חוויותי בזירת ים סוף בתקופת מלחמת יום הכיפורים

2

סא"ל דימ'  רלו רוזנברג משתף בארבעה סיפורים קצרים על חוויותייו בזירת ים סוף בתקופת מלחמת יום הכיפורים. אפריל 2020

פתיחת מלחמת יום כיפור – אני מפקד על מחלקת טנקים

עם סיום קורס חובלים ביוני 1973, הוצבתי ביחידה 5511 – אבו רודס. לאחר ההלם הראשון במפגש עם הזירה בשארם ובראס סודר (על זה עוד יסופר…) הוצבתי כמפקד מגדל קידוח במרחק כ 12 ק"מ מהחוף. בפועל – תחנת מכ"מ מצוידת וחמושה היטב. שם עברתי את פתיחת מלחמת יום הכיפורים, וחזרתי למגדל לקראת סוף המלחמה – לאחר שהקומנדו המצרי ביצע ניסיון תקיפה תת מימי ללא תוצאות מרשימות.

מגדל הקידוח ועליו תחנת המי"ק

מגדל הקידוח ועליו תחנת המי"ק

על כל פנים – הגעתי לאבו רודס וקיבלתי הפיקוד על תחנת המכ"ם שעל גבי מגדל הקידוח, והצוות הלוגיסטי בחוף.

התחנה הייתה מצוידת היטב עם מכ"מים, אמצעי ראיית לילה, אמצעי קשר, נשק ותחמושת. היינו על המגדל 24 איש מתוכם 4 אזרחים שתפעלו את ההפקה.

בשבת 6 לאוקטובר, יום כיפור, אכלנו ארוחת צהרים מעולה מלווה בהרבה מאוד יין טוב – מצרך שהיה בשפע במגדל, והלכתי חדר שלי לשנת צהרים. ב 14:00 פרצה המלחמה אך לא ידענו. לא רק שלא קיבלנו התראה מוקדמת אלא גם מידע על פריצת המלחמה לא קיבלנו.

קרוב ל 1600 נקראתי למי"ק בעקבות גילוי הרבה מטרות שיוצאות מהחוף המצרי בדרך אלינו. מרחוק שמענו וראינו מסוקים מתקרבים. דיווחתי בקשר למבצעים אבו רודס ונאמר לי להתעלם כי זה כוחותינו. המסוקים חלפו מאוד קרוב אך לא הראו שום כוונות רעות – ואנחנו "התעלמנו"

בערך ב 16:30 קיבלנו ברשת תג"מ ממומסרת מברק קצר במלכוד סגול (של חיל הים) – "יתכנו פעולות קומנדו באזורכם" . מברק מטופש לחלוטין ללא כל הנחיות לביצוע. בעוד אנחנו מתלבטים איך לפרש אותו – צופה מדווח על שריפות גדולות על החוף שלנו. גם על זה דיווחנו למבצעים אבו רודס שהפעם אמר לנו שמתבצעת תקיפה של מסוקים מצריים ואנו רשאים לאש חופשית .

רק בשלב זה הפעלתי צופר ידני ונכנסנו לעמדות קרב על פי תרגולת שגובשה מראש. ראינו כמה מסוקים חולפים מצפון לנו מזרחה לכיוון החוף, אבל בטווח גדול מדי. לבסוף, התקרב אלינו מבנה של 4 מסוקים כנראה MI6, מצריים חולפים נמוך מתחת לגובה הסיפון של מגדל הקידוח. במגאפון יד חילקתי מטרות למקלעים ופתחנו באש. המסוק הקרוב קיבל הרבה אש מ 2 מקלעי מא"ג. בהמשך הסתבר שנפל לפני שהגיע לחוף.

רק בסביבות 17:00 פתחנו טרנזיסטור ושמענו על המלחמה. בשום שלב לא קיבלתי את זה בהודעה רשמית בקשר – לא מחיל הים ולא ממבצעים אבו רודס.

ירד החושך. התחיל לילה מתוח כאשר כולנו בעמדות. האזרחים הכינו מזון וחילקו לעמדות. כמו כן התקנו במי"ק באופן חפוז מכשיר VHF אזרחי שהיה מותקן במשרדו של מנהל ההפקה לתאום הגעת הגוררות והמסוק. אני חושב שאנו היינו הגורם היחיד בכל האזור שהיה לנו בו זמנית גם קשר על רשתות צה"ל וגם קשר אזרחי (באותו הזמן מכשיר ה"סיילור" עוד לא הגיע לדבורים).

לקראת 20:00 דיווח קצין חי"ר שהיה אחראי על האבטחה – שהוא מזהה מתחת למגדל סירות גומי. בשלב הזה התחילה היסטריה. מתחת למגדל די חשוך והאזור מחוץ לזווית הארה של זרקורי הקסנון שלנו. חיילים החלו לבצע ירי לכיוון המים ונזרקה כמות גדולה של מטעני נ.א. כאשר הצלחתי להפסיק את האש עם שליחים – ברעש של הירי המגאפון היה חסר כל תועלת.  דיווחנו על האירוע ואני עם חייל נוסף ירדנו בשקט עד לקומות התחתונות ב 2 המגדלים במקביל כך שכל אחד ראה מה קורה מתחת למגדל השני – ולא הבחנו בכלום.

אבל כנראה בגלל הדיווח שלנו נשלחו לאזור 2 דבורים שגם הם סרקו מתחת למגדל ולא ראו כלום.

לאחר זמן מה, ברשת הממומסרת, חמ"ל שארם עלה לקשר מול אחד הדבורים והחל להכתיב הודעה ארוכה במלכוד סגול שאנחנו פענחנו אותה במקביל. זו הייתה ההוראה ששלחה את הדבורים לטבע כלי שייט בראס זעפרנה. משום מה – הסתובבו אחר כך הרבה סיפורים על כך שהפקודה יצאה ממפקדת חיל הים בת"ג – סיפורים לא נכונים.

הדבורים עזבו אותנו על רקע הרבה נורים שהאירו את השמיים מצפון. גם כל החוף שלנו היה למעשה רצף שריפות כאשר מפעם לפעם מתפוצץ מיכל של 5,000 טון דלק – ממש פיצוץ גרעיני קטן.

המשך הלילה עבר ללא אירועים מיוחדים. אחרי הזריחה צמצמתי משמרות לחצי ושלחתי חלק מהחיילים לישון.

בערך ב 07:00 בבוקר 7 לאוקטובר, החלו דיווחים ברשת VHF אזרחית, אני חושב שהיה בערוץ 8, מצוותים מקומיים של "נתיבי נפט" אשר נשלחו לטפל במה שנשאר מחוות הדלק, על לוחמים מצריים שמסתובבים באזור ומסוקים שנחתו. כך גם מגוררת שניגשה לבדוק מסוק שנפל למים לפני החוף.

התחלתי להעביר דיווחים לאבו רודס, שכנראה היה עמוס פעילות ורצה להיפתר ממני. העביר אותי על תדר אחר וביקש שאני אקים קשר עם "דקל" אשר ימשיך לטפל בדיווחים שלי. אכן קראתי לו והזדהיתי בשם "פותחן" שזה היה שם הקוד שלי ברשת חיל הים. קיבל ממני דיווח על קבוצה של כ 8 חיילים מצריים על החוף בבלאיים (כ 30 ק"מ דרומית לאבו רודס". הבטיח לי לבדוק. כעבור כחצי שעה התקשר אלי ודיווח שנמצא במקום, תפש 5 שבוים ומחפש את היתר. תוך כדי, תיקן ל 2 שבויים ו-5 מצרים הרוגים.

שלחתי אותו לחוות דלק אחרת היכן שנראו מצרים מסתתרים בין המכלים. הוריתי לו שלפני שהוא נכנס עם הרכב, שיבצע סיור רגלי לראות שלא שמים לו מארב. משם דיווח שיש לו שבוי אחד ואמר שהוא קצר בדלק. שאלתי אותו אם סולר או בנזין והוא ביקש סולר. סידרתי לו נקודת תדלוק באחד האתרים של נתיבי נפט והבטיחו לי שממתינים לו עם ג'ריקן.

כעבור עוד חצי שעה – הבחור הנחמד שהמתין עם הג'ריקן מתקשר אלי ואומר שלא יודע מה לעשות כי "דקל" מבקש 600 ליטר. פשוט נפלתי מהכיסא כאשר סיפר לי ש"דקל" זה בעצם 3 טנקי טיראן – הטנקים היחידים הנמצאים בכל גזרת אבו רודס. על כל פנים הצליח לארגן מספיק דלק לשלושתם כדי שיחזרו בשלום לבסיס. אין לי ספק ש"דקל" לא יודע עד היום מי ניהל אותם במשך כ-5 שעות.

באותו ערב, 7 באוקטובר, קיבלנו הוראה להתפנות ממגדל הקידוח עקב ידיעה שהקומנדו המצרי הולך "לטפל" בו. לא הצלחנו להתפנות באותו ערב עקב מצב ים. למחרת בבוקר עזבנו – במצב ים עוד יותר גרוע ועם כמה פציעות שטחיות.  חזרנו למגדל לקראת סיום המלחמה.

היתקלות עם קומנדו מצרי במזח נזאזת דרומית לאבו רודס

סג"מ רלו רוזנברג בתקופת מלחמת יום הכיפורים

סג"מ רלו רוזנברג בתקופת מלחמת יום הכיפורים

11 לאוקטובר 73. נכנסנו ליום השישי למלחמה. גם יום הולדתי.פינינו את מגדל הקידוח ב-8 באוקטובר יום השלישי למלחמה. כבר 2 לילות שכוח חיל הים במקום מתגבר את כוח הח"יר הקטן, כ-50 אנשי מילואים, לאבטח את הבסיס ואת העיירה אבו רודס מפני כוחות קומנדו מצריים שהונחתו ע"י מסוקים. הערכה שמסתובבים כ-500 אנשי קומנדו שבשלב זה לא נוקטים שום פעולה אך גם אין איש יודע היכן הם. בינתיים מכלי דלק ענקיים הותקפו ע"י מסוקים MI6 ברקטות. 2 מסוקים נפלו בעצמם ללא מעורבות כוחותינו. מסוק אחד צפונה מאבו רודס שבר גלגל קידמי בנחיתה, הטייס שיצא בדוק  והרוטור הוריד לו את הראש. מסוק שני  התנגש בתמרור דרכים. דרומה מאבו רודס.

הגענו למסוק מצפון שהיה ללא אנשים פרט לטייס ללא חצי ראש. בפנים מצאנו הרבה ציוד כולל משקפת אור כוכבים רוסית, קלצ'ניקוב סיני (ששימש אותי בהמשך כשנה) והרבה תחמושת. על הדופן, היה מסור גדול באורך כ 2 מטר לחיתוך עצים (מתאים ליערות העבותים של סיני).

בלילות אנו מתמקמים בדיונות מסביב לאבטחת העיירה. צריך לזכור שלאנשי חיל הים כולל אותי, אין ממש אימון וניסיון בלוחמת חי"ר. בלילה חשוך, לאחר הופעת ירח מלא אני מזהה תנועה על דיונה ממול. נשכב ומשחרר צרור. אין תגובה. מתרומם ושוב מבחין בתנועה. שוב נשכב ויורה בכיוון. הפעם כל הצוות שלי מגיב גם בירי. רק לאחר כמה פעמים אני מבין שאני למעשה יורה על הצל שלי. האמת – פחדנו כולנו מהיתקלות עם כוח קומנדו מאומן.

ביום השישי למלחמה – 11 לאוקטובר – מגיע אלינו מכ"מ "פוינטר" חדש ואנו מתארגנים להפעלתו. לקראת ערב, סוגר עם קמב"ץ הבסיס שאנו נפרוש את המכ"ם בראש מזח נזאזת – כ 25 ק"מ דרומית לאבו רודס.

מזח נזאזת נמצא בתוך מפרץ רחב, מוגן למדי מרוחות. המזח אצבע מבטון בניצב לחוף , באורך כ-300 מטר ולידו עגנו גוררות קטנות שנתנו שירותם למגדלי הקידוח.

אנו 5 אנשי חיל הים, כולל אותי ועוד 4 אנשי חי"ר. נשק אישי, מא"ג אחד ורימונים. מורידים את המקמ"ש והאנטנה ממש בראש המזח, ומפעילים את יתר הציוד בתוך הקומנדקר – כ 20 מטר ממנו. תמונת מכ"מ טובה מאוד.

בערך בחצות מגלים 2 מטרות נפרדות מהחוף בערך מראס זעפראנה נראה שנעות לכיוון שלנו. מסמנים על דף תנועה יחסית ועל מפה. לאחר סימון שני – חישוב המהירות – 60 קשר. מבינים שזה מסוקים. מקבלים אישור מאבו רודס לפתוח באש.

תוך זמן קצר שומעים את המסוקים וגם רואים אותם באור ירח מלא. דין ודברים ביננו האם זה MI6 או MI8 – כאילו זה משנה. מבחינים היטב בכוורות רקטות משני הצדדים.

המסוקים חולפים מעלינו מבלי להבחין בנו ונוחתים בסמוך לשורש המזח. רואים הרבה אנשים יוצאים מהם ואני מבין שאנו מנותקים. התוכנית שחלפה לי בראש זה לתת למסוקים להמריא ולהפיל לפחות אחד מהם על ראש הכוח שהורידו. לוקחים את כל הנשק ומתחילים להתקדם  לאורך המזח בזהירות על מנת שלא יבחינו בתנועה אך מספיק מהר להגיע לטווח יעיל לירי. מוקדם מדי מסוק אחד ממריא וחולף מעלינו בדרכו מערבה.

כאשר שומעים את המסוק השני מגביר מנוע, אנחנו פותחים באש ממרחק של מעל 100 מטר. מסוק עובר מעלינו ועושה סיבוב. זוכר היטב שגמרתי מחסנית קלאץ'  אחת, החלפתי מחסנית וגמרתי גם את השנייה. רואה היטב ניצוצות של פגיעות במסוק אך זה לא משפיע עליו. גם הוא מתרחק מערבה.

אנחנו מתחילים לקבל ירי מפוזר מהכוח שהונחת. באמת לא מדהים. יריות בבודדת וכמעט אין שום צרור. אנחנו נשכבים ומשיבים אש הרבה יותר חזקה. בקצב הזה אנו גומרים תחמושת עוד 5 דקות. למזלנו – הסתבר שהמאג עם מעצור וכמעט לא ירה. אני משתלט עליו ומשחרר מעצור. שולח 3 חיילים לאחור. אחד לקומנדקר לחפש עוד תחמושת. 2 אנשים לגוררות שקשורות למזח לבדוק אם ניתן להניע אחת מהן. בינתיים האש נפסקת ולא רואים תנועה. החייל שהגיע לקומנדקר חוזר בלי תחמושת אך עם מ.ק. 25. הללויה!!! בחור חכם!!

שני האחרים חוזרים עם מכלים גדולים של פירוטכניקה. מתחדש הירי עלינו אבל לא שום דבר מאסיבי או מדויק. מצליח להקים קשר עם מבצעים אבו רודס ומבקש סיוע מובטח לי שהסיוע בדרך.

אני מחליט לקפוץ מהמזח למים לנוע צפונה לחוף ולנסות בחסות המזח להתקרב לצומת. פוקד על אחד החיילים לקפוץ כדי לבדוק עומק. פחות מחצי מטר. כולנו קופצים ומתקרבים לשורש המזח. אך הבחינו בנו. לאחר שיריתי כמה רקטות שרמולי בכינון ישיר והצומת דיי מואר, אני לוקח את המא"ג ובראש הכוח מסתער תוך כדי ירי לעבר הצומת. בחושך אני נתקל עם הפרצוף בגדר דוקרנית מהדגם החדש – עם סכינים, ונשאר מסובך עליה. לא רואה כלום ולא מצליח להשתחרר. צועק לעזרה אך בינתיים איש לא מגיע. הרבה יריות מסביב ואני לא רואה כלום. נוגע בפנים ומרגיש ממש דייסה. אך זה לא כואב. פתאום מכה נוראית במותן ימין שמעיפה אותי לאחור ופותרת את כל הדילמות.

אני שוכב חצי מעולף. משהוא מטפל בי ולשאלתי אומר שאיבדתי עין וגם השנייה פגועה. שופך לי מים על הפרצוף וקושר לי את כל הראש בתחבושות אישיות. פרצוף לא כואב לי אבל לא יכול לזוז בגלל המותן. כאב נורא. אני מבקש ממנו שיבדוק לי את המותן. הוא אומר שלא רואה שום פגיעה אך אני לא מאמין לו. שומע משהוא צועק בקשר "קודקוד פצוע, קודקוד פצוע קשה!" אני דורש שיביא לי את המכשיר ומדבר עם מבצעים אבו רודס ומתאר מצב. מישהו עולה לקשר לדורש לדעת היכן אנחנו יחסית לצומת. אני מתאר לו שאנחנו כ 100 מטר צפונה.

כמה פגזים מתפוצצים על הצומת ושומע רעש של טנקים. כעבור זמן קצר מעלים אותי על טנק ושוכב על המנוע. הכל סבבה והפסיק לכאוב. מסתבר שנתנו לי מורפיום.

מגיעים לאבו רודס לאוהל חדר ניתוח. מורידים לי תחבושות בראש ושוב שופכים עלי מים. פותחים לי בכוח עין ימין ולאחר מכן עין שמאל. רואה אורות בשני העיניים. מבקש שיחבשו לי את המותן. מסתבר שאין לי כלום חוץ משטפי דם. בכיסי נמצא רימון רסס צהלי עקום מפגיעת כדור.

למזלי נפלתי לידיים של מנתח מומחה – דר זאב אנר מהדסה עין כרם שגויס למילואים. אחרי 4 שבועות עם תחבושת על עיין שמאל (כמו משה דיין) – אני כמו חדש. אבל כבר יומיים אחרי האירוע אני משתתף במרדפים אחרי כוחות קומנדו מפוזרים באזור.

האירוע בשום שלב לא נבדק ולא תוחקר. לא חושב שהוא ידוע כלל. באמת אירוע ללא כל פרופורציה לקרבות המפוארים בים התיכון.

פיצוץ מגדל הקידוח  10F

המגדל הבוער תמונה מידיעות אחרונות

המגדל הבוער תמונה מידיעות אחרונות

מגדל הקידוח הורכב מ 2 חלקים. בצד המזרחי כל מה שקשור להפקת הדלק כולל מפרידי גזים. בצד המערבי – כל השירותים הנדרשים למחיית צוות עד 30 איש בתנאים נוחים. בעבר חיו במגדל נשים אשר עסקו בעבודות שונות, אך עם ההגעה של הצבא – הן הורדו ונשאר גרעין אזרחי של ארבעה. המשכנו להפעיל את המגדל עם צוות של 12 חיילי חיל הים, 8 חיילי מילואים צנחנים מהחטיבה הירושלמית כולל קצין – סה"כ 24 איש כל הזמן על המגדל מתחלפים כל שבועיים.

המגדל היה מצויד היטב. 3 מכ"מים (קלווין, דקא ופוינטר) , 2 משקפות עשרים על 120,  משורר 6, טילי לאו שהגיעו תוך כדי המלחמה, 2 תותחי 20 מ"מ "היספאנו סוויסה", (תותח נהדר ומדויק עם טלסקופ.), 2 מקלעי 0.5 ו-6 מקלעי מא"ג מותקנים על חצובות. ארגזי תחמושת בכמויות, ארגזים רבים של מטעני נ"א ורימוני יד.

כמפקד המגדל, דאגתי לשגרה ולאימונים. זה כלל אימוני ירי רבים כולל זריקת נ"א . בגלל הגובה, התפוצצו מאוד קרוב לפני המים הרגו מספר גדול של דגים. בשלב כלשהוא החלטתי להשמיש אחת מ-2 הסירות עם מנוע דיזל, לצורך איסוף שלל הדגים לאחר ה"אימון". לכן הסירה הייתה מצוידת היטב כולל מכשיר קשר, מצפן, מים ופירוטכניקה. היה צריך להורידה למים בעזרת מנוף והיינו מאומנים היטב בהפעלתה. כך המשכנו עד 31 לדצמבר 1973, ליל הסילבסטר.

אחרי ארוחה טובה התכנסנו בקונטיינר ששימש קולנוע כדי לראות סרט. טלפון מאחד המוכ"מים שבמשמרת שאגיע למי"ק במגדל המזרחי. לאחר מעבר הגשר, טיפסתי לקומה 5 היכן שהוצב קונטיינר המי"ק. הסתבר שבקשר נתנה התראה ממבצעים אבו רודס שיש מסוקים מצריים באזורינו. ביקשתי לדעת היכן אך הדיווחים היו מבולבלים. בדקתי היטב בקלווין ובפויינטר. שום מטרה חדשה פרט לשלל מגדלי הקידוח שמסביב. בעין ובמשורר – כלום. לילה בלי רוח עם גלי גיבוע ארוכים. לא שומעים שום מסוק. מדווח בהתאם לאבו רודס וחוזר להמשיך בסרט.

5 דקות לאחר מכן – פיצוץ חזק. כאילו כל המגדל קפץ. כולנו על הרצפה כולל מכונת ההקרנה שנשברה. נשארנו בחושך. לקח זמן לפתוח את הדלת כי הידית עפה מהמקום. בחוץ תאורה טובה משריפה שפרצה במגדל המזרחי. הרצתי את כולם לשם כי עדיין נראה שאפשר להתגבר עליה. באמצע הגשר הבחנתי הטיל מכיוון מזרח שיורד לכיוונינו. הסתתרתי מאחורי איזו מכונה והצצתי שוב. נראה שעבר הרבה זמן והטיל עדיין באותו מקום!? אך לא. מייד פיצוץ אדיר שמשטח את כולנו . הפעם הרבה פיצוצי משנה. כנראה ארגזי רימונים ותחמושת. חורים עשנים בסיפון. עובר בריצה ומטפס למי"ק. רק מוכ"מ אחד על הרצפה פגוע בראש. הרבה דם אבל סה"כ שריטה. מספיק לדווח בקשר שנפגענו מטיל ואנחנו נוטשים.

הדרך חזרה למגדל המערבי כבר קשה. מרגיש שהסוליות נמסות. מחסניות 20מ"מ מתפוצצות ומעיפות נותבים לכל הכיוונים.

אספתי את כולם ליד הסירה המצוידת. סיכמתי עם החשמלאי של המגדל שהוא יפעיל את המנוף להוריד אותנו. סופר את האנשים 2 חסרים. תוך זמן קצר מוצאים איש מילואים מהחי"ר שראה את הטיל הראשון נכנס לו מתחת לרגליים. בהלם קשה בוכה שרוצה לאמא ורועד כל הזמן. לאחר 2 דקות מוצא את אחד המוכ"מים שננעל באחד החדרים ומנסה לצאת דרך חלון. כולנו בסירה ומתחילים לרדת.

המשך להבות במגדל הקידוח F10

המשך להבות במגדל הקידוח F10

מבול של כדורים שורק ליד האוזניים. מבחין שממגדל הקידוח דרומית אלינו נפתחת עלינו אש מלפחות 5 כלי נשק. שוב פיצוץ עצום והמגדל מזדעזע. אך אנחנו עם הסירה במים ומשחררים חבלים. החשמלאי יורד בחבל אבל החבל לא מספיק ארוך. קופץ למים מגובה 5 מטר ואני אוסף אותו לסירה.

עוקף את המגדל הבוער ומתרחק מזרחה. קצין הח"יר טוען בתוקף שאני מפליג מערבה למצריים. אני מתעלם ממנו. המילואימניק שבהלם מתרומם ומנחית לו עוזי בראש. שניהם נופלים מעולפים. המילואימניק מקיא ומפסיק לנשום. אני מורה לאחד המוכ"מים לטפל בו.

כ-7 דקות לאחר הטיל הראשון, כל המגדל המזרחי מתפוצץ וממריא לאוויר. דומה לשיגור חללית בהילוך מהיר. להבות שואגות לגובה של מאות מטרים. גם אנחנו מרגישים היטב את חום הלהבות. מגיע מסוק שלנו ונראה שמחפש אותנו. אני מחליט לא לאותת לו ולהמשיך לחוף. כבר היו יותר מדי יריות עלינו ע"י כוחותינו ונעשיתי פראנואיד.

לאחר כחצי שעה אנחנו כמעט מתנגשים בגוררת מגויסת חשוכה "שי" בפיקוד של רב חובל אדיר כרמי. עולים אליה תוך כדי המשך הנשמה של המילואימניק. דבור מגיע אלינו ולוקח אותו לאבו זנימה. בהמשך נודע לי שהוא מת כשבוע לאחר מכן.

הכרתי את החייל ששיגר (על פי הוראה) את 3 טילי ההוק – היה חניך קורס חובלים ממחזור כ"א שנפלט באמצע הקורס והועבר לנ"מ בחיל האוויר. מפקד סוללת ההוקים באבו רודס הורד בדרגה. מפקד היב"א שנתן את אישור הירי – שירותו הופסק לאחר שנים נעזרתי בו כיועץ כאשר עבדתי באלביט.

הריסת תחנת מכ"מ באבו זנימה

בנין התחנה על המזח באבו זנימה לפני קריסתו

בנין התחנה על המזח באבו זנימה לפני קריסתו

התקופה היא קיץ 1974. מגדל הקידוח באבו רודס בוער כבר חצי שנה. אני הספקתי לבלות 3 חודשים כמפקד קליה בים המלח ו-3 חודשים בראס כניסה. הוחזרתי לאבו רודס להקים תחנת מכ"מ חדשה באבו זנימה. כ-30 ק"מ צפונית לאבו רודס. המקום הינו מישור צר בין הרים לים. שם הוקם קו הגנה של טנקים למקרה שהמצרים ינסו שוב לפרוץ דרומה. קיים במקום מזח ששימש בעבר לטעינת פחם ממחצבה סמוכה. על קצה המזח בניין דו קומתי עם מספר חדרים.

אחרי שחתמתי על טפסי 1065 על משהוא כמו 1.5 מיליון לירות על כל הציוד שהייתי חתום עליו ונשרף על מגדל הקידוח, קיבלנו ציוד חדש כולל 2 מכ"מים, אמצעי ראייה, נשק, וכל יתר הציוד הנדרש לתחנת מכ"מ.

לקח לנו כשבועיים להתקין את כל הציוד על הגג ובקומה השנייה של הבניין שעל המזח – ראה תמונה. התמקמנו בחדרים שמתחת לגג וארגנו מי"ק, חדר שינה, ומטבחון / חדר אוכל. התחלנו להפעיל את התחנה.

ממש בסמוך להפעלת התחנה נודע לנו שצוות אמריקאי הצליח בכיבוי השריפה במגדל הקידוח, על ידי פיצוץ כמות גדולה של חומר נפץ שאורגנה על רפסודות מסביב לשריפה. הודיעו לנו שדוברת קידוח ניידת אשר נקראה LEPELAR אשר שימשה לניהול מבצע הכיבוי, תגיע בעזרת גוררות למזח אבו זנימה כדי לפרוק ציוד כיבוי. הכרתי היטב את דוברת הקידוח הענקית – 32.000 טון עם מנחת מסוקים בולט על הצד. לכן הודעתי לזוג הדבורים שהיו קשורים למזח הדרומי לפנות מקום. הגיע הערב, שום דבר לא קרה והלכנו לישון.

התעוררתי בערך ב-3 לפנות בוקר מרעש אדיר. הקיר המערבי מעלינו נפרץ, ומנחת מסוקים ענק נכנס לתוך החדר, והמשיך צפונה תוך חיתוך הקירות. כמו שנכנס – כך הוא יצא – דרך הקיר הצפוני. השתרר שקט וחושך, להוציא קצרי חשמל מזדמנים. היינו כ-8 איש כולל 2 מפעילים שהיו במשמרת. הצלחנו לצאת ללא פגע למדרגות ואל מחוץ למבנה.  בינתיים 4 גוררות הצליחו לקשור את המפלצת למזח הדרומי. מזל שדבורים לא היו שם.

הגג של המבנה לא נפל (עדיין). למחרת התלבטנו אם להיכנס להוציא את הציוד שלנו ולהוריד מכ"מים מהגג. החלטתי לבקש מאבו רודס מנוף כדי לעלות קשור למנוף. אבל לקראת ערב התמוטט הגג לתוך הקומה השנייה וקבר את כל הציוד בהריסות.

שוב הייתי צריך למלא 1065 על כחצי מיליון לירות. המז"ר קרא לי לפגישה ואמר לי שכבר נמאס לו מהנזקים שלי ולכן מעביר אותי מהזירה ישר לקורס מתקדם (פי"מ) גנ"ק. הוא אמר שמפקד גם צריך מזל – וברור שאין לי. הוא לא חשב באותו רגע שאני אחזור לזירה לעוד 8 שנים ובשנתיים אחרונות אשמש כמפקד הבסיס בשארם א-שייח'

סא"ל דימ'  רלו רוזנברג

קורות חיים לפי בקשתך

רלו רוזנברג בכלי השיט הבלתי מאויש המפותח באלביט 2019

רלו רוזנברג בכלי השיט הבלתי מאויש המפותח באלביט 2019

נולדתי ברומניה ב 1951. עליתי לארץ בגיל 13. סיימתי תיכון בויאר בירושלים.

בשנת 1971 התגייסתי לקורס חובלים. לאחר סיומו הוצבתי בזירת ים סוף וים המלח במספר תפקידים.

לאחר סיום קורס מתקדם (פי"ם) גנ"ק, חזרתי לזירת ים סוף לשורת תפקידים כולל מפל"ג שליטה ומפקד בסיס שארם בשנתיים שלקראת פינויו.

שימשתי כסגן מפקד יש"י במלחמת של"ג, ובהמשך סיימתי פו"ם זרוע ים. לאחר כשנתיים וחצי בשייטת 3, עברתי לאמל"ח ומפל"ד, שם סיימתי את שרותי בחיל הים ב 1995 כרע"ן שליטה ובקרה וקצין מבצעי שו"ב להב.

מייד לאחר מכן התחלתי לעבוד בחברת אלביט מערכות בהנדסת מערכת ים. לאחר כ 8 שנים, שימשתי שנתיים כראש מנהל הנדסת מערכת ים.

בהמשך ניהלתי פרויקטים מגוונים בחו"ל כולל אבטחת חוף הים הבלטי בליטא, פיתוח והתקנת מערכות ירי מוץ בפריגטות בהודו, מת"ט בטאיוואן, ואבטחת שדות תעופה בדרום אפריקה.

סיימתי את עבודתי באלביט לאחר 23 שנה עם פרויקט "שחף" – כלי שייט בלתי מאוישים לגילוי מוקשים ונצ"ל.

רלו רוזנברג

בתשובה לשאלה על ציון לשבח

לאחר הפגיעה בF10 הומלצתי לקיצור פז"ם לסגן. בסוף גם זה לא קיבלתי למרות המלצת המז"ר. אחרי מספר שנים קיבלתי קיצורי פז"מ לסרן ורס"ן.

באמת לא חשבתי לרגע שמגיע לי ציון לשבח. למרות שהייתי מעורב בהרבה אירועים – לא יזמתי שום פעילות התקפית או ביצעתי מעשי גבורה יוצאי דופן. היה לי מאוד מעניין בחיל הים וגם באלביט בהמשך.

תודה שוב  רלו

 

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

2 תגובות

  1. אותו מסוק מיל 8 שנחת נחיתת אונס וטייסו "איבד" את ראשו ליד אבו רודס, נלקח שלל והושמש לטיסה על ידי חיל האוויר.

  2. אבי נאבי ב

    אין מספיק מילים לתאר את החוויה המטלטלת שעוברים כשקוראים את הסיפור של אלו, למעשה אי אפשר להסיר את העין עד לצו האחרון בסיפור המרתק הזה. כל כך הרבה אומץ תעשיה והקרבה אצל קצין כל כך צעיר. בהחלט סיפור גבורה מעורר השראה. אלו ראוי הוקרה והכרה גם אם חלפו כל כך הרבה שנים!

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות