פיקוד על אח"י בת ים (ת-83) – תא"ל דימ' אלי לוי

 

רקע לקנייתן של אניות העזר אח"י בת-גלים ואח"י בת-ים

קיץ 1967, הימים אחרי מלחמת ששת הימים, חצי האי סיני בשליטה ישראלית, חיל מצב מוצב בשארם-א-שייח', מטוסים קלים מוצבים בשדה ליד אבו-רודס במערב חצי האי, חיל הים מקים בסיסים במערב חצי האי סיני באבו-זנימה (שהייתה מעגן יצוא לעפרות המנגן שנחצבו בהרים) ובראס סודר, בצפון החוף המערבי של חצי האי. השליטה הישראלית היא עד קו הרוחב '29º52 N. דרכי קשר ישירות לבסיסי צה"ל, לרבות בסיסי חיל הים לא קימות. כדי להגיע יש לנסוע לאורך רצועת עזה, חוף צפון סיני עד לקרבת תעלת סואץ ומשם לפנות דרומה לאורך כמה מאות קילומטרים. שדה התעופה בשארם-א-שייח' עדין לא קיים.

הפתרון הלוגיסטי המתבקש הוא בדרך הים. סמוך אחרי גמר הקרבות שכר חיל הים אניית משא זרה שהפליגה בקו בין אילת לשארם-א-שייח'. עלה הצורך באניות עזר של חיל הים עצמו, שיוכלו לעגון גם במערב חצי האי. החלטה נתקבלה, ונרכשו שתי אניות מחברות הולנדיות ואלו הובאו עם צוות זר לנמל אילת בו נמסרו לחיל הים ונקראו בשמות אח"י בת-גלים ואח"י בת-ים. למפקדי האניות נתמנו, למפקד אח"י בת-גלים (ת-81) – רס"ן צבי גבעתי (קרוזו), לאח"י בת-ים (ת-83)– רס"ן אלי לוי.

 

 

כותב שורות אלה, תא"ל דימ' אלי לוי, מבטא בהמשך את הכנסת האנייה לשרות ופעילותה בשנת שרותה הראשונה. רוב הנושאים שיועלו התרחשו במקביל, ואין הסקירה מנסה לבטא סדר כרונולוגי. הכתוב מתבסס על קטעי זיכרונות והוא רחוק משלמות בפרטים.

 הכנת האניה לשרות

 נתוני האנייה – מעמס  850 טון, אורך 72 מ', שוקע 3.6 מ' מהירות שיוט  8 קשרים. האנייה קלה לתמרון, בעלת מנוף הרמה כבדה מעל 10 טון, יכולת הרמת זחל"מ,

מנופי שינוע לשלושה מחסנים. מחסנים אלה היו מחוברים ביניהם בסיפון הביניים, מיכלי שיפוליים בתחתית הגוף, מיועדים למי ים לשמירת יציבות האניה בהיותה קלה, בשרות צהל הובילו מאות מטרים מעוקבים מים היו נחוצים לבניית מסלול הנחיתה והמראה בבסיס ח"א אופיר.

מבנה בירכתיים שכלל שלושה סיפונים: סיפון תחתון כלל תאי מגורים ומטבח. סיפון ביניים עליון, מקדימה סלון/חדר אירוח של רב החובל אליו צמוד תא מגורי המפקד, מאחור חדר אוכל קצינים. סיפון עליון – גשר הפיקוד של האניה.

חימוש: על סיפון הביניים בירכתים, תותח 40 מ"מ 60L, בחרטום תותח 20 מ"מ, בכל אחד משני צדי הגשר מקלע "0.5.

צוות הקצינים

הייתי המפקד הראשון של אח"י בת-ים, בדרגת רס"ן, כאשר  קיבלתי את הפיקוד על האניה, הייתי בוגר קורס חובלים ה'.  שירתי כקצין תותחנות באח"י יפו, וכמפקד סט"ר ט-206, מנוסה בשייט מפרשיות ומתמרן היטב.

סגל הקצינים רס"ן דוד מעוז, מיועד להחליף את רס"ן אלי לוי סרן אבנר קורא, סגן המפקד, לוחם בשייטת 13, בוגר קורס חובלים. משך התקופה ראה את התפקיד 'קטן עליו' ביקש לעבור ועזב את האניה. קצין גנ"ק (גילוי, נווט, קשר), סגן פלטיאל (טילי), בוגר קורס חובלים, איש מקצוע, ספורטאי, לרבות אלוף ישראל בטניס לבני גילו. שימש בהמשך כסגן המפקד בפועל. לימים פרופסור לרפואה בבי"ח הלל יפה בחדרה.

 

סגן דני   סג"מ יוסי בלומן, (לימים ברקן), בוגר חובלים במגמת מכונה.  סג"מ שור, בוגר חובלים במגמת מכונה. סג"מ בוגר חובלים במגמת שייט.

הצוות

הצוות מנה כ-30 איש, הורכב בחלקו, בערך חצי הצוות ממשרתי חובה, והחצי השני אנשי מילואים שגויסו כל אחד לתקופת חודש המילואים שלהם. ההרכב היה מוצלח וההשתלבות בין אנשי חובה לאנשי מילואים היתה ממש מושלמת. בהזדמנויות רבות הוכיחו אנשי המילואים את יכולתם תוך שימוש בניסיונם הימי מצי הסוחר הישראלי.

פקודות קבע של האניה

האניה התקבלה ללא כל הוראות והנחיות 'לוח לבן' (tabula rasa). מבסיס חיפה התקבלו, בהשאלה, פקודות הקבע של אח"י נוגה, אך לא היה ניתן להעזר בהם. הדרך היעילה ביותר היתה, אחרי כל אירוע שהיה לנסח את הלקחים בתור פקודת קבע.

להדגמה. רב החובל ההולנדי שהביא את אח"י בת-גלים, בעל נסיון רב באזור, סיפר כי את מיצרי טיראן, במעבר ממפרץ אילת לים סוף, יש לבצע בצורה מסוימת תוך פניה של כחמש עשרה מעלות באמצע המיצר. הדבר נוסח, צורף לפקודה דף עם המפה ונתיב השיט המוכתב. כדי ליישם את הפקודה הוקדש ליל אימונים שלם לנושא, וכל אחד ואחד מקציני הים של הצוות, כולל סגני משנה, ביצע מעבר בכל אחד מכיווני השיט, כדי לקבל ביטחון, וכך השתרש הנוהל הנכון.

לימים קיבל את הפיקוד על הבת-ים בשרות מילואים ר/ח אהרון מרני, ידיד אישי שלי יהי זכרו ברוך, הוא סיפר לי את הסיפור הבא. שעם בואו טרח בראשונה לקרוא את פקודות הקבע, ונהג על פיהן. באחד הערבים, באילת, היסב מרני עם ידידיו מצי הסוחר ובין יתר הדברים סיפר על נוהג מעבר המצרים. חבריו ביטלו את דבריו ואמרו שעוברים בקורס אחד ישר. לילה אח"כ עלה אחד מחבריו אלה כר"ח של "היי דרומה" על השונית במערב המצר. "היי דרומה" אבדה לתמיד. זה כוחה של פקודת קבע.

באורח דומה נכתבו פקודות קבע אחרי תרגיל גרירה בה גררה אח"י בת-ים את אחותה בת-גלים, ובסדר הפוך, ומגוון פקודות המאפשרות לנהוג בצורה מושכלת את האנייה.

ראוי לציין כאן אירוע מיוחד. תוך הכנת האנייה לשרות הוזמן מיחס"ן כבל מתאים לגרירה כבדה. בביקורתו של מח"י טרם הנפת נס שרות פעיל, לא הבין את הצורך בכבל כזה והנחה להחזירו לחיפה, דבר שלא בוצע תוך הפרת פקודה. זה היה הכבל אתו חולץ הנט"ק חודשים מאוחר יותר, או שנעשו תרגילי גרירה.

סדר ומשמעת

האוירה בסיני אחרי מלחמת ששת הימים היתה אוירה של 'מערב פרוע', רחוק מכל סדר צבאי, או סדר בכלל. על אח"י בת-ים הושם מלכתחילה דגש על היותה כלי שיט של חיל הים על המשמעת שהדבר חייב. יציאות אנשי צוות לחופשות סוף שבוע ואחרות נעשו כמקובל בחיל. מסדר יציאה מסודר, עם הופעה כנדרש, ובכלל חיי היום יום באניה נעשו בצורה ממושמעת שלא פגעה בטיפול בפרט ובדאגה לו.

לנושא היתה הצלחה והבת-ים היתה אניה צבאית לכל דבר, מה שלא היה ניתן לאמור על כלל היחידות, כולל כאלה של חיל הים. הדבר גם נשא דיבידנדים. שתי דוגמאות:

הערכה של קציני החיל – קבוצה בכירה של פיקוד חיל הים עשה סיבוב ביקורות ביחידות החיל בסיני. קבוצת הבקורת עלתה על אח"י בת-ים  במעגן אבו-זנימה. האנייה קיבלה את הקצונה הבכירה, כמקובל בחיל הים, עם משמר כבוד ושריקות הצדעה, כשהמפקד עומד בראשו. כאשר עלה לסיפון אל"מ ביני תלם, אמר אחרי קבלת הפנים: "טוב לחזור לחיל הים כעבור כמה ימים".

הצלחה בבקורת  המשטרה הצבאית –  בעגון האנייה במעגן שארם-א-שייח' יצאו אנשי צוות לחופשת סוף שבוע בטיסה מבסיס ח"א באופיר. כרגיל נערך מסדר יציאה והחברה' יצאו לדרך. הם היו מודעים לכך שבביתם אין להם כל חובת תלבושת, בדרך מן ואל האנייה היא קימת. בחוזרם אחרי סוף השבוע לא נגמרו החיוכים. למה? בשדה אופיר נערך באותו יום שישי מבצע מלביש של המ"צ, מרבית חיילי עשרות יחידות אחרות נשלחו חזרה לבסיסם 'לעלות על מדים'. המטוס כמובן לא חיכה. אנשי הבת-ים עלו למטוס תוך ציון הופעתם הנאה.

כניסה לשרות פעיל

בגמר ההכנות ואחרי תקופת אימונים שניתנה לאנייה נערך, באילת, ביום 11/10/1967 טכס הנפת נס שרות פעיל על שתי האניות, אח"י בת-גלים ואח"י בת-ים, במעמד מפקד חיל הים האלוף שלמה אראל.

סמוך למועד כניסת האניה לשרות מבצעי, בחודש נובמבר 1967, זכתה אח"י בת ים גם לביקור הרמטכ"ל רא"ל יצחק רבין, שבא להכיר את הנכס החדש של ח"י וצה"ל בזירה. נלוו אליו מפקד חיל הים אלוף שלמה אראל והאלוף רחבעם (גנדי) זאבי.

 

 

 

 

פעילות

שגרת הפעילות של אח"י בת-ים, באם לא היתה פעילות מבצעית, היתה הפלגה שבועית מאילת לשארם-א-שייח', לאבו-זנימה ותדיר גם לראס סודר בצפון מפרץ סואץ. שגרת ההפלגות היוותה רק מעל כמחצית מן הפעילות, ולא את העיקרית שבה. הפעילות המשמעותית היתה פעילות מבצעית, פעילות מיוחדת ופעילות הדרכה.

פעילות מבצעית

מרחב הריבונות של ישראל במפרץ סואץ, השתרע, כאמור, בצפון עד קו רוחב צפוני '52º29, הנמצא ממש מדרום לאי גרין ומתחם היציאה הדרומית של תעלת סואץ. לצורך שמירת הריבונות הישראלית נערכו מפעם לפעם הפלגות של אחת משתי אניות העזר עד לקו רוחב זה ממש. הפלגה כזו נערכה לפי פקודת מבצע של מפקדת ח"י, בד"כ עם נוכחות קצין בכיר על האניה, ועם הצוות בעמדות קרב. לאותה עת שהו מטוסי קרב של ח"א בגובה במוכנות להתפתחות אם תהיה, ויחידות ארטילריה צה"ליות בסיני היו אף הן בכוננות. כל ההפלגות הללו עברו ללא התערבות מצרית.

חיפוש אחרי טייס שנטש – בתאריך מדויק שאינו זכור לי, נפל מטוס ח"א באזור הגדה המערבית של מפרץ סואץ. טייס נראה צונח היה סביר כי הוא בידי המצרים. אח"י בת-ים קבלה פקודת מבצע לאסוף באתר שנקבע שני אנשי צלב אדום בינ"ל, להניף גם דגל צלב אדום ולהפליג לכל אורך ובקרבה ממש לגדה המערבית של מפרץ סואץ על מנת לנסות לאתר את הטייס. המבצע בוצע, היתה מתיחות, אך הטייס לא נמצא.

סיוע ליחידות צה"ל בסיני – בהעדר כביש ישיר לאילת העדיף צה"ל מדי פעם להוביל יחידות מאילת לשארם-א-שייח' ובכיוון הפוך בהישט. הישטים כללו גם את מכלול מאות האנשים של גדוד אנשי מילואים. במקרים כאלה אוחסנו חיילי הגדוד בסיפון ביניים רחב הידיים.

אספקת מזון לכח  באי טיראן – על האי טיראן היתה מוצבת יחידה צה"לית. האספקה לאי נערכה בהישט בסירה משארם. באחד המקרים עת עברה אח"י בת-ים את מיצר טיראן דרומה בדרכה לשארם, נתבקשה להגיע לאי טיראן ולספק אוכל לצוות המוצב שם, זאת בגלל ים קשה שמונע מן הסירה להפליג. הבת-ים הגיעה לטיראן, עגנה, ועם סירותיה הביאה את האספקה מתוך מה שהיה זמין באניה. האספקה נתקבלה על האי בשמחה בלתי רגילה, בהיות ולראשונה קיבלו אוכל טרי, ירקות וביצים ולא מנות קרב. אחלו לנו לספק גם בפעמים באות.

הובלה  לאילת –  באחד הלילות הובילה אח"י בת-ים גדוד מילואים משארם לאילת. המודיעין הימי התריע בדבר כוונת אנשי צפרדע, חבלני הצי המצרי להגיע מנמל עקבה, למקש ולהטביע כלי שייט של ח"י בנמל אילת. בהגיע, אח"י בת-ים בלילה לאילת, קבלה פקודה ממפקדת הזירה שנמצאה באבו זנימה, לא להיכנס לנמל במשך הלילה, אלא לשוט הלוך ושוב  ולחכות לאור היום.

משימת חילוץ – במהלך הלילה נודע למפקדת הזירה, שישבה אז באבו-זנימה, כי נט"ק, בדרכו ממפרץ סואץ לשארם-א-שייח', בהיותו במצרי יובל, בין החוף המצרי לחופי סיני, ובטווח תותחי החוף המצריים, פנה מוקדם מדי ועלה על שונית. אח"י בת-ים קבלה מיד פקודה לחזור דרומה לצורך חילוץ הנט"ק. ביקשתי להיכנס לנמל אילת ולהוריד את מאות אנשי המילואים, בהיות "שמסיבות  בטיחות לא עושים עבודות ימאות עם מאות אנשים על הסיפון". הבקשה סורבה והבת-ים עזבה את אילת הפליגה חזרה דרומה למחאת נוסעיה.

במקביל נשלח גם סד"ג שלל מגויס , בפיקוד א. מרמרי אל הנט"ק. סמוך אחרי יציאתו נעלם ונאלם הסד"ג. אירוע זה מצא את הבת-ים במיצרי טיראן בדרכה דרומה. עתה הגיע לבת-ים פקודה למצוא ולחלץ את הסד"ג. לבקשת מפקד הבת-ים להיכנס ראשית למעגן שארם-א-שייח' ולהוריד את אנשי המילואים קיבל את התשובה "להמשיך לחילוץ – זו פקודה", אך אחרי דרישתי לקבל את הפקודה בכתב, דהיינו שמפקד זירת ים-סוף, יקח אחריות – נעניתי  "עשה כהבנתך". לאחר הורדת אנשי המילואים בשארם, עלה לאניה סגן מפקד הזירה, סא"ל זאב אלמוג  אברוצקי (שנספה עם משפחתו  בפיגוע במסעדת מקסים בחיפה).

איתור וחילוץ הסד"ג – מצאנו את הסד"ג ליד המפרץ המכונה 'המרסה הגדולה'. התברר שאבד לו הכוח החשמלי ומסיבה זו לא יכול היה להניע את המנוע (הנעה שהיתה בחשמל) וגם לא היה מסוגל לדווח. הדרך היחידה, ואולי הזויה, היתה להניע את הסד"ג בגרירה, כמו שמניעים מכונית. להפתעת הכל הנסיון הראשון עלה יפה, המדחף המשולב סובב את המנוע שנדלק והסד"ג המשיך בכוחות עצמו. נצטווה על ידי מפקד הזירה לחזור לשארם-א-שייח'.

חילוץ הנט"ק – אחרי הנעת  הסד"ג הפליגה הבת-ים למיצרי יובל. התנהגות ים סוף שונה מזו של הים התיכון, בים סוף קיימת כרית (גאות ושפל) ממשית, המגיעה במיצר יובל לכדי הפרש 1.2 מ' בגובה המים בין הגאות לשפל. כתוצאה נגרמים זרמי גאות ושפל ניכרים המגיעים לכדי 1.5-2 קשר, זרימה חזקה שממש קשה לתארה. בעת השפל נוצר מתחת לנט"ק מרווח שאפשר לזחול, יבש, מתחת לספינה. אח"י בת-ים הגיעה לקרבת הנט"ק בחצות הלילה, וכדי להבטיח את בטיחותה עגנה בין השוניות.

מיד אחרי העגינה החלו מאמצי החילוץ. ראשית היה צורך להעביר כבל גרירה. העברת חבל שילוח דק מן האניה לנט"ק ארכה כשעתיים בגלל הזרם החזק שהפריע. בהמשך הועבר חבל שילוח עבה יותר שהיה מסוגל לשאת את כבל הגרירה הכבד. לקראת אור ראשון היה כבל הגרירה מחובר בין שני כלי השייט. שיא הגאות הבאה חושב, ונמצא שיהיה בסביבות שעה 14:00. מאור ראשון כדי להקל על הנט"ק, התחילה העברת ציוד מן הנט"ק לבת-ים. ההעברה נעשתה  באמצעות שתי סירות גומי זו של הבת-ים וזו של הנט"ק. העבודה נמשכה ללא כל הפסקה עד אשר כל דבר שלא היה מרותך על גבי הנט"ק הועבר   לבת-ים.

אותו יום 25 בינואר 1968 היה 'יום שחור' לחיל הים שכן באותו יום אבד הקשר עם הצוללת אח"י "דקר" בדרכה מבריטניה לישראל. אעפ"כ ראה מפקד חיל הים שלמה אראל לנכון להגיע למקום החילוץ של הנט"ק. בשעות הבוקר נחת מסוק והביאו אלינו. בהמשך עבר מח"י גם לנט"ק עצמו. הצוות, אנשי סדיר ואנשי מילואים עבדו למופת וראויים לכל מחמאה. מטבחה של הבת-ים עבד ללא הפסקה, האוכל זרם ועזר למצב רוח מרומם. כאשר חזר אלוף אראל מן הנט"ק לאח"י בת-ים ושאל "אכלתם?", נענה שלא היתה סיבה לא לאכול וכי השולחן ערוך ומחכה לו.

בערך בשעה 14.00, שיא הגאות, וללא הרמת העוגן, אלא איסוף שרשרת, הניעה הבת-ים את מנועה וחילצה את הנט"ק בניסיון הראשון. הנט"ק הורד ללא פגע, יכול היה להניע את מנועיו ולהפליג בכוחות עצמו. ביצוע ימאות למופת בזכות אנשי צוות האניה.

הפלגות  השינוע הסעת נוסעים 'טרמפיסטים' – בהיות ולא היתה קימת דרך מאילת לשארם-א-שייח' היתה ההנחיה 'שמותר לקחת טרמפיסטים'. כל הפלגה ראתה אורחים, בודדים, עשרות וגם הובלת גדוד אנשי מילואים (מעל 300 אנשים) שגמר את שרותו משארם לאילת.

מקרה ראוי לציון – באחד מימי חמישי עלה, כנוסע בדרכו לאילת, פרופסור לארכיאולוגיה, שומר מסורת מאוניברסיטת בר-אילן. באותה הפלגה חייבת היתה הבת-ים לגרור אסדה לאילת. גרירת האסדה מול הרוח ובעיקר הגלים הצפוניים גרמו לירידת מהירות השייט במידה ניכרת, כדי לא לקרוע את המשך. כתוצאה התאחרה שעת ההגעה לנמל אילת לאחרי כניסת השבת. הפרופסור לא ידע את נפשו שכן אמר שעד צאת השבת אוסרת המסורת ירידה מן האניה. נעשינו גם אנו חכמי מסורת וקבענו שסמוך לפני כניסת השבת, וכבר נהיה קרובים לאילת, נעביר את הפרופסור מן האניה לאסדה.  זו תילקח באילת מן האניה תחובר לחוף ותהיה חלק ממנו. כך ירד למעשה לחוף לפני כניסת השבת. מעבר לכך השארות על האסדה עלולה להיות סיכון נפש. האורח שמח על הפתרון, שבוצע לפי תכנוננו. כעבור חודש התקבל באנייה ספר מכובד מאד מתנת הפרופסור, ידענו שהצלנו לו את השבת. כאשר צריכים נעשינו, אפוא, גם חכמי דת.

משימה עיקרית העברת מים – כל הפלגה הועברו 60 עד 100 ממ"ק (100 טון) מים לבסיסים בסיני. לימים, עם בנין שדה התעופה באופיר, נזקקו למאות טונות של מים מתוקים לצורך בנין המסלול. לצורך זה השתמשה הבת-ים גם במכלי השיפולים שלה והעבירה בצורה זו כ-400 טון מים מדי שבוע.

דלק למטוסים קלים –  דלק למטוסים קלים, לרבות בנזין, הועבר במאות חביות מאילת לאבו-זנימה, שם קבלוהו נציגי ח"א. אגב, נציגי ח"א בדקו כל חבית וחבית, וקרה שפסלו חבית, והגם שהדלק היה בעל אוקטן גבוה מכונית הקומנדקאר של האנייה נהנתה להשתמש בו. אזכיר כאן קוריוז: באחד המקרים פנה אלי האחראי, נגד בכיר, של ח"א ובחיוך מסר תלושי דלק של מאות ליטרים. בתלושים אלה השתמשנו באילת ובצפון בהיות והיו מבוקשים ביותר באותן שנים.

מטען כבד – בהתאם לצרכי צה"ל הטענו באמצעות מנוף ההרמה הכבדה זחל"מים. אלה הורדו למחסן הקדמי ונסעו בכוחות עצמם למקומם במחסן.

אוניית הדרכה

קורס מפקדי דבורים. באותה שנה התכונן חיל הים להכניס לשרות את ה'דבורים'. הדבור היה ספינת המשמר בעלת יכולות מבצעיות. הוחלט על קורס למפקדים העתידיים של הדבורים. ונקבע עוד שהקורס יערך על גבי אח"י בת-ים ובסיועה. למיטב זכרוני היה משך הקורס שבוע ימים.

 

 

 

סדרה לקורס חובלים. בהזדמנות אחרת שימשה אח"י בת-ים בסיס ללימודי ואימוני קורס חובלים. תוך כדי הסדרה נערכו אימונים מדרום לחצי האי סיני, במפרץ סואץ ובצורה מתוכננת כך שהחובלים יכירו את הזירה לפרטיה כבר במסגרת קורס החובלים.  במסגרת שהות החובלים על הבת-ים תוכננה הורדה במעגן אבו-זנימה. מעגן אבו-זנימה הוא מעגן פתוח, ובהיות והרוח השכיחה היא צפונית (כמו במפרץ אילת) הוא מעגן נוח. בעת רוח דרומית אסור לעגון בו שכן הגלים מתנפצים אל הרציף. רצה מזג האויר שביום בו הגענו עם החובלים לאבו-זנימה נשבה סערה דרומית וגלים התנפצו אל הרציף. החלטתי לעגון בקרבת הרציף ולהחיף את החובלים בסירת הגומי.

כאן נתקלתי פעם נוספת בחוסר המקצועיות של  פיקוד הזירה שהורה להתקשר לרציף למרות הגלים. לשם ביטחון הוטל  העוגן הרחק מעל הרוח. בעת ההתקרבות לרציף הגיעה 'התקפת גלים' מסוכנת שהייתה יכולים לגרום אפילו לאבדן האנייה. עצרתי את הבת-ים על העוגן. אף שהירכתיים עברו סמוך מאד לרציף האונייה נשמרה. החובלים למדו פרק בימאות מעשית, וירדו לחוף בסירת הגומי

זוטות מחיי אח"י בת-ים

הצורה הנוחה להפליג מאילת – הרוח הצפונית התמידית באילת מקלה מאד לנתק אניה מן הרציף בנמל הצבאי באילת. אחרי שחרור מעט של חבל הירכתיים, שפתח רוח בין הירכתיים לרציף, שוחרר חבל החרטום, הרוח הצפונית הסיטה מיד את החרטום מן הרציף, אז הונע המנוע, נותק חבל הירכתיים, והאניה היתה בדרכה.

התקשרות בשארם-א-שייח' – עד התחלת השרות של אח"י בת-ים עמדו האניות בחלק הפנימי של המפרץ, בו העומק מתאים ושם עגנו. עבודת פריקה לוגיסטית חייבה העמסת משאית על נמ"כ (נחתת מכונות), הפלגתו אל האניה, התקשרות לאורך הדופן, מתחת למנופי האניה לפריקה או להעמסה. במפרץ שארם היה גשרון קטן זכור עוד מימי מבצע קדש בשנת 1956. על פניו נראה היה לי שקיים עומק מספיק לקשירת האניה לרציפון הזה. גייסתי את מפקד הבסיס בשארם, סרן מייק אלדר – לימים גם הוא מפקד אח"י בת ים. לקחו סירה, חבל עם משקולת ומדדו את העומק בקרבת הרציפון, לכל האורך הדרוש לבת-ים. התברר שהעומק מספיק וקשרתי הבת-ים לרציפון לשמחת כל המעוניינים. בהיות הבת-ים בשארם, נסעו המשאיות לרציפון, נעצרו מתחת למנופי האניה, הוטענו ונסעו. שלא לדבר על אפשרות אנשי הצוות לרדת ולעלות אל ומן החוף. בהמשך התחילה גם אח"י בת-גלים להקשר במקום.

הקשר עם  גדוד המילואים של הצנחנים 66 – באחד הבקרים נעצרו שני ג'יפים ליד האניה ונוסעיהם עלו לבת-ים. בראשים היה סגן אלוף יוסי יפה המג"ד שאמר בפשטות: "שמענו שאתם מפליגים בזירה כבר מספר חודשים, וטרם היתה לכם הזדמנות לצאת לסיור בסיני . מחר אנו יוצאים לסיור ולכם יש שני מקומות". קשה לתאר קבלת פנים נאה יותר. כמובן שיצאנו לסיור, אך מעבר לכך נהיה ברור שבעת עגינתה של אח"י בת-ים בשארם, קציני גדוד 66 אוכלים אתנו בחדר האוכל של הבת-ים. חדר האוכל שלנו היה עם שולחנות ומתקנים מצופי פורמייקה, בעוד שבחוף היה אוהל עם שולחנות מכמה קרשים. הידידות עם צוות גדוד 66 נמשכה הרבה מעבר לזמן שרות המילואים שלהם ועד נפילתו של סא"ל יפה בעלותו על מוקש בפעילות מבצעית.

סיפור קרב גבעת התחמושת –  באותו זמן ביקר אצלנו אל"מ מוטה גור, מח"ט הצנחנים בקרב לשחרור ירושלים. הוא היה אז נספח צה"ל בארצות הברית ועסק באיסוף חומר לספר שעמד לכתוב. במסגרת זו ביקר בגדוד 66 בעת שרות המילואים בסיני. בא לבקר גם על אח"י בת-ם. לקראת סיום השיחה עם מוטה גור, אמר: "חשוב שלוחמי גדוד 66 ירצו לכם על קורות הלחימה על גבעת התחמושת. אל תוותרו ליוסי עד שיענה".

בהתאם לחצנו עד אשר ניאותו, ואזי הזמנו את כלל אנשי חיל הים בשארם, מכל היחידות שהיו במקום, התכנסנו על סיפון הביניים של אח"י בת-ים, ולוחמי גדוד 66 חזרו וספרו לנו, בגוף ראשון את מהלך הקרב על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים. תאור שלא ישכח לעולם.

ביקור הרב גורן –  בחול המועד פסח של אותה שנה ביקר אל"מ הרב גורן בשארם ולא פסח על הבת-ים, יצור חדש בשבילו. תוך כדי שיחה בחדר האירוח של הבת-ים, פנה אלי הרב ושאל ביידיש, "א גלעזל ויסקי הוט איר?" (כוסית ויסקי יש לך?). הוא נענה בתמיהה, ויסקי בפסח? (ויסקי עשוי גם משעורה) והא נענה, ואם הדבר אמת אם לאו להבא ידוע שהויסקי "כשר למהדרין". והמאמין יאמין.

ביקור חברי מועצת העיר בת-ים –  צוות קציני הבת-ים חשב שיהיה נכון להזמין את נבחרי מועצת העיר בת-ים, על שמה האניה נקראת. תאמנו מועד ובחודש באפריל 1968 שמחנו לארח את כלל חברי מועצת העיר.

אחד מחברי המועצה  אהוד קינמון, גבוה, שני מצד ימין היה אתי בכיתה בבת החינוך לילדי העובדים בצפון תל-אביב. הפלגנו לאי האלמוגים, נתנו לחברי המועצה הרגשה 'קרבית' בעת שהורדנו אותם בס"ג לביקור על האי. בטרם נפרדו, הבטיח ראש העירייה עזרה בשיכון, באם אחד מלוחמי האניה יזקק לו בעירו בת-ים.

מאבק נגד הים – כפי שנזכר כבר  בשורות קודמות, שימשו מכלי השיפולים של האניה למילוי במי-ים, לצורך שמירת יציבותה בהפלגה ללא מטען. דבר זה שוב לא היה ניתן לביצוע כיוון שהמכלים שימשו להבאת מים מתוקים למסלול בבסיס אופיר. באחת ההפלגות צפונה במפרץ סואץ התפתחה סערה צפונית כבדה, גלים של מספר מטרים טלטלו את האניה, היה מאד לא נעים, אבל לא מסוכן. אורח שנכח בהפלגה לא ידע את נפשו וכשהגיע, לבסוף, לחדר האוכל לא הצליח להבין איך כולם יושבים ואוכלים להנאתם את ארוחת הבוקר חרף הטלטולים.

רווחת הצוות – הנכס היקר ביותר של אח"י בת-ים היה צוותה, הן אנשי סדיר, בדגש על צבא חובה, והן אנשי מילואים. אלו מלאו למופת את חובותיהם באניה וזכו לגיבוי בצרכיהם שלהם. מחד היה חשוב שיכירו את חצי האי סיני ומאידך שייהנו מן הצבע הירוק בטבע בצפון המדינה. אורגנו שני טיולים: טיול אחד לצפון וטיול אחד בסיני.

'גלידה חיל הים' – בהגיע הבת-ים לאילת היתה הרגשה של 'חזרה לציביליזציה'. כאן הייתה אפשרות ליהנות מ'מנעמי החיים'. דבר שלא התאפשר ולו באחד מן הבסיסים בסיני אליהם הגיעה האניה פעם וחזור. תדיר, אחרי גמר עמדות ההתקשרות על מנהלותיהם, עלו הקצינים על הקומנדקר של האניה ונסעו לבר של גלידה. שם בקשו מנות גדולות במיוחד ולאחר כמה פעמים היה הדבר כבר ברור והמנה קיבלה את הכינוי 'גלידת חיל הים'.

צביעת חדר המכונות בלבן –  בתקופה הנידונה היה בחיל חוסר בצבע שמן, כל יחידה קבלה הקצבה והיתה חייבת להסתדר אתה. עם חזרתנו מחופשת סוף שבוע מצאנו את שני סגני המשנה המכונאים, בלומן ושור, כשכל גופם צבוע בצבע לבן. התברר כי עבדו כל השבת וצבעו את כל חדר המנועים, הגדול למדי, בלבן. אמנם גמרו את הקצבת הצבע הלבן השנתית, אך לשמור חדר מנועים לבן נקי, דבר לא קל, חיפה על שימוש זה בצבע.

בסיס אילת – בסיס אילת היה בסיס האם, גם, של אח"י בת-ים. הבסיס סיפק את כל צרכי האניה, ועשה זו בצורה טובה ומעוררת כבוד. יחד עם זה לא הרגיש הבסיס צורך לשמור על זכויותיה של הבת-ים, דבר שהביא ליחסים מעורערים, והיו מקרים החריגים לרעה:

רכב – לאניה הוצמד קומנדקר, לצרכי הובלת פריטים למספנה לתיקון, למנהלות כשילוח והבאת כביסה וכד'. בהיות האנייה בים אין לנו שימוש ברכב, השארנוהו לרשות הבסיס תוך התניה שבכל שעה משעות היום בה האניה מגיעה, יחכה לה הרכב שלה. הבסיס השתמש ברכב לצרכיו, אך תדיר לא עמד בדרישה להביא את הרכב לאנייה עם התקשרותה. מאידך, לקראת הפלגת האניה, היו זריזים לקבל ולקחת את הרכב. אחרי מספר התראות שלא הועילו, הופתע הבסיס לראות את הרכב תלוי על אחד ממנופי הבת-ים, שלקחה אותו אתה. מחאות לא עזרו והלקח נלמד.

שוברי טיסה – לכל איש קבע מצוות האניה הוקצו ארבעה שוברי טיסה לחודש, לשתי נסיעות הביתה לצפון. שוב, בהיות והפעילות לא אפשרה לצוות לנצל את השוברים, והיה אפילו חודש רצוף בו לא נסע איש לצפון, העמדנו את שוברי הטיסה לרשות בסיס אילת לשימושו לפי החלטותיו.  באחת השבתות נזקק איש צוות, ירושלמי,  להגיע בדחיפות הביתה. היות וקימות טיסות ארקיע לתיירים גם בשבתות, והם מכבדים את השוברים, נשלח החייל לקבל שובר טיסה. קצין תורן הבסיס סירב בטענה שהחיל אינו איש קבע, ושכח שההחלטה היא שלי כמפקד האניה ולא של קצין תורן הבסיס. כתוצאה נלקחו על המקום כל שוברי הטיסה חזרה לאניה, החיל טס לביתו והבסיס הפסיד אחת ולתמיד את היכולת לתמרן בניחותא עם שוברים נוספים.

נסיעה לצפון לחג פסח השני – היה מקובל שלקראת חגי ישראל שוכר בסיס אילת מ'אגד' אוטובוס להסעת החילים לתל-אביב. מלוח הזמנים ידענו כי בגמר חוה"מ פסח נגיע לקראת ערב חג שני לאילת. לכן נמסרה טרם ההפלגה רשימת הנוסעים צפונה בערב החג. כאשר הגיעה הבת-ים בלילה לקראת ערב חג לאילת התענינו במועד יציאת האוטובוס. התשובה הייתה שאין לבת-ים מקומות באוטובוס היות ולא השאירה רשימת נוסעים. ענינו כי: השארנו רשימת נוסעים והעותק בידינו, גם לו לא היינו משאירים, הייתה זו חובתם כבסיס האם להנחות אותנו לשלוח רשימה כזו, דבר שלא נעשה. סיכומם היה אין לכם מקומות, נקודה. לי כמפקד הבת-ים לא נשארה ברירה, ובבוקר ערב החג, אחרי מסדר יציאה כחוק, ליוותה כיתה חמושה את צוות הבת-ים לאוטובוס, ווידאה, גם במעט אלימות, שכל אנשי הבת-ים יעלו ויסעו. זה לא היה נאה, אך לא הייתה ברירה.

החלפת פיקוד – לאחר כ-15 חודשים הגיע הזמן להחלפת הפיקוד.  אני כמפקד הראשון, זה שהכניס את האנייה לשרות החיל, מסרתי את הפיקוד לרס"ן דוד מעוז. לפני ביצוע ההחלפה הגיע לאנייה ראש מחלקת הים אל"מ אברהם בוצר (צ'יטה).  ההתקשרות האחרונה לרציפון בשארם-א-שייח' נעשתה ע"י המפקד החדש דודו מעוז, תחת עיניו הבודקות של צ'יטה, מעין טסט לרשיון הנהיגה.

תא"ל דימ' אלי לוי