למשמר המורשת הימית 12 באוקטובר 2020
מאת אלי רהב
אדמירל טוגו – נלסון היפני
נכתב כנושא בתחום מנהיגות ימית קורס פיקוד ומטה חיל הים הישראלי שנת 1969
מנהיגותו של טוגו בשיאה – בניצחון על הצי הרוסי בקרב צושימה
פתיחה
בבוקר יום 28 במאי 1905 בשעה 10.45 הניפו חמש אוניות קרב רוסיות את דגל השמש העולה על תורניהם לאות כניעה. פעולה זו סיימה את קרב צושימה בו ספג הצי הרוסי, שהיה השלישי בגודלו בעולם, מפלה ניצחת מצי של מדינה שיצאה מימי הביניים רק 40 שנה קודם לכן. הניצחון בקרב הושג באומץ לבם של הלוחמים היפנים ומנהיגותו המוכשרת של אדמירל היהאצ'ירו טוגו.
הרקע והתקופה
במשך מאות השנים הייתה יפן מדינה מסוגרת ומבודדת, ורק בשנת 1853 פתחה את שעריה בפני אנשי ותרבות המערב. תדהמת היפנים נוכח הקדמה הטכנולוגית המערבית הייתה רבה אולם לא לזמן רב. במהרה הצליחו בעזרת שיטת הלימוד בחיקוי, לפתח תעשיה מפותחת משל עצמם.
היפנים שכנעו עצמם כי בהיותם מדינת איים הדומה לבריטניה הרי הצי הינו קו ההגנה הקדמי. והוא המיצג את כוחה. כמו בחידושי הטכנולוגיה האחרים השתמשו גם כאן היפנים בשיטת הלימוד בחיקוי. כל אונייה שנרכשה שימשה דוגמא לאונייה בבניה עצמית וכך נוצר פוטנציאל של בנית אוניות וכוח עבודה מקומי.
מאחר והצי הבריטי נבחר לשמש כדוגמא, ראו אף היפנים בנלסון את גיבורם ומשכו הקבלות מהאיים הבריטיים לאיים היפנים.
עזרת היפנים למדינות המערב בדיכוי מרד הבוקסרים בסין, הביא את הראשונים למגע קרוב עם המערב ולימדם לדעת כי התקדמו יפה ואף עולים אם באיכותם על החיילים המערביים. ברוח המדיניות הקולוניאליסטית שרוחה בעולם, ראו עצמם היפנים כבעלי זכויות על קוריאה ואופציה לשליטה על מנצוריה. בדרישה זאת העמידו היפנים בעימות כנגד רוסיה. המעצמה היבשתית, בעלת הצבא הגדול ביותר ובעלת הצי השלישי בגודלו בעולם. אשר עקב היותה בעלת גבול משותף עם סין ראתה עצמה בעלת הזכויות הנ"ל.
הניסיונות לפתור את הבעיה בדרך דיפלומטית לא הצליחו ויפן פתחה במלחמה.
האופי היפני והשפעתו על הלחימה – יפן היא ארץ הררית. השטח הניתן לעבוד הוא 8% מכלל שטח המדינה, וכדי להוציא לחם מן הארץ חייבים היו היפנים להיות חרוצים ורגילים לעבודה קשה. תכונה זו עזרה להם מאד בהכנות למלחמה.
תנאי האקלים ביפן הם קשים ביותר ותורת ההישרדות בחיים נלמדת מגיל צעיר, לכן החילים היפנים לא נרתעו מתנאי מזג אויר נוראים וידעו להתקדם אף בסופות.
המבנה הפיאודלי וחינוך הסמוראי למדם לנאמנות, אותה הפנו כלפי מפקדיהם ברבב. החיים היפנים מורכבים מהרבה טקסים ומחייבים צורת פניה והבעה קבועה. חינוך זה גרם למשמעת וסדר חיים ואת תכונת הסדר והיסודיות הביאו עמם למלחמה.
הדת היפנית שהיא שינטו עם חלק מעקרונות הבודהיזם, הינה בעיקרה הערצת הקדמוניות והאלוהות השליט המיקדו. מובן שהדוגלים בדת זו הם בעלי משמעת עמוקה ומוכנים למות בעד המיקדו.
תכונת החיקוי אשר נוצרה בצורה מלאכותית כאשר נפתחו עיניהם לראות את הטכנולוגיה המערבית גרמה לאנשי הצבא היפנים להעתיק במהירות שיטות לחימה.
תכונת החיקוי אשר נוצרה בצורה מלאכותית כאשר נפתחו עיניהם לראות איך הטכנולוגיה המערבית גרמה לאנשי הצבא היפנים להעתיק במהירות שיטות לחימה, כאשר כשר היישום והביקורת התפתחו במועד מאוחר יותר.
מכאן אנו למדים כי תנאי הארץ ותרבותה היוו יסוד טוב לצבא חזר ממושמע ונאמן. תנאי האקלים והארץ חישלו את החיילים הן מבחינה פיזית והן מבחינת כשר סבל ועמידה, ותנאי החינוך והדת למדו אותם לציות ונאמנות.
תכונותיו האישיות
תכונותיו האישיות של טוגו שהתבטאו במנהיגותו היו:
קור רוח – תכונה זו אפשרה לו לשקול נכון מבלי להתרשם מהמראה החיצוני של האויב אלא לשפוט לפי מצב הנשק, מורל הצוותות וכושר ההפעלה.
שלוות נפש חיצונית – נתנה לו את היכולת להתכונן לקרב. על אף שהרוסים נמצאו בדרך עסק בתפקידו, הכנת הצי למפגש.
אומץ אישי ונכונות לתקן שגיאות – אפשרו לו לקבל החלטה על הפסקת קרב שבו החלו הרוסים מתגברים עליו, ולא התביש להורות על ניתוק מגע לשם חישוב מחדש לפתרון הבעיות.
איטיות מכווונת – כתכונת אופי התבטאה זו בשיקולים נכונים על פי רוב, אם כי בקרב הראשון ליד פורט ארתור נכשלה תכנית ההתקפה היות ותוכננה להתפתח באיטיות. מתחקיר שני הצדדים הסתבר כי אילו הייתה ההתקפה מבוצעת במהירות היו הרוסים נתפשים כשתותחי החוף שלהם בלתי מאוישים ואילו טוגו בבנותו את הקרב בצורה איטית ובכך התאפשר לרוסים לאייש את התותחים שהצטרפו למערכה נגדו. שגיאה נוספת בגלל איטיות נעשתה על ידו בקרב "הים הצהוב" . הכוח רוסי שיצא מפורט ארתור הגיע למצב של לפני הפסד כשאדמירל הצי ויטיאבט נהרג לאחר יום הקרב הראשון. תקיפה מוחצת של הצי היפני הייתה מחסלת את הכוח הרוסי, אולם טוגו שגה ואפשר לרוסים לחמוק חזרה לנמל.
שליטה עצמית – התבטאה בעיקר בזמן המתוח של המצור על הצי הרוסי בנמל פורט ארתור כאשר היה על הצי היפני להיות מוכן בכל עת לניסיון פריצה של הרוסים. היערכות בכוננות מתמדת במשך 10 חדשים גרמה להלבנת שערו וזה היה הסימן היחיד לקשיים והמתח הרב. כושר עמידתו נשאר איתן למרות שבתקופה מסוימת איבד 8 אניות תוך יומיים ממוקשים והתנגשויות.
יכולתו להפיק לקחים מכל השגיאות גרמו לכך שקרב צושימה היה ניצחון מזהיר. הכל פעל בצורה מדויקת בהתאם לתכניתו הטובה.
תפישת המלחמה
טוגו ראה את המלחמה הכוללת עד לניצחון. וזאת למרות שבצעירותו במלחמות הסמוראים נהג בכבוד ובשקט כלפי האויב. הוא ראה במלחמה את הצורך להכות באויב עד הסוף.
פתיחת המלחמה תוכננה להתקפת פתע וזאת בנגוד לרווח באותם הזמנים של הודעה מוקדמת. טרפדות יפניות התגנבו לנמל פורט ארתור בחסות החשיכה והצליחו לפגוע קשות בשלוש אניות מערכה, הישג שלא היה מתאפשר ללא הפתעה. המלחמה בים הייתה מסוכנת ליפן יותר מאשר לרוסים. היות והצי היפני היה עיקר הכח של יפן. במידה והצי היה נכשל הייתה יפן נותרת פתוחה לאויביה. בעוד שלרוסיה כמעצמה יבשתית אובדן חלק מהצי לא היה מביא בהכרח הפסד במלחמה.
כן היה ברור לטוגו כי המלחמה בצי הרוסי חייבת להיות כל פעם נגד חלק אחר שלו, במידה והצי הרוסי יצליח להתאחד יהיו כוחותיו עדיפים. אי לכך יש לבצע את המלחמה בשלבים כאשר בכל שלב מחוסל חלק אחר של הצי הרוסי. מאידך חייבו לזהירות מרבית, כי היה עליו לחסוך כוחות לקראת הקרבות בעתיד, ולא יכול להרשות לעצמו להפסיד אפילו בקרב אחד.
את ההכרה שהמלחמה היא באויב שיש להשמידו היקנה גם לקציניו. כאשר נהרג האדמירל הרוסי סטפאן מקרוב, בטביעת אונייתו ממוקש יפני, (13 באפריל 1904) חשבו מספר מקציני מטהו, ואף הציעו לטוגו לשלוח מברק תנחומים טוגו שלל את הרעיון והודיע כי אין מקום לנימוס במלחמה עם אויב וכי אין זה שוב משחק מלחמה כמו בימי הפאודליזם.
טוגו היה מוכן להקריב הרבה כדי לזכות ביתרון גדול. על הפעולה של סתימת נמל פורט ארתור על ידי טבוע אניות סוחר, חזר מספר פעמים, על אף העובדה שסבל אבדות קשות, כי ראה את המטרה של ניתוק מור של הצי הרוסי שם, כחיונית ביותר.
ארגון הקרב ושימוש בטכניקה – טוגו ראה חשיבות עליונה בארגון לקראת הקרב ובהתכוננות למלחמה. את אניות המלחמה היפניות הקפיד לבנות כך שיהיו תכליתיות, מהירות ובעלות כושר התמדה, כך שאמנם מספר כלי השיט לא היה גדול, אך הם היו חדישים ויעילים ביותר בזמנם. קישוטים מיותרים שהיו אופייניים לתקופה ההיא לא הורשו להימצא באוניות היפניות. ארגון המודיעין שהיה רק בחיתוליו ידע להמציא לטוגו ידיעות מדויקות על האויב הרוסי בנמלים השונים בהם נכנסו. דרישותיו מהמודיעין היו, שימת לב למצב הטכני הפנימי ולא רק לצורה החיצונית. גישה זו הביאה ידיעות חשובות על מצב הנשק הגרוע והירוד של הרוסים.
ארגון הצי מחדש בצורה תכליתית עם פיקוד מתאים היה שלב מקדים חשוב. בתכנון הקרב מראש השיג טוגו את עיקר נצחונו. הוא תכנן היכן ייפגש עם הרוסים, והכין להם מלכודת בצורה של מכות מתואמות אשר נועדו לחסלם בשיטות שונות של לחימה: תקיפת טרפדות, ואחריהן קרב תותחים בין הסיירות, שיכון את הרוסים מול צי הקרב. לאחר מכן קרב תותחים עיקרי בין ציי הקרב. בלילה ניתוק מגע בין אוניות הקרב והכנסת הטרפדות שנית. בבוקר מפגש נוסף וירי בתותחים של צי הקרב.
כל מצבור הלקחים שנוצרו במשך הקרבות הקודמים יושמו על מנת ליצור תכנית מושלמת שתבטיח חיסול הצי הרוסי, בניצול נכון של כל כלי הנשק שברשותו וללא סיכון מיותר של צי הקרב. כמו כן הוכנסה שיטת הגריד המבצעי והגילוי הראשון של האויב הועבר לאוניית הדגל בשיטה חדשה זו, דבר שאפשר את ביצוע התוכנית המדויקת של הקרב.
הכוחות לפי תפקידיהם פוזרו בבסיסים חדשים שהוקמו בקרבת אזור הקרב שלהם, כך שלמעשה הכוננות לקרב הייתה גבוהה, וניתן היה לצאת מן הבסיסים ולהילחם לפי התוכנית. לארגון זה הייתה השפעה טובה על רעננות הצוותות בקרב.
בהירות בפקודות – הפקודות של טוגו לבצוע הקרבות ובעיקר לקראת קרב צושימה, הייתה קצרה ובהירה במיוחד. ללא סיבוכים וללא השארת נקודות סתומות. המפקדים שקיבלו פקודות אלו ידעו בדיוק מה היא תכניתו של האדמירל ומה חלקם בביצוע.
האדם קובע – טוגו הבין כי תכנית טובה, כלי נשק חדישים ושימוש בטכניקה נכונה, הם כשלעצמם לא יביאו את הנצחון, וזאת מאחר והקרב עצמו הוא בין לוחמים. רק האדם הוא שיקבע באם השימוש שיעשה בכלים יהיה תכליתי, תוקפני, ומביא נצחון.
לכן נתן חשיבות ראשונים לבחירת האדם המתאים לתפקיד המתאים, וזאת על ידי בחירת האנשים הרצויים לו בעמדות הפיקוד השונות. מיד עם קבלת הפיקוד על הצי הלך טוגו בהתאם לכלל הנ"ל, והציב לתפקידים השונים את האנשים אשר נראו לו כמתאימים להם. ואמנם כושר ההבחנה שלו לגבי אנשים היה כה טוב שאותם אשר הוצבו לתפקידם שרתו באותו תפקיד במשך כל זמן המלחמה, ולא היה אף מקרה של החלפת מפקדים עקב אי התאמה.
האמון שניתן בשיפוטו הנכון של טוגו, עזר לו בקבלת האנשים הרצויים ללא ויכוחים. כאשר החליט שיש להקים בסיס חדש בקרבת אזור הקרבות, דרש וקיבל את האיש שלדעתו יוכל להכינו במהירות האפשרית.
מורל הצוותות היפנים – בנוסף לתכונותיהם הטובות של היפנים כעם: השקדנות, החריצות, ההסתפקות במועט, משמעת ונאמנות, הורכבו הצוותות ממתנדבים ברובם שהתחייבו לשרת בצי שמונה שנים. בכוח אדם כזה הייתה ליפנים עיקר העדיפות על הרוסים, וטוגו ראה תמיד לשמור על יתרון זה בכל יכולתו. אף כי בקרב המכריע היה היתרון הטכני לרוסים, התוקפנות ורוח הקרב של היפנים הכריעו את הכף. הדבר התבטא בקצב האש והפגיעות של היפנים שהיו פי שלוש מקצב הרוסים, תוצאה המוסברת רק על ידי המורל.
מקום הקרב במצרי צושימה נקבע אמנם כטוב מהבחינה הטקטית, ומתאים ללחימה אולם האגדה היפנית על הצי הקוריאני שבא לתקוף את יפן שלוש מאות שנה קודם לכן ובעברו במצרי צושימה נשאו היפנים תפילתם לאלוהים ורוח אלוהית, "הקמיקזה", באה ופיזרה את צי הפלישה הקוריאני, הרימה את מורל הצוותות ונתנה בטחון לעם היפני כולו בתוצאות הקרב.
טוגו ידע להשתמש גם באמצעים טכניים להרמת מורל הצוותות, ונהג להניף דגל ענקי על אניותיו לקראת הקרב. מראה הדגל חיזק יותר את רצון הלחימה. כמו כן את הפקודות לבצוע היה מעביר בקוד הדגלים תמיד עם ברכת הצלחה ועידוד, ומנהג נעשה באוניות היפניות להעביר את ההודעות לכל הצוות. לכל קרב הייתה סיסמא בדגלים שעזרה למורל. בנושא זה לא היה טוגו מקורי, והזכיר את פקודותיו של נלסון, אולם ההשפעה על הצוותות הייתה לא מעטה. לדוגמא "גורל הממלכה יקבע בקרב הזה יעשה כל אחד את מירב יכולתו".
טוגו ראה את המלחמה הכוללת עד לניצחון. וזאת למרות שבצעירותו במלחמות הסמוראים נהג בכבוד ובשקט כלפי האויב. הוא ראה במלחמה את הצורך להכות באויב עד הסוף.
דוגמא אישית – על אף שמורל הצוותים היה גבוה כל הזמן לא שכח ולא הזניח טוגו אפילו פרט אחד שיוכל לרומם את רוחם, ונהג גם לפי עקרון הדוגמא האישית לצוותות ולמפקדים האחרים. הנוהג באותם הימים היה פיקוד מתוך תא משורין שהיה קשור בטלפונים לחלקים שונים של האניה. המפקד היה רואה חלק קטן מהאופק דרך חריצים והצוות לא ראה כלל את המפקד.
טוגו בחר לו עמדת פיקוד מרפסת בתורן מעל גשר הפיקוד, ושם עמד חשוף לפגזים, אולם היה בתמונה מלאה ממראה עיניים ולא מדיווח צופים, ובעיקר הצוות ראה את האדמירל שאינו מפחד מפגזים ונשאר על מקומו גם במקרה של פגיעות קרובות. בצורה זאת נשאר כל אחד על מקומו ומילא את תפקידו.
טוגו הקפיד שבמגע עם האויב יוביל הוא את הכוח וכל האוניות האחרות ילכו אחריו. קרה שמסיבה זו הגיע למצבים טקטיים קשים רק בכדי לשמור על העקרון שהמפקד מוביל בקרב לפחות במגע הראשון. בקרב צושימה העדיף לבצע את הטקטיקה שתגרום לו להוביל את הקרב, אף שתוך כדי התמרון היו האניות במצב נחות כלפי הרוסים, עד תום הפניה, אולם לאחר מכן הוביל טוגו את הקרב לניצחון.
טיפוח וחינוך מפקדים
לקראת פריצת המלחמה אסף את כל מפקדי כלי השיט אליו אישית, כדי להזכיר להם את חובת הנאמנות, הציג את הפגיון הסמוראי הקצר אשר הלוחם הסמוראי מפנה נגד עצמו כאשר כלו כל הקיצין. למפקדים הוקראה פקודת המלחמה של הקיסר ופקודתו הברורה של טוגו לניהול הקרב. לא נאמרה מלה בקשר לפגיון. המניע העיקרי למפקדים היה שמירת כבוד האימפריה.
את הטיפוח הנכון של המפקדים אנו מוצאים גם בהזדמנות אחרת. לפני תקיפת פורט ארתור זימן אליו את כל מפקדי הטרפדות והמפלגים, עבר איתם על מפת הנמל ומעגן האויב הזכיר להם את העקרונות של תנועה בהאפלה ובשקט עד לרגע הקרב, אולם את הטקטיקה של התקיפה השאיר ליוזמת המפלגים, ובכך תמך במנהיגותם. בסוף דבריו למפקדי הטרפדות עודדם לתוקפנות. בשתיית כוס שמפניה נפרדו לצאת לקרב. לפני קרב צושימה קרא אליו כמנהגו את כל מפקדי האוניות בכדי להקנות להם בטחון בכוחם לנצח, למרות שלרוסים היו 8 אניות מערכה לעומת 4 ליפנים. סה"כ היו לרוסים פי שניים תותחים בקליבר גדול.
העדיפות של היפנים הייתה בכלי שיט קטנים, בקצב אש ובמהירות האניות, וכן ברוח הלחימה של הצוותות. בתדריך למפקדים אמר להם טוגו כי כל ההכנות שנעשו הן טובות ועומדות לשאת פרי. אין כל מקום לחשש שמא הוזנח דבר העלול להשפיע על הקרב, ועליהם להסיר דאגה מלבם ולהתרכז אך ורק בלחימה, וכאן הוכיח גם את מקוריותו, ונתן להם הסבר מיוחד אשר משמש מאז לדוגמא. הוא הוכיח להם כי "הנטייה להפליג בדמיונות במשך הקרב הימי היא מסוכנת ביותר. האנשים אינם רואים את הנזק שתותחיהם גורמים, אלא את הפגיעות שהם חוטפים. לפעמים נראית אניית אויב המנסה להתחמק מחוסר ברירה תוך מעבר דרך קו אניותינו ואנשים נוטים להאמין שהיא מנסה לנגח. או כאשר מתקרבים לאנייה שהמערכת שלה נפגעה ואינה מסוגלת לירי מרכזי, מתקבל הרושם כאילו כוח האש שלה הוכפל כשלמעשה כל תותח יורה לחוד ואינו מכוון.
מסיבות אלה קורה לפעמים שבאמצע הקרב אנו חושבים שאנו מפסידים בעוד שלמעשה האויב כבר הפסיד. לכן אין לשגות בדמיונות ולדעת שסיכויי הקרב הם שווים."
תדרוך זה גרם להגברת הבטחון של המפקדים בניצחון. בסיום התדריך סיכם טוגו באמרו כי אין שום סיבה לחשוב על התגוננות, כי בים תקיפה החלטית היא תמיד דרך הלחימה הטובה ביותר.
הבטחון הזה והאמון שרכשו אליו המפקדים עזר להצלחת הקרב. אף ברגע שהיה צורך לבצע את הפניה הקשה של תחילת הקרב שגרמה לנחיתות זמנית. טוגו ידע שהמפקדים יבצעו אותה ללא ספקות על אף הפגיעות.
סיכום
קרב צושימה הכריע את הכף לטובת היפנים. 4,830 רוסים נהרגו, לעומת 170 יפנים, ומכל הארמדה שיצאה מרוסיה הגיעו רק סיירת קטנה ושתי משחתות לולדיווסטוק. כל השאר טבעו, נכנסו\ או נעצרו בנמלים בדרך. מכלי השיט היפנים הוטבעו רק 2 טרפדות. ניצחון זה לא הביא אמנם לסיומה המוחלט של המלחמה מאחר ובמנצוריה נמשכו הקרבות אולם התנאים השתנו לטובת היפנים.
טוגו הפך נושא להערצת העם, וכאשר עזב את הצי מלות הפרידה שלו היוו סיכום לקחים. הוא אמר שמנצח בקרב מי שמתכונן אליו טוב מראש. לכן הוא ראה את המנהיגות בים מתבטאת בפעולות מוקדמות של ההכנה, החינוך, והאימון, ולאו דווקא בקרב עצמו.
קרב צושימה נכנס להיסטוריה של הלוחמה בים כקרב קלאסי בו הוכח שגם בים גורם האדם הוא המרכיב החשוב ביותר לניצחון במלחמה , והמנהיגות של טוגו נלמדת כדוגמא למנהיגות ימית.
הערכה – עצם תוצאות קרב צושימה מהוות הערכה למנהיגותו של טוגו. יכולתו לקחת את המצוי ולהפכו לרצוי אם ע"י חידושי מחשבה אם ע"י העתקה. זאת עם כושר מנהיגותו, עזרו בידו להפוך צי ימי צעיר לצי מלחמה חזק, המסוגל להתגבר על צי של אחת המעצמות הגדולות בעולם.
טוגו היה מנהיג ימי מקליבר של נלסון. בצד היותו אסטרטג טוב, טקטיקן מצוין, החלטי ומרחיק ראות היה טוגו מנהיג למופת. יכולתו לדמין לעצמו את מהלך הקרב בשלמותו איפשרה לו להגיע לתכנון הטוב ביותר, וגם אם לא הצליח בכך לא פחד להראות את כשלונו וידע לסגת לשם התארגנות מחדש ותכנון יעיל יותר. בהבינו לנפש אנשיו היה מתקדם ביותר בדורו וזאת לדעתי הסיבה העיקרית להצלחתו.
תא"ל דימ' אלי רהב
הדפסה: גב' רות דוד חיפה
מקורות:
קרב צושימה – ויקיפדיה
ג'ורג' בלונד, אדמירל טוגו הוצאת מקמילן
אורי פרוסקאוור, "'הקרב הימי ליד טושימה"','מערכות ים', ינואר 1953, עמ' 8.
https://2020-uploaded.fresh.co.il/2020/09/09/39034556.pdf