אל"מ גדי שפי – פעולת מגבית 16במלחמת יום הכיפורים

1

                                         6 בפברואר 2015

 מגבית 16 תקיפת קומאר בע'רדקה

 22 באוקטובר 1973

שמי גדי שפי. אני אל"מ (דימ'), שירתי בחיל הים ופיקדתי על שייטת 13 בשנות השבעים. במהלך מלחמת יום הכיפורים הייתי סגן מפקד השייטת ובמסגרת זו פיקדתי על מבצע "מגבית 16" – מבצע סנוניות נשק בע'רדקה, במהלכה פגענו בספינת טילים מצרית. ברצוני להעמיד כמה דברים על דיוקם.

תיאור המבצע

עם סיים שלב התכנון הודיעו אלוף (מיל') יוחאי בן-נון שהגיע לזירת ים סוף כדי לסייע, ואל"מ ז.א, מפקד הזירה, כי ברצונם להצטרף. ביקשתי את אישורו של אלוף ביני תלם, מפקד חיל הים לכך – והוא הסכים.  בשום מקרה ז. א. לא תוכנן כמפקד המבצע, לא מונה לפקד על המבצע, וכל שנקבע היה שהוא מצטרף לסנונית לדבריו במעמד של חפ"ק.  בשום מקרה לא נקבע שיש לו סמכות מבצעית כלשהי במהלך הפעולה.

תא הצוות בסנונית נשק בתקופת מלחמת יום הכיפורים.

תא הצוות בסנונית נשק בתקופת מלחמת יום הכיפורים.

בדרך אל היעד הים סער מעט וז. א. ישב מכונס בעצמו ולא דיבר. במהלך הפעולה הוא דיבר פעמיים בלבד:

כלי השייט שהתגלה – בכניסה לכיוון המעגן בע'רדקה התגלה כלי-שיט ליד שונית הג'יפטון. החלטתי לבדוק במה מדובר, כדי לבחון אם מדובר במשהו שיחסום את דרכי החוצה.  ז. א.  התנגד ודרש שלא אתעסק עם דברים שאינם המטרה עצמה – הספינה במזח המעגן.  לא קבלתי את עצתו והתברר כי מדובר בספינת הטילים עצמה, שהחליפה מקום עגינה.

ירי טילי נ"ט – ההתערבות השנייה הייתה לאחר ששני יורי טילי הלאו נכשלו כמה פעמים והוא הציע עצמו כיורה. לא הייתה לו שום הכשרה לכך,  אמרתי לו "בשום אופן לא".  מאותו רגע ז. א. לא אמר מילה עד סוף המבצע.

היתקעות בשרטון – בשלב מסוים הסנונית עלתה על ריף ונתקעה. כולם קפצו למים – זולת ז. א., שנשאר בירכתי הסירה. הוריתי לו לעבור לחרטום, כדי שמשקלו יסייע להרמת הירכתיים ולחילוץ הספינה.

התנהלות גמלונית – טרם היציאה היו לי חששות לקחתו כי הוא לא הכיר את הסנוניות החדשות. כעת התברר שהחששות מבוססים. הוא נחבט בראשו ממשקפת, ידו נכוותה מקנה המקלע הלוהט ורגלו דרכה על כפתור ההפעלה של מקלעי החרטום. צרור כדורים נורו מעל לראשי האנשים במים וכמעט הרג אותם.

סנוניות הנשק חוזרות לשארם א-שייח' בבוקר שלאחר הפעולה המוצלחת בע'רדקה

סנוניות הנשק חוזרות לשארם א-שייח' בבוקר שלאחר הפעולה המוצלחת בע'רדקה

סיכום – תועלת ז. א.  לא הביא לי בסנונית  ולמרות כל זאת מילאתי את המשימה כפי שנדרשתי על ידי ביני תלם. שרפנו את הקומאר וחזרנו הביתה בריאים ושלמים.

 לתפארת מדינת ישראל,  חיל הים ושייטת 13

בכבוד רב                                אל"מ דימ' גדי שפי

 

הערה: מכתבי זה מתייחס בקצרה לכתוב בספרו של ז. א. על המבצע הנ"ל.  ברצוני להדגיש שד. ק. היה אז לוחם מן השורה, ושלא ככתוב בתצהירו, הוא לא נכח בשלבי התכנון של המבצע אלא עסק באותו זמן בהכנת כלי-השיט.  כל תיאוריו באשר למהלך האירוע משוללי כל יסוד. ג. ש.

חלק מראיון לאורי מילשטיין 14 באפריל 1984

הפעולה האחרונה בערדקה היתה כולה רעיון של יוחאי בן נון אלוף מיל', מפקד חיל הים ומש"ט 13 בעברו. הוא אמר, "ניקח סירות, נגיע עד הסטי"ל המצרי, נשים עליו מטען ונסתלק."

אז הגיעה הבזוקה האמריקאית ואף אחד לא ידע איך אוכלים את זה בכלל. במהלך המלחמה נוצרה מזה פעולה. היות ואני הייתי בערדקה יומיים קודם, ויריתי למטרה, אבל לא הורידו אותה, ואני אמרתי לביני שזה נראה לי  פעולת התאבדות. הוא ענה לי: "אדוני הנכבד, אתם אמרתם שאתם יכולים לעשות את זה, גרמת לי להוריד לשארם סירות שלא גמרו את הפיתוח שלהן,  עלית לצפון וטרטרת לי את השכל,  והיות ששכנעת אותי לעשות את כל הדברים האלה,  עכשיו תואיל להטביע את הסטי"ל הזה ולא מעניין אותי איך תעשו זאת".

עניתי לו שאנחנו מתים מעייפות. חזרנו באותו בוקר ואני לא אתן לצאת היום. זו התאבדות.  הוא ענה שהוא מוכן לתת לי עד מחר בערב.  זה היה 22 באוקטובר התאריך שבו טובעה "אל-אמיר פארוק" בסירות נפץ על ידי יוחאי בן נון ואנשיו במלחמת השחרור.  ויוחאי דרש לצאת למבצע. גם ז. א. הודיע שהוא יוצא. הם התעקשו ודרשתי שיקבלו אישור מביני תלם.

יצאנו עם דבור ושלוש סנוניות. ז. א. היה אתי בסירה והבטיח שיתן לי רק הוראות של חפ"ק. את יוחאי החזרתי באמצע הדרך, כי הסנונית שהפליג עליה התקלקלה. הוא לא יסלח לי כל חייו על זה, למה אצלו התעורר כל העניין הנוסטלגי והרעיון למבצע  היה כולו שלו.

זה היה המצב כשעמדנו בכניסה לע'רדקה, לפנות בוקר, וראינו צללית של כלי שיט. ז.א.  ניסה לתת לי הוראות להמשיך ולהתקדם.  היה ויכוח קצר. אמר שהוא נותן לי הוראה של חפ"ק. עניתי לו  שמכשיר הקשר מקולקל.  הוא דרש ממני להמשיך להתגנב פנימה ואני אמרתי לו שאני לא משאיר מאחור שום כלי שיט שיכול להזיק לי. ראשית אבדוק מה הכלי הזה. ואז הסתבר שזה הסטי"ל ונגמר הויכוח.

הוא לא דיבר כל הדרך. אחרי שירינו, את ה"לאווים" (הבזוקות) ופגענו, וזה סיפור בפני עצמו, עלינו על שרטון. גמרתי להסתער על הסטיל כי לא הייתי בטוח שתטבע ורציתי להתקרב לדופן ולזרוק עליה מטען של 4.5 ק"ג. ועלינו על שרטון. קפצתי למים וניסיתי לדחוף. ראיתי שזה לא הולך וקראתי לשאר החבר'ה לרדת. ז. א. נשאר על הסירה. אחרי זה הוא כמעט הרג אותי. הוא החל לירות עלי עם המקלעים. בקיצור, היה מבוהל ומפוחד. הוצאנו את הסירה ויצאנו משם כשכבר היה אור יום. אף אחד לא ירה עלינו. זה היה מזלנו.

גדי שפי

תוספת: מפקד חיל הים ציין לשבח את הצלחתו של גדי שפי שקיבל את עיטור המופת על תפקודו כמפקד הפעולה בע'רדקה.

נוסח הצל"ש"במהלך קרבות מלחמת יום הכפורים פקד סא"ל גד שפי על כוח שחדר לאזור מעגן ע'רדקה שבים-סוף. הכוח עמד במשימתו, אגב שימוש בשיטה ובאמצעים מאולתרים והשלים משימתו על-אף השמירה המוגברת של האויב. בפעולתו זו גילה אומץ-לב, קור-רוח כושר-מנהיגות ודבקות במשימה למופת."

 יהי זכרו ברוך! א.ר.

 

 

שתף.

אודות המחבר

תגובה אחת

  1. סוף סוף האמת ,חבל שפורסם אחרי מותו של גדי ולכל מספרי סיפורי גבורה "גם חרה צפה אחרי האוניה אמרה היפלגתי"

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות