מאת: אלוף אליהו שרביט 20 בנובמבר 2018
הספד לזכרו של האלוף (במיל') שלמה אראל ז"ל
בני משפחה יקרים, אודי, תמר, הנכדים, ידידים לדרך, אנשי זרוע הים לדורותיהם, מפקדים.
אנו נפרדים היום ממפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל, מאחד מדור הנפילים, מאדם שתקומת הארץ הזו ועוצמתה של זרוע הים הם תבנית נוף מולדתו.
שלמה, נפרדת מהעולם שבע הישגים, בשיבה טובה, בדיוק באופן שציינת בספרך- "לפניך הים"- "החיים נתנו לי חבל ארוך מאוד, כך כתבת, חבל אשר ספג את מלח מימיהם של שבעת הימים ונקשר אל רציפים אין ספור ברחבי תבל.
חבל שחלף על פני ארצות, דמויות ותקופות סוערות שהפכו לנחלת ההיסטוריה. בדרכו צבר פיתולים רבים, עדויות לפרקי חיים ומאורעות, שכל אחד מהם השאיר בו את אותותיו."
שלמה, אתה היית ימאי נדיר, עם ניסיון כביר, חוצה ימים ואוקיינוסים, פלטפורמות מאינספור סוגים וקרבות שהם אבני יסוד בהיסטוריה הימית שלנו. זה מתחיל מנער רוויזיוניסט, מתנגד לשלטון הבריטי, שלא מסתפק בימאות חובבנית על גדות הירקון אלא יוצא, עם ראשוני הספנים העבריים, לבית הספר הימי בצ'יוויטווקיה, איטליה.
עוד בשנת 38 של המאה הקודמת, בטרם מלאו לך 16, חזרת ארצה במטרה לפתח ימאות עברית. מובן שהדבר היה לצנינים בעיניהם של הבריטים שהזדרזו וכלאו אותך למשך חצי שנה בכלא עכו. אבל זה רק תחילתו של הקושי, שמסמן את החוסן החריג שלך, כי משם אחרי כמה תחנות שכמובן כולן בים, אתה מפליג לא פחות מ-3 שנים בצי סוחר מגויס של הצי הבריטי, במהלך מלחמת העולם השנייה, חוטף טורפדו גרמני שמטבע את הספינה, מטלטל בסירת הצלה משך 9 ימים ותנחשו מה, ממשיך להפליג… וכל זה קורה עוד לפני שהצטרפת לשורות חה"י.
קצרה היריעה מלספר, על שלל הפלטפורמות עליהן פיקדת, המבצעים הלא פחות מהרואיים שהובלת, הפלגות שאנחנו עד עצם היום הזה מתרפקים עליהם ושומרים את מורשתם, דוגמת מבצע החילוץ וההצלה ביוון, עליו זכית באות הצטיינות בשעתו.
בפרק המטה שלך שלמה, אתה חתום על הביצוע, הלכה למעשה של אחד השינויים המעצבים של תולדותינו, המעבר ממשחתות לספינות טילים מהירות, זאת כראש מח' ים ובהמשך כמפקד חה"י. אותו פרויקט פיתוח, שלימים הוביל את הזרוע לניצחון ההיסטורי ב-1973 על ציי סוריה ומצרים.
אותן ספינות חסרו לנו מאוד במלחמת ששת הימים. שם עת פיקדת על הזרוע, ולמרות היעדרן, יזמת במהלכה סדרת פעולות בנמלי האויב, אשר הסתגר בנמליו. גבולנו נשאר בטוח, פתוח, והתרחב עד מאוד עם תומה.
לאורך החבל, אותו החבל אותו ציינת בספרך, היו גם שני פיתולים קשים, כואבים, פוצעים.
טיבוע המשחתת אח"י אילת, ואובדנה של אח"י דקר. שני אירועים המלווים את אנשי חיל הים לדורותיהם, אירועים בהם איבדנו את מיטב לוחמינו.
אסונות אלו פקדו אותנו בהיותך קברניט הצי, קשה לתאר את גודל הייסורים ועוצמת הכאב, כמפקד זרוע המאבד את טובי אנשיו, אבל גם אז בשעה הקשה ההיא, היה על מי לסמוך.
שלמה, אתה שייך לדור שעוד נרבה געגוע לפועלו, למעשיו, לאורחותיו. אנו משתדלים עד מאוד לשאוב מכם כח, להנחיל בקרב אנשינו הצעירים מקצת מעולם ערכים מופלא שהניע אתכם, שהניע אותך. עולם של אנשי חזון, אנשי מעשה, אנשים שפעמה בהם רוח אדירה. אנשים שעמדו מול תופת הקרב, מול האש, ובאומץ וגבורה יכלו לה.
סיפור חייך שזור בתולדות מדינת ישראל, תולדות חיל הים, תולדותינו כאן- כאיש הארץ, עוד טרם תקומתה, שזכה והוביל לכינון עצמאותה, שזכה והוביל את חיל הים במסע התפתחות מרשים לאורך שנותיו.
ואסיים במילותיך, שוב מתוך הספר ובנימה אישית, לא מכיר תיאור מרשים יותר של כלי שייט, נושא טילים מפליג בים, וכך אמרת:
"מחלון משרדי, הנשקף אל הנמל ואל מפרץ חיפה, אני צופה יום יום ממרומי הקומה השמינית על ספינות הסער של חיל הים, הנכנסות ויוצאות בלי הרף למשימותיהן. בעוברן את פתח הנמל הן מאיצות את מהלכן, מציירות קשת רחבה, מתייצבות על נתיבן לעבר הים הפתוח ומשאירות מאחוריהן שובלים לבנים ארוכים על פני כחול המפרץ. בעיניי, אין דבר שישווה להן ביופיו. חרטומן פולח את הים כפגיון ומשלח גלים מקציפים אל שני עבריו.
יער של אנטנות, של טילים, ושל קני תותחים מזדקר נכחו ומשדר מסר שאין לטעות בו- דמות הרמונית להפליא, זורמת ומסתערת, תערובת של אצילות אלגנטית ועוצמה מאיימת גם יחד. לעולם איני מתעייף מלעמוד ולצפות, מרותק, במחזה. וקול פנימי לוחש לי: את זה איש לא ייקח ממך. הכל היה כדאי".
והיום, אנו מתחייבים בפניך– נמשיך להותיר שובלים לבנים על פני ימים, חרטומי ספינותינו ימשיכו לפלח כפגיון את הים, ובלב אנשינו תמשיך לפעום רוח ים איתנה. זו העת, בה נושאים ממשיכי דרכך את משא בטחון ישראל ועצמאותה על כתפיהם. חובה וזכות גדולה היא לנו.
אנו, כולנו, מודים לך על היותך חוליה חזקה, משמעותית, איתנה – בשרשרת הדורות של חיל הים הישראלי.
יהי זכרך ברוך!
אליהו שרביט, אלוף מפקד זרוע הים