד גרמניה, מסרנו הדרכונים ואחרי יומיים שבנו לקצין ההגירה ברוטרדם עם דרכונים חתומים באשרת עבודה כחוק.  שוב תושייה ישראלית, אבל איפה הטיפול של המוסדות בארץ?

בעיית מגדר – עד שהצלחנו להתארגן בהשכרת הדירות, התאכסנו בפנסיון קטן אצל הולנדית זקנה, נפלאה, שדאגה לנו לארוחות וכביסה, חדר אחד, אני ואשתי ובחדר שני, ר. ס . וא. ג. לאחר כחודש, בארוחת הבוקר אמרה הזקנה. ילדי! בהולנד זה חופשי ומאוד פשוט, לדעתי כששני גברים ישנים בחדר אחד, במיטה זוגית, הם הולכים ונרשמים בעירייה והם נשואים לכל דבר… לאחר שסודר רישיון העבודה, ושכרנו דירות, נשלחו להולנד הנשים של הצוללים.

הצוללים בסריקת מדחף מיכלית סגיטה לקראת השקתה

הצוללים בסריקת מדחף מיכלית סגיטה לקראת השקתה

 

יצאנו לצלילה ראשונה, בגרמניה בנמל קיל, במספנה (בה נבנות הצוללות) שם נבנתה המכלית "SAGITA", אנייה של 350,000 טון. לפני השקתה לים, נמצאה כשרוב תחתיתה במים ורק החרטום על משטח ההחלקה, ביצענו סריקה בצלילה,  שערכה יותר משעתיים וחצי.  הגענו למסקנה שכדי לעמוד בדרישות כיסוי כל התחתית ולעמוד בלו"ז סביר, חייבים לשנות את שיטת הסריקה.

רכשנו חבל מיוחד, צף וארוך וערכנו ניסויים לגילוי חפצים מוצמדים לתחתית האנייה במקומות שונים. הגענו לנוהל שצולל אחד צולל עובר תחת השדרית במרכז האוניה וצולל שני בפינת הגוף מתחת לסנפיר. כך עוברים את כל אורך האנייה בשני צדיה.  לאחר מכן, צולל אחד בפינה ובסנפיר ושני על קו המים ומקיפים לכל אורך משני הצדדים. תוך כדי גרירת החבל ברגישות על גוף האניה, במידה ונתקלים במשהו הצולל הפנימי ניגש לבדיקה.

התארגנות חדשה בארץ כל הפעילות של אבטחת הספנות בחו"ל עברה מהשב"כ לקב"ט משרד התחבורה.  ובאגף הספנות החליף יורם נחשול את זלמן פרח, כקב"ט אגף הספנות.  הוחלט על שליחת חוליה של צוללים מאבטחים נוספת, לנמל גנואה שבאטליה, שתטפל בכל הנמלים של איטליה וצרפת בים התיכון.  בחוליה זו צוותו : פ. ז. י. ק.  ויהודה גולן (גולדמן). אבטחת האניות בנמלים תוגברה על ידי סטודנטים ישראלים שגויסו על ידי הקב"ט בשגרירות ישראל ונשלחו למשמרות אבטחה בכל משך עגינת האנייה.  גם צוותי האנייה היו מאומנים ומתורגלים (כולל נשק) לאבטח את האנייה בים ובנמל.

רכב התפעול והתחזוקת ציוד הצלילה

רכב התפעול והתחזוקת ציוד הצלילה

הגדלת התקן – לאור הניסיון שצברנו, בנסיעות ארוכות, ברחבי אירופה ובצלילות מרובות, לפעמים 3 צלילות ביום בארצות ונמלים שונים, היו חודשים רבים, שנמצאנו במשך 26 יום בנסיעות בצפון אירופה מחוץ לבית, דרשתי להוסיף צולל נוסף, כדי שנוכל לעמוד בעומס המחייב זוג צוללים ופקח כשיר לצלילה לצורך חילוץ, וכך נוסף צולל רביעי בחוליה. דבר  שאפשר גם חופשות ברוטרדם הצטרף אלינו י. ב. עם אשתו. בנמל המבורג, החליף אדם זיידנברג, את אליעזר לוין ובנמל רוטרדם, החליף קפטן זאב קראוס, את קפטן אבנר גלעד,

באחת הצלילות בנמל זייברוך בבלגיה, נמל יחיד בצפון אירופה, שהוא בים הפתוח, שם הועמסו מטענים שדרשו בטיחות מיוחדת (תחמושת), א. ג. ואנוכי, ירדנו לסריקה מתחת לאנייה "דיאמונד" באמצע האנייה הרגשנו שאיננו מתקדמים יותר, הראות הייתה אפסית ובמישוש, הסתבר לנו, שהאנייה יושבת על גושי סלעים וכנף הסנפיר נשברה מגוף האנייה, חילצנו עצמנו בקושי רב, עלינו לאנייה ודיווחנו לרב החובל, שפנה לשלטונות וביקש חילוץ. הסתבר שבטעות האנייה נקשרה בשובר הגלים, באזור שנפגע קשות בהפצצה גרמנית במלחמת העולם השנייה,

בעיית הזרמים – בכל נמלי אירופה, ניתן היה לבצע צלילות רק בזמן שאין זרם וזאת בשיא הגאות, או בשיא השפל. היה עלינו ללמוד את לוח הזמנים המדויק. בכל הנמלים ובכל הרציפים (נמל רוטרדם אורכו 50 ק"מ), לתכנן הצלילה, במועד הקרוב ביותר לפני עזיבת האנייה את הנמל, קיימנו פיקוח צמוד על הצוללים מעל סיפון האנייה, עם דגל צוללים ביום ופנס "קוזק" כתום בלילה, בפני התקרבות של גוררות וספינות לדופן האנייה.

מקרה מסוכן – במהלך בדיקת האנייה 'גלילה' בנמל רוטרדם  הייתי אני הפקח ור. ס.  וא. ג.  צללו.  תוך כדי צלילה הבחנתי  שהצוללים יוצאים מתחום האנייה בירכתיה ונסחפים בנמל.  הם הדליקו פנסים, שחו למזח הקרוב. רצתי וסיעתי להם לעלות. התברר שאנייה גדולה שהייתה קשורה  לפני ה"גלילה" הפעילה מדחף במצב עמידה והזרם העיף הצוללים אל מחוץ  לתחום הצלילה.

עבדנו  בצורה אינטנסיבית ביותר, בכל נמלי צפון אירופה ותוך כדי נסיעות במדינות השונות בין נמל לנמל. תדיר נתקלנו בבעיות שונות שנאלצנו להתמודד ולפעול לפי שיקול דעתנו באופן עצמאי.  המשרדים בארץ וכן הקב"טים והשגרירויות, לא ידעו לתת מענה. כמה דוגמאות:

צלילה בקרח בקופנהגן

צלילה בקרח בקופנהגן

חשד לסמים – בגבול בין גרמניה ודנמרק, יש ביקורת מכס מחמירה, בפני הברחת סמים (כולל שילוט בעברית), לאחר מספר מעברים שלנו בגבול הלוך וחזור, נעצרנו "כמבריחים ישראלים חשודים", הוכנסנו לגרג' מיוחד, פירקו את הרכב וציוד הצלילה לחתיכות ותוחקרנו לפשר הנסיעות הרבות שלנו (נלקחו דגימות, מכל הכדורים והתרופות, בתיק העזרה ראשונה והוצא האוויר ממכלי הצלילה, לבסוף הם השתכנעו באמיתות העבודה שלנו.

הבנה שוודית – מקרה נוסף, נעצרנו על ידי משטרת התנועה השוודית לביקורת, ראו את ציוד הצלילה ברכב, ביקשו מסמכים הגשנו להם: דרכון ישראלי, רישיון נהיגה הולנדי ורישיון רכב דני שכור "האם זה לא מספיק חשוד?". רק הסיפור האמתי על מעשינו שכנע  ושוחררנו להמשיך בדרכנו.

מס הכנסה הולנדי – שיגרת החיים ברוטרדם הביאה לכך שלאחר כשלוש שנים נדרשנו על ידי שלטונות מס הכנסה ההולנדים, שנשלם מיד מיסי מס הכנסה, על כל תקופת השהות בהולנד, המשכורות הועברו מחברת צים למשרד בהולנד, שם קיבלנו השכר החודשי, ניסינו להסדיר הבעיה, דרך המשרד בארץ ונאמר שאינם יודעים איך לפתור זאת, פנינו לכל המומחים בהולנד, הקונסוליה, משרדים ישראלים שונים ועד עורכי דין ולא נמצא פיתרון.

בחשש כבד הלכנו לפקיד השומה כדי לסיים הפרשה והנה הוא בעצמו פתר את הבעיה, לדבריו נחתם הסכם כפל מס בשנת 1972, בין הולנד לישראל ואם נביא אישור על תשלום המיסים בישראל, אנו פטורים בהולנד מתשלום והתיקים יסגרו! הוא רק שאל, כמה זמן  נזדקק להבאת האישור בכתב? הבטחנו שתוך חודש נשוב עם אישור כנדרש, שוב בסבכי הבירוקרטיה הישראלית, נאלצנו לשוב אליו כל חודש לבקשת הארכה. רק לאחר חצי שנה התקבל האישור המבוקש, לבושתנו והאיש כרך את התיקים בפלומבה ואמר לנו לכו לשלום, אבל תנסו ליעל קצת את התפקוד בישראל.

מלחמת יום הכיפורים – בתקופה זו הוחלף קב"ט  המבורג, אדם זיידנברג, בגיורא רז.  החוזה שלנו הוארך עד ספטמבר 73, לסיים את שליחותנו בחול. נקבע צוות מחליף, שהחל בהתארגנות לנסיעה, הצוות כלל את צ. ל.  א. ש. וז. ר.  עם נשותיהם, שוב בעיות מנהליות, של הוצאת המשלחת בספטמבר, דחתה את הגעתם, פרצה מלחמת יום הכיפורים, הם גויסו ואנחנו נשארנו ברוטרדם בצו 8.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים , נדרשנו להעלות כוננות ולאבטח את האניות ששהו בנמל רוטרדם, לאחר יומיים נדרשתי לשלוח את הצוללים לנמל קוקסהאוון בגרמניה, שם נמצא בסיס אמריקאי ואניות ישראליות נשלחו להעמיס טנקים ותחמושת, להביאם  כתיגבור לישראל. תחילה סייעתי לקב"ט, קפטן זאב קראוס, בגיוס סטודנטים ישראלים לאבטחת האניות בנמלי הולנד ובלגיה.

קב"ט רוטרדם – לאחר המלחמה נשלח הצוות המחליף לרוטרדם, א. ג.  וי. ב.  (אחיו נפצע קשה במלחמה), חזרו לארץ, ר. ס.  יצא לעבודת צלילה בדוברות הנפט בים הצפוני. אני נתבקשתי להשאר כדי  ללמד ולחנוך את הצוות החדש, בעבודה בכל הנמלים בצפון אירופה, לפני שובי לארץ, מיניתי את צ. ל.  כמפקד החוליה, בסיור הראשון בגרמניה, בעבודה בנמל ברמן, התבשרתי, שהקב"ט קפטן זאב קראוס ז"ל, נפטר, תוך כדי נהיגה בנמל רוטרדם, מהתקף לב, הוזעקתי חזרה ומוניתי לקב"ט רוטרדם למשך כשנה וחצי

סיום בחודש ספטמבר 1975,  הוחלט להפסיק את פעילות האבטחה הימית הכוללת באירופה, חיים סתיו קב"ט אנטוורפן, מונה לקב"ט כלל אירופה, לפעילות מול חברות הספנות והשלטונות.

הצוללים נשלחו ארצה, ארגנתי את פרוק החוליה: מכרתי את הרכב ואת ציוד הצלילה, העברתי האחריות על האבטחה, למנהל ההולנדי של משרד צים ברוטרדם. המגמה הייתה  שיפעל עם השלטונות המקומיים כולל צלילות סריקת תחתית שידרשו, באוקטובר 1975 שבתי ארצה גויסתי למילואים בשייטת 13, כמפקד זמני של  יחידה 707 שאוחדה אל השייטת, חתמתי קבע עד שחרורי ב- 1985  .

כתב נדב סלע

ראש צוות הצוללים/ קב"ט רוטרדם.

 

תעודת שירות

תעודת שירות

 

 

 

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

תגובה אחת

  1. רני הגבוה ב

    זכור לי בתור נער צעיר הפלגתי על אוניית המכולות (שהוסבה מאוניית משא ) "השקמה", נדמה שנבמתה בפולין בתחילת שנות השישים, בהמשך אף טבעה בסערה, באונייה היה קצין בטחון קיבוצניק, צוות האוניה כמעט וכולו ישראלי, היה מתורגל ע"י אותו קיבוצניק ואף האונייה הייתה חמושה במספר קלשניקובים ומקלעוני ר.פ.ד.
    הצוות בזמן ההפלגה אף תרגלו ירי על מטרה נגררת עם אותו נק"ל קל…

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות