השירות בטרפדות 1956-1958 – עוזי סלע

0

שירות צבאי בשייטת הטרפדות  1956-58

מספר עוזי סלע (סלפטר)

יוני 2015

אני יליד קיבוץ ניר דוד (תל עמל) בעמק בית שאן (עמק המעיינות) על גדות נחל האסי (הסחנה). בקיבוץ ניר דוד הייתה לנו נבחרת גדולה בשחייה  ייחודית ברמה ארצית.

הגעתי לשייטת הטרפדות בפברואר 1956 לאחר שלא התקבלתי לשייטות  13 היות ובבדיקות הרפואיות בלשכת הגיוס גילו אצלי פגם בלב וקיבלתי פרופיל כ.ל. (כושר לקוי).  הייתי ספורטאי מצטיין בשחייה ולא השלמתי עם תוצאות הבדיקות. הגעתי לטירונות בבה"ד 4 פלוגת כף-למדים. אך למזלי כמחצית מהמגויסים בפלוגה היו כמוני, ספורטאים בריאים שרצו בשירות צבאי קרבי.

ביקשנו כולנו ראיון אצל הרופאה הראשית בבה"ד 4 נכנסנו אליה אחד אחר השני ושביקשנו לשנות את רוע הגזירה ולשרת בצבא בתור קרביים. היא מאוד התרשמה לטובה מאיתנו והמליצה לשנות לנו את הפרופיל הרפואי. אבל לשם כך הייתי צריך להתייצב בפני ועדה  רפואית, בקיצור שינו לי פרופיל רפואי לכ.ק.2 עם סעיף לב.

העיקר שעברתי בהמשך הטירונות לפלוגה קרבית והצטרפתי לחברה שהתנדבו לשייטת 13. האכזבה הגדלה ביותר בשבילי הייתה עם סיום הטירונות . כל החברה קיבלו הצבה לחיל הים, ואני קיבלתי הצבה לחיל האוויר בבסיס תל נוף. הגעתי לתל נוף והתחלתי לנדנד להם שהתנדבתי לשייטת 13 ואיני לא רוצה לשרת בחיל האוויר.

אחרי כ 3-4 שבועות של המתנה הצלחתי וקיבלתי העברה לחיל הים. הגעתי למפקדת  חיל הים ומשם שלחו אותי לראיון בשייטת 13, אך כשביקשתי להתקבל לקורס נאמר לי שאיחרתי את המועד. הקורס נפתח פעם בשנה. כמו כן נאמר לי שסעיף הלב שכתוב בפרופיל הרפואי, אינו מאפשר לי להתקבל ליחידה. בשבילי זאת הייתה אכזבה גדולה מאוד.

לאחר שיקול דעת, ביקשתי להתקבל לשייטת 5, שהייתה שייטת הטרפדות. כאשר הגעתי לשייטת הטרפדות התקבלתי לראיון אצל רס"ר מוסה כהן שהיה רס"ר היחידה.  אחד הרס"רים הוותיקים בחייל.

בהיותי ספורטאי מצטיין בשחייה , הוא קיבל אותי בשמחה רבה ושלח אותי להצטרף לצוות הספינה הקטנה ט-200 שהייתה ספינת הקיבוצניקים. לפי מוסה "ספינת הקולחוזניקים",

מפקד הספינה היה גדעון גלובוס, קיבוצניק לשעבר וסגנו זלמן פרח, מקיבוץ בית השיטה. זכור לי המכונאי הראשי חנן שילה, מכפר יהושוע ועוזרו שייע קנטרוביץ, מקיבוץ יגור, רב המלחים היה אלי קבסה (ברעם).  צוות הספינה הקטן היה מורכב בעיקר מיוצאי קיבוצים. בקיצור צוות איכותי על ספינה קטנה ומהירה ביותר. ביניהם זכור לי יאיר לוי, מקיבוץ שער העמקים ומשה רימון מקיבוץ בית השיטה שהיו ותיקי הצוות.

שייטת הטרפדות הייתה בכוננות מתמדת בהזנקות לים והספינה שלנו שהייתה קטנה במיוחד, הייתה הספינה המובילה בשייטת. הפעילויות העיקריות היו: חילוץ טייסים בלב ים, או שחיינים שנסחפו ללב ים. יציאות כמעט מידי יום לאימוני נחיתה של הצנחנים ויחידת הקומנדו עם סירות גומי.   כמו כן אימונים של צוות הספינה בירי טורפדו במטרות ימיות, והגנה בפני תקיפות אוויר עם ירי בתותחים 20 מ"מ.

הספינות היו בנויות מעץ כל ספינה מצוידת בשני מטולי טורפדו ושני תותחים קטנים  20 מ"מ בחרטום ובירכתיים.  המנועים היו מנועי בנזין בעלי אוקטן גבוה שהיו בשימוש במטוסים (מנועי פאקארד), הם היו בעלי צריכת דלק מדהימה. לפני כל הפלגה היינו מתדלקים ויוצאים עם מיכלים מלאים. הספינה הגיעה למהירות מקסימאלית של כ – 40  קשר ימי , שווה ל 70- קמ"ש.

הצוות כלל  כ  10  איש. (כולל מפקד סגן ימאים ומכונאים).  זכור לי  שיחד איתי הגיע לספינה גם יהודה סמברג שהיה בוגר  בה"ס הימי "מכמורת",  אתו נוצר קשר חזק מאוד, בעיקר בגלל ששנינו התנדבנו לשייטת 13  ופספסנו את הקורס. יהודה סמברג החליט כחצי שנה לפני השחרור לצאת לקורס חובלים ולחתום כשנתיים בקבע. לאחר מכן למד הנדסה ימית ועשה קריירה בחיל.

 

סופר לי שבהמשך שירותו בשייטת הטרפדות, הייתה פגיעה בספינה ט-203 בזמן הפלגה, נפער חור בחרטום, יהודה שהיה סגן המפקד בספינה, קפץ למים הצליח לסתום החור והספינה חזרה לנמל, על כך קיבל צל"ש ממפקד חיל הים. לידיעתי יהודה סמברג השתתף מאוחר יותר בבניית רציפי הסטי"לים בבסיס חיפה.

10

תקופת השירות שלי בשייטת לא הייתה רצופה באירועים מיוחדים, היו מבצעים שגרתיים של חיל הים.

במבצע סיני אוקטובר 56, הוקפצנו למרדף אחרי המשחתת "איברהים אל אוואל", אנחנו בספינה ט – 200 היינו הראשונים שהגענו למשחתת ואחרי שנכנעה ליווינו אותה לנמל חיפה.

בגלל ריבוי המשימות ספינות הטורפדו היו בכוננות תמידית והיו לנו הרבה שעות ים. עלי לציין על אף הקושי בשייט בים גלי, הרגשתי תמיד מצוין בהפלגות, ותפקדתי באופן מלא.

כמו כן השתתפתי וזכיתי במדליות זהב. בכל אליפויות חיל הים וצהל בשחייה, והשתתפתי בכל מחנות האימונים.

כמה חודשים לפני השחרור קיבלתי זימון "סודי " עם אנשים נוספים מהיחידה למפקדת חיל הים ונאמר לנו שהחייל רכש את הצוללות הראשונות  ואנו מועמדים לצאת לאנגליה לחצי שנה כדי ללמוד על הצוללות ולאחר מכן להביא אותן ארצה ולהקים את שייטת הצוללות.  אני פסלתי  את ההצעה מיד, מאחר ונדרשה חתימה לקבע, כי תכננתי את המשך דרכי אחרי השחרור בקיבוץ.  חלק גדול מהמרואיינים חתמו והביאו את הצוללות הראשונות ארצה. ביניהם היה יעקב רענן (פריש) ז"ל,  שהיה מפקד ספינת הטורפדו שלי.  לאחר מכן פיקד על הצוללת "דקר" שנעלמה וטבעה עם כל הצוות.

טרפדת 16 מטר באילת

טרפדת 16 מטר באילת

במחצית 1958 השתחררתי וקיבלתי הצבה במילואים על הספינות  הטורפדו הקטנות והמהירות, שניקנו באיטליה והורדו בדרך היבשה לאילת. שם שירתי במילואים, בעיקר בתפקידי סיור ושיטור עד שנת 1966.

 

ב 1966 פרקו את הצוות  ואותי העבירו להגמ"ר בצמח עמק הירדן.  לאחר נישואי  בשנת 1964, עברתי לקיבוץ שער הגולן בעמק הירדן, אני  בעל משפחה , בני הבכור הוא דור המשך בחיל הים ושירת בשייטת 7 (שייטת הצוללות) כצוללן.

 

עוזי              סלע

קיבוץ שער הגולן

שתף.

אודות המחבר

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות