12 ספטמבר 2015
דברים לזכרו של אל"מ איזי רהב ז"ל
לפני 30 יום הלך לעולמו אל"מ איזי רהב, שפיקד על שייטת 13 שתי קדנציות.
בקדנציה הראשונה בקיץ 1950 הוא החליף את האלוף יוחאי בן נון, אבי חזון הקמת היחידה ללוחמה זעירה בים, שהיה מפקדה הראשון עד שיצא ללימודים בארה"ב.
בסוף 1950 עבר איזי לאגף המודיעין בצה"ל והעביר את הפיקוד ליעקב עציון ז"ל, המש"ט השלישי שפיקד עליה עד קיץ 1953.
בקיץ 1953 חזר איזי לפקד שוב על השייטת עד אמצע 1957. ארבע שנים של יצירה, תנופה ועבודה קשה, בהן:
- נקבעו התכנים ומסלולי ההכשרה של הלוחמים, קורס מפקדי פלגות לקצינים, ואימון פלגה ללוחמים המותאם לשיוך היחידתי.
- שוכללו האמצעים ושיטות ההדרכה: הפלגות אימונים באיי יוון, והתחלת אימונים משותפים עם היחידה המקבילה בטולון-צרפת.
- עוצבו שיטות הלחימה של יחידות המשנה.
- החל שיתוף פעולה פורה עם חיל האוויר, הצנחת לוחמים עם/בלי קייקים, הובלה ואיסוף לוחמים בהליקופטר (בזכותם של אל"מ פופקו ז"ל ואל"מ אורי ירום ז"ל מחיל האוויר).
- הוצמד כלי אם ת.פ. השייטת – אח"י נוגה.
- נרכשו ופותחו כלים חדשים: קייקים שנבנו בארץ וכאלה
שנרכשו בחו"ל, כאשר הבולטים בהם היו החזירים שנרכשו באיטליה.
שיטת הפיקוד של איזי היתה מעצבת, תומכת ומעוררת השראה.
הוא נתן חופש פעולה מלא ועצמאות למפקדי יחידות המשנה.
עד כמה שזכור לי, אף פעם הוא לא כפה דעתו ואף פעם לא עמד בצורך לנצל מעמדו וסמכויותיו.
כמנהיג אמיתי הוא גם אף פעם לא השתמש במונח "עשיתי", אלא תמיד "עשינו".
זאת מפני שהוא ידע והבין שהעבודה והמשימות בסופו של דבר נעשים על ידי כלל האנשים ביחידה כצוות. וזהו ההבדל הגדול בין מנהיג מעצב שפועל בכוח האישיות לבין מפקד שפועל בכוח הסמכות והדרגה בלבד ,ואשר לוקח לעצמו את כל הקרדיטים להצלחה והיכן שישנן תקלות ושגיאות מטיל את האחריות על אחרים.
הוא טיפח ושמר יחס של כבוד לכל אדם ולכל בעיה. ובפני כל אדם או בעיה- היה ליבו פתוח.
דמותו של איזי שהורכבה מאומץ, תבונה, יושר וצניעות, תישאר בזיכרוני כמודל של אדם באשר הוא אדם. במילים אחרות- קצין וג'נטלמן.
יהי זכרו ברוך.
דב שפיר, מפקד שייטת 13 לשעבר.