מלחמות הכנרת ופעולת אלכסנדריה – איתן ליפשיץ

15 בדצמבר 2018     מלחמות הכנרת ופעולת אלכסנדריה

התייחסות לעובדות המוצגות בספר של זאב אלמוג  נכתב על ידי סא"ל דימ' איתן ליפשיץ.  התייחסתי לאותם מקומת בהם הייתי מעורב אישית במהלך שרותי  בתפקיד – מפקד צ-1 .(מלאתי תפקיד זה במקביל לתפקידו של זאב כקצין אג"ם למשך שנה אחת אוגוסט 1965 – ספטבר 1966 – שנה בה עזב זאב את השייטת).

1 התייחסות לנושא הזנחת פיתוח הדולפין ככלי מבצעי ( עמודים 245-246 ) .

למרות הטענה שנושא הדולפין הוזנח בזמן שזאב למד באוניברסיטה הרי שאת שני התרגילים המבצעיים עם דולפין אני בצעתי:

כלי עזר לצולים "דולפין" במוזיאון ההעפלה וחיל הים

א. תרגיל מודל לחבלה בגשר הפירדן שהוצג לרמטכ"ל מוטה גור.  התכנית הייתה להציב "זאב" מתחת לגשר הפירדן, וזה לאחר שחיל האוויר אמר שיתקשה לפגוע בגשר. צללנו עם דולפין שהוכנס לתוך "זאב" בנחל אלכסנדר לאורך 3 קילומטר.  הצבנו את ה"זאב" מתחת לרצועת יוטה שנמתחה מעל הנחל – מדמה את הגשר. הפעלנו מנגנון פיצוץ מושהה.  צללנו בחזרה 3 קילומטר ועלינו על מסוק. ה"זאב" יצא מהמים ופגע ביוטה. קיבלנו תשבחות ממוטה גור.

ב. בצעתי תרגיל מלא (לדעתי היחיד שבוצע בשייטת) עם דולפינים   בתובלת צוללת – הדולפינים הוכנסו לצינור טורפדו ,יצאנו בצלילת חמצן מהצוללת שישבה בעומק 30 מטר , על גשר הצוללת התחברנו למכשירי אוויר דחוס ( בלחץ של 3 אטמוספרות אסור לצלול יותר מ-5 דקות) צללנו לחרטום הצוללת , דפקנו על הדופן סימן מוסכם , פתחו לנו את מכסה צינור הטורפדו , הוצאנו את הדולפינים.  עלינו לגשר התחברנו לחמצן . קשרנו את מכשירי האוויר  ויצאנו לתרגיל שלם עם הדולפינים. הצלילה באוויר דחוס נמשכה 40 דקות מאחר ועלינו בלי הפסקות לעומק 3 מטר. סבלתי מבעיית דקומפרסיה והכניסו אותי לתא לחץ ל 6 שעות.  עדות נוספת אפשר לקבל ממשה לוי שהייה בן הזוג שלי בשני התרגילים.

2 הערות בנושא חגור צלילה – עמוד 246  מתוך הספר …" נתפרו שלושה־ארבעה חגורי לוחם. התחלקתי בהם עם כמה לוחמים – בטרם יוחלט על הדגם הסדרתי. תהליך זה נמשך עד למועד שבו העברתי את – יחידת הצוללים לחנוך מנור ויצאתי ללימודים באוניברסיטה. סיפור החגור היה למעשה מהדורה חוזרת של פרשת ה״דולפין", אף שהייתה קלה וזולה לאין ערוך ממנה. שלוש  שנים לאחר מכן, כשחזרתי מהלימודים לתפקיד קצין אג״ם של השייטת, המצב לא  השתנה, גם לא בכל הנוגע לחגור. במועד חזרתי מהלימודים; ברל׳ה כבר ארבע שנים ומחצה כמפקד השייטת, הפיקוד נמסר לידי אסקימו (אהרון בן־יוסף), ואיתן מפקד יחידת הצוללים הרגליים. לעת הזאת היה אפשר לצפות שבארונו של כל לוחם בשייטת יימצא חגור לוחם לשימושו באימונים ובמלחמה, אך דבר זה לא קרה . ליפשיץ דיווח שהוא מנסה את הדגם ועמל לשכללו. אולם חמש שנים לאחר מכן, כשיצאנו חמישה צוותי לוחמים בפיקודו של ברל׳ה לתקוף בצלילה לתקוף נמלים בים התיכון, לא היה לאיש מהלוחמים חגור לוחם. "…

הנכון: לא היה שימוש בחגור צולל אשר רק סירבל את הצולל. פיתחתי חגור פשיטה לפני המלחמה. בפעולת אלכסנדריה (רוגל 5)  לא קבלנו את משקפות ה I.T.T אלא חרציות תוצרת הארץ שהיו לא אמינות.  את משקפות  I.T.T  קיבל שאול זיו לפעולת צניחה של בוצעה. את המשקפות המסורבלות לקחנו בתוך תיק מוגן (הן היו גדולות מכדי להיכנס לכיס של חגור צוללים. במהלך חצית השובר בה נזרקנו על הסלעים לא נפגעה המשקפת וצפיתי בה לעבר הנמל.

3 קטע בנושא תרגול על מודל (עמוד 275) – קטע מהספר…" הנה דוגמה אחת מהותית לכך: על מודל הוא אחת הדרכים הקלאסיות לבחון תכנון, ביצוע ומוכנות. אם הדבר מתבצע. נבחר יעד שדומה ליעד האויב, או שהוא מציב דילמות ותנאים לא ומתרגלים עליו תקיפה. נמל אשדוד, למשל, היה לטעמי מודל מתאים להתאמן בתנאים החושפים את הלוחמים לבעיות שלא התמודדו עם שכמותן בעבר. שובר של הנמל נבנה ממצבורי ״טטרפודים׳׳(אבנים ענקיות שנוצקו בתבנית משוננת ידועות בטון), אשר נערמו לגובה ניכר מפני הים. ואף שהשובר בנמל אשדוד לא בהרכבו ובתבנית אבניו לשוברי הגלים בנמל חיפה ואלכסנדריה, אשר נבנו מאבנים ח, הטיפוס מן הים בתנאים שונים מאלה שהורגלנו להם, היה חשוב וחיוני. הצעתי ״לאיתן ליפשיץ, מפקד יחידת הצוללים, אך הוא דחה זאת בטענה שהשובר חלקלק, ולא ניתן לטפס עליו מן הים. לא הועילו שידולי והסברי בחשיבות ההתמודדות עם משתנים, אולי יציבו בפניו קשיים גדולים ואף בלתי צפויים מאלה. דבר לא עזר. משנוכחתי בגישתו השלילת, יצאתי לבדי עוד באותו הלילה לנמל אשדוד כדי לבדוק אם זו דרישה הגעתי בטנדר ועמי נהג. נסעתי בכביש הסלול לאורך צדו הפנימי של השובר. שם פשטתי את בגדי ולבשתי בגד ים, לקחתי איתי זוג טלפיים וירדתי ; הקפתי בשחייה את קצה שובר הגלים והגעתי לדגלי השובר מצדו החיצוני, אל מקום שלאחריו להערכתי, המתין לי הנהג. עליתי מהמים וטיפסתי על השובר. עד מהרה הגעתי לפסגתו, וממנה גלשתי בקלילות לנמל מבלי שהנהג הבחין בי, אף שידע מראש על כוונתי הגם שלא נשאתי על גופי ערכת ציוד של צולל קרבי, מכשיר צלילה ומוקש, לא נותר ספק כי לא אלה יהיו הגורמים שימנעו מלוחמים על ציודם המלא לטפס על השובר ת אותו אל תוך הנמל. למחרת סיפרתי לאסקימו על ממצאי ומסקנותיי, בתקווה שיאכוף תרגולת זו על איתן, אך דבר זה לא התרחש.

הנכון: לא זכור לי דיון בנושא חצית שובר של טטרפודים, במידה והייתי נשאל על כך הייתי אומר שאין שום נמל אויב שהשובר שלו בנוי מטטרפודים ולכן אין שום תועלת בתרגול כזה. אני תכננתי ובצעתי תרגיל מלא על נמל אשדוד, מדמה טווחים של אלכסנדריה – הצוללת ב-4 מייל ימי כ 7.5 קילומטר. לא בוצעה חציית שובר מאחר ובאלכסנדריה השובר בנוי סלעים גדולים וכל גובהו כ 1.5 מטר. בכל מקרה אלמוג לא שותף בתכנון התרגיל ולא בתכנון רוגל 5.  על הטענה שנמנעתי מלתרגל חציית שובר טטרפודים בגלל שהם חלקים, ברצוני לציין: כאשר הייתי מפקד בסיס אשדוד, בסערה קשה אנייה שעגנה מחוץ לנמל נזרקה על שירטון מול השובר והחלה לטבוע. לקחתי את חוליית חוף עלינו על הטטרפודים הרמנו תאורת פצצות מרגמה ומשינו 5 ימאים. 9 ימאים שסירבו לקפוץ למים טבעו.

4 קטע בנושא הכנרת (עמוד 289 )קטע מהספר : מלחמות הכנרת אוגוסט 1966 ….ראובן הסמש״ט היה זה שמונה למפקד פעולת החילוץ של המיג הסורי. הוא ניהל אותה מסיפון ״הציפור הכחולה״ (סירת איסוף גדולה). סירתו נועדה גם להוביל ולפנות צוללים. מצדו האחד הייתה סירת גומי בפיקודו של קצין צעיר, ואני, קצין האג״ם של שייטת 13 בדרגת רס״ן, ״זכיתי להיות מפקד סירת הגומי מצדו השני. כל תפקידנו הסתכם בהובלת זוג צוללים לנקודת צלילה ובאיסופם חזרה. עשרה צוללים עסקו באותו לילה בסריקת הקרקעית כדי למצוא את חלקי המטוס שטרם נמצאו. כשהוחל בסריקה תחת המים, כוונו לכנרת זרקורים חזקים מן הרכס הסורי שממול, ומכיוון זה גם נפתחה אש מדי פעם. מטעני עומק שהושלכו :מה"ציפור״ סימנו לצוללים להפסיק את הסריקה ולעלות לפני המים. משחדלה האש, הורו להם להמשיך בסריקה. הם מצאו את זנב המטוס, כרכו סביבו חבל, ואת הקצה השני הביאו לסירתו של ראובן הסמש״ט. כשהצוללים עלו מהמים בקרבת ה״ציפור״, שוב נפתחה שנראתה כמכוונת לאזור עגינתה של ה״ציפור״. סירתי המתינה 30-20 מטרים בצד הציפור ומאחוריה כדי לאפשר לראובן לפעול בחופשיות. אש הסורים לא סיכנה כלל סירתנו – שבה נמצאו איתי עודד ניר ז״ל כמפעיל הסירה וסגן איתן ליפשיץ בקשר. אלומות האור שחלפו מעלינו לא חשפו אותנו. משנפתחה האש, התקרבתי אל סירתו ראובן ה״טרק״, כשאני רואה אותו פועל במרץ סביב החבלים בחרטום. שאלתי אם אנחנו יכולים לעזור, אך להפתעתי הוא החזיר לי בצעקה כאחת תזזית: ״תסתלק מפה!״ התרחקתי חזרה למקום ההמתנה הקודם בכוונה לאסוף את זוג הצוללים שציפינו לחזרתם. דקות ספורות הגיעו שני הצוללים – סמל ראשון עמי איילון וסגן גדי שפי – כשעליהם מכשירי הצלילה. הם התפצלו: גדי פנה לירכתי הסירה, ואני גחנתי מעל הדופן מת הסירה. נאחזתי ברצפה כדי לאפשר לעמי להחזיק בעורפי, כמקובל במקרים מקרים אלה ולהעלותו בתנופה עם מכשיר הצלילה אל סירת הגומי. כאשר עמי נמצא איתנו בסירה, הייתי משוכנע שגם גדי כבר נמצא בתוכה, ופקדתי על עודד לזוז. גדי היה אמור לעלות לסירה בעזרת איתן, בקטע הסירה שנמצא מאחורי גבי. עודד, שישב גם הוא מאחור ועקב אחר עלייתו של גדי, המתין עד שגדי יסיים את כניסתו לסירה, ורק אז החל לזוז. הכל התנהל באווירה שקטה ועניינית. על רקע הוראתו של ה״טרק״ להסתלק זמן קצר טרם " …

הנכון להתרחשויות בכנרת:

אזור חילוץ ספינת המשמר וחיפוש שברי המטוס

א. חילוץ זנב המטוס הסורי – השתתפו שלש סירות גומי: סירה ראשונה בפיקוד ראובן פנחס, עם: דב בר, עמנואל פז (אם היו צוללים נוספים דב ופאולין לא זוכרים). לא הייתה סירת "ציפור" בכינרת !!!!. בסירה שנייה זאב אלמוג מפקד, איתן ליפשיץ קשר, עודד ניר נהג, עמי איילון, גדי שפי . סירה שלישית בפיקוד יואב חיון שימשה לגיבוי. הסירה הראשונה הייתה הקרובה לחוף להערכתי 80 -100 מטר, הסירה השנייה כ 40 מטר מערבה לראשונה , הסירה השלישית  יותר בעומק. במרחק של כ-500 מטר נמצא מפקד השייטת אסקימו  בנחתת פיקוד.

הצוללים מצאו את זנב המטוס קשרו חבל לזנב וקשרו את קצה החבל למצוף עגון. ליד הסירה שעגנה. עד לשלב בו נקשר החבל מהזנב לא נורו יריות ולאורך כל הביצוע לא הודלקו הזרקורים. שני הצוללים גדי ועמי החלו לשחות לכוון הסירה השנייה. בשלב זה הסורים כנראה חשדו במשהו והחלו לירות לכוון הסירות. בסירה הראשונה פרט לדב שנשאר בסירה כולם קפצו למים, כדי להקטין סכנת פגיעה. תוך כך חתך ראובן את חבל העוגן של הסירה ובטעות גם את חבל המצוף הקשור למטוס.

המש"ט קרא בקשר לראובן פנחס מאחר והוא היה במים הוא לא ענה לקשר. יואב בסירה השלישית ענה  למש"ט ואמר לו יורים עלינו. המש"ט  שאל "האם לפתוח באש לחילוץ" , יואב ענה לו "כן תפתח באש".  כאשר אנחנו תחת אש  לא יעילה הגיע עמי בשחיה לסירה. אלמוג הרים אותו בעזרת העורף. ומיד נשכב על רצפת הסירה דפק על הקרשים בידו  וצעק לעודד "תצא תצא".

ממש באותו זמן אני מנסה לשכנע את המש"ט לא לפתוח באש.  שקלתי שאם הייתה נפתחת האש הסורים היו מדליקים את זרקורי הענק וכל הסיפור היה מתפתח למצב קשה.  המש"ט קיבל את ההמלצה ולא פתח באש.  ואז אני רואה את גדי 5 מטר אחרי הירכתיים, שאגתי לעודד: "עצור גדי במים". בשלב הזה אני היחידי שישב זקוף על דופן הסירה. זאב ועמי שוכבים על רצפת הסירה, עודד יושב על הרצפה ונוהג את הסירה. התרחקנו כ40 מטר מגדי  חזרנו ואספנו אותו.

כל סירה חזרה בנפרד לגינוסר , כשהגענו שכנעתי את החברה לא לדבר על מה שקרה. כדי לא להוציא שם רע ליחידה – בשטח היו חיילים וקצינים של הפיקוד וחיל השריון. איני יודע מי התראיין למילשטין. אני התראיינתי למייק אלדר – הגרסה בספר "שייטת 13" זהה לגרסה שאני מביא כאן. עדים שיכולים לאשר את העובדות: עמי איילון, דב בר, עמנואל פז.

ב. חילוץ הנמ"כ התקוע בחוף הסורי: הגעתי לכנרת שבוע אחרי כולם. ביום שהגעתי הייתי עד לתרגיל מודל שבו צוללים גוררים בשחייה כבל פלדה של 2.5 אינץ' תלוי על מצופים במטרה לקשור קצה לנמ"כ לחילוצו. מאחר וזו נראתה לי תכנית שתסכן את הצוללים ותכניס אותם למצב "ברווזים במטווח" דיברתי על כך עם יצחק גזית (סמברג) שהייה מפקד בסיס חיפה (אשר היחידה בכנרת כפופה אליו מנהלתית). ועם ראובן פנחס  הסמש"ט. התכנית שהצעתי: 4 צוללים מושכים בצלילה חבל עד הנמ"כ מעבירם דרך גלגלת שקשורה לנמ"כ. זוג אחד חוזר לנמ"כ ממנו נמשך החבל, קושרים לקצה את כבל הפלדה ואת הקצה שהצוללים הביאו מעלים על כננת ומושכים את החבל עד שהכבל מגיע לנמ"כ התקוע.  מחברים את הכבל מותחים ומחלצים. ראובן פנחס וגם יצחק גזית (סמברג)  "קנו" את הרעיון.

ראובן פנחס הציג את התכנית לדוד אלעזר אלוף פיקוד צפון. בהצגה לרמטכ"ל הציג שלמה אראל את תכנית 'הברווזים' ודדו הציג את התכנית שלי שאושרה ובוצעה על ידי יצחק שמיר. עד שיכול לאשר את העובדות : יצחק שמיר.

ג. הדיון בפני מפקד השייטת – שהביא לעזיבת זאב את השייטת –  כשלשה שבועות לאחר המקרה בכנרת ישבו שאול זיו וגדי שפי אצל זאב אלמוג. זאב השמיץ את ראובן פנחס על כך שתחת אש הוא חתך את החבל שהיה מחובר לזנב המטוס. גדי  ושאול יצאו מהפגישה רותחים מכעס. ואמרו שהם הולכים לדרוש דיון אצל המש"ט. נסיתי לשכנע אותם לבטל את הדיון ושזה לא יוביל לשום מקום.

בסופו של דבר נקבע דיון כנראה בלחץ של אמנון בן ציון שטען שהאווירה מחייבת זאת. גדי שפי שהיה נוכח בסירה סגר את הפה (לפני כשנתיים בפגישה הוא התנצל על כך) אני סיפרתי את העובדות בדיוק כפי  שמתואר. לאחר הדיון זאב עזב את היחידה.  עדים שיכולים לאשר את הדברים: אמנון בן ציון, עמנואל פז.

5 קטע בנושא פעולת אלכסנדריה ( עמודים 339 – 341) מועלות טענות נגדי כמפקד חולית הצוללים. כתוב: שהיה זמן ומרחב מספיק לבצע כניסה למעגן הצבאי. לא נלקחו משקפות ITT לא היה שימוש בחגור צלילה לא הופעל מכשיר ביות למסוקי חילוץ "שרה".

אונייה שהוטבעה בנמל אלכסנדריה מפעולת הצוללים

תגובה: לפעולת אלכסנדריה  לא התקיים תחקיר. במחקר ההיסטורי שנערך ב-1970 לא אני כתבתי את הפרק על פעולת אלכסנדריה. הפרק נכתב על ידי גיליה (הבת של שלמה אראל) אני הייתי ממודר.  התוצאה בנושא פעולת אלכסנדריה היא שהיו שגיאות ואי דיוקים כולל במרשם הקרב. אתייחס למספר נקודות עיקריות :

א אישור תכנית הפעולה – אני עדכנתי את תכנית המגרה שהייתה.  התכנית הסופית, לא עברה אישור של שום דרג.

ב. תקיפת המעגן הצבאי דרשה מסלול כמעט כ- 8 קילומטר. מסלול כזה דורש לפי חישוב שלוקח בחשבון את הקשיים בדרך 9.5 שעות ללא רזרבה. באותו לילה היו 7 שעות חושך. לאור מגבלה קשה זו הנחתי את מפקדי הזוגות להעדיף את אזור כוננות של הצי המצרי שם נקשרים כלי שייט של הצי לפני יציאה דחופה לים.

ג. בתצפית פריסקופ אחרונה, ממרחק 12 מיל מהנמל, נצפתה משחתת סקורי באזור הכוננות. עובדה שחיזקה את ההחלטה לצאת לפעולה.

ד. דו"ח פריסת כלי השייט של מודיעין חיל הים לא הגיע לצוללת לפני הפעולה.

ה. החישובים לפעולה בנמל, שמציג אלמוג, לא תאמו את המרחקים בפועל. מרחק נקודת הישיבה של הצוללת מהשובר תוכננה להיות 1850 מטר בפועל הייתה 2400 מטר. שחיה של הזוגות בנפרד מהצוללת לשובר הגלים ערכה בממוצע שעתיים. המשמעות 4 שעות עד השובר וחזרה לצוללת, נשארו  רק 3  שעות לפעולה בנמל כולל חציית שובר. המסלול לרציפים של המעגן הצבאי 3 קילומטר מהשובר  וחזרה. בנוסף לכך בתצפית מהשובר לא נצפו מטרות במעגן הצבאי.

ו. הנמל היה מואפל, בעיר דלקו כל האורות ולא הייתה האפלה. זו אולי הסיבה שלא ראינו את נצנוצי הפנס של הסמנים, מאחר וכנראה הצוללת הייתה בינינו לבין הנמל.

ז. חזרה לצוללת – כאשר עשינו מסלול של 1700 מטר בתוך הנמל הגענו לאזור המשוער של הצוללת  כ-15 דקות לפני זמן אחרון.

איתן ליפשיץ

ח. חיל האוויר לא האזין ל"שרות" שלנו אני בספק אם הם היו מודעים שלקחנו "שרות" התכנית הסופית כולל רשימת הציוד לא עברה אישור של דרג מפקדה, גם לא בשייטת. אני החלטתי לקחת את ה"שרות" מסיבה "פסיכולוגית" אי אפשר להוציא אנשים ללא כל אלטרנטיבה לחילוץ. היה חשוב מאד להשמיד  את "שרה" כדי שהתדר לא ייפול לידי האויב.  טייס שישב איתי בשבי לאחר שהבין שלא באים לאסוף אותו קבר את ה"שרה" כדי שהתדר לא ייפול לידי המצרים.

סא"ל דימ' איתן ליפשיץ