זיכרונות וחוויות ממלחמת יום כיפור, כמפקד אח"י חץ

1

אל"מ דימ' משה אורון                                                        אוגוסט 2016

המלחמה פרצה כשהספינה על הממשה,  הרגשת תסכול והוראת הכנסת ראשי המנועים

כשהבנתי שזו מלחמה כאשר פרצה המלחמה  ב 6 באוקטובר היתה אח"י חץ, הספינה שבפיקודי מחוץ למים, על הממשה לקראת תקופת תחזוקה שנתית (הממשה הוא התקן על מעלית המאפשר לשאת את הספינה לטיפול מחוץ למים, על היבשה). היינו הקצינים והצוות בכוננות גבוהה – כוננות ג' הוכרזה בחיל הים ביום שישי ערב יום כיפור על פי הערכת חיל הים שמלחמה תפרוץ ביום כיפור, שבת, בצהריים וכאשר אנשי הצוות שהאזינו לקשר (לא ברור לי עד היום איך ולמה) דיווחו לי על הקרב שמנהל יומי מול חופי סוריה, נתפסתי תסכול בגין החמצת הזדמנות. אך במהרה "נפל לי האסימון", זו מלחמה!
קראתי לצ'יף (קצין המכונה) צביקה כספי, והוריתי לו להכניס את הראשים, ראשי מנועי המאייבך שפורקו כבר. צביקה כספי לא התווכח ולא שאל שום שאלה: הוא וצוות המכונאים נכנסו לפעולה מיידית. הפתענו את יומי (מפקד שייטת 3, אל"מ מיכאל "יומי" ברקאי) ואת חיל הים במהירות שבה ירדנו מהממשה אל המים.
בקרב לטקיה השני ( 10-11 באוקטובר מול חופי סוריה) כבר נטלנו חלק. עד היום גאוותי על כך שיומי בחר בנו לספינת הפיקוד ברוב הקרבות.

בקרב הראשון: הסקרנות איך הצוות יתנהג ואיך אני אגיב

כאשר התגלה הטיל הראשון שנורה מספינות האויב לכיווננו, עמדתי מוקסם מהצורה המושלמת שהצוות ביצע את נוהל הנט"ל (נגד טילים). לא התעורר בי הרצון להתערב : לא היה גם צורך!!!
ברגע שמפעיל מכ"מ הגילוי נפטון התרומם מכיסאו, לכבוי מערכת המכ"ם (כפי שהנוהל דרש), שמעתי את שאגתו של יומי: "כל הכבוד צוות אח"י חץ"!!!!!. זה הרגע שהחלטתי, לא להרים קול בהמשך הלחימה. נרגעתי גם עם עצמי: נשארתי רגוע וערני, למקרה ותידרש התערבותי.
למרבה שמחתי הצוות תפקד טוב מאוד במשך ימי הלחימה, היה מאומן ובוטח בתפקודו.  מניסיוני ידעתי, חרף רגעי הפחד תחת ההפגזות וירי הטילים שעברתי שאפשר לסמוך עליו  ביקרתי בחדר המכונות, אמנם לאחר היציאה מהסכנה, והמכונאים נראו שלווים.

הצוות היה מוכן ומאומן  הודות למפקד שקדם לי, עמי, והוותיקים.

אנחנו חייבים תודה לקודמי, עמי שראל ולכל חברי הצוות הוותיקים שאימנו והעבירו לנו את הידע שלהם ב"סטי"לנות"!. כמו כן, לכל אנשי המטה שחזו, הגו ויישמו את הטכנולוגיה המתקדמת שעמדה לרשותנו ובזכותה לא נפגענו.

לא הספקתי לפחד בין הדילוגים למי"ק ולגשר.

אח"י חץ סער 3 ספינה מצטיינת במלחמת יום הכיפורים בפיקודו של רס"ן משה אורון

אח"י חץ סער 3 ספינה מצטיינת במלחמת יום הכיפורים בפיקודו של רס"ן משה אורון

היה לאח"י חץ הלוקסוס המפוקפק להיות ספינת חפ"ק שייטתי, במי"ק שלנו ברוב הקרבות (מי"ק, "מרכז ידיעות הקרב" מדור בבטן הספינה ממנו מנוהלת הספינה בקרב). היות ספינתנו חפ"ק שייטתי הכביד על המנהלות ובעיקר על הטבח רפאל יזדי ועוזריו, שהיו צריכים להאכיל כמעט 100 איש! ואחר כך הצוות צריך היה לנקות. זה הכביד גם עלי – יומי ואני לא בדיוק הסתדרנו וביקורתו היתה נוקבת. רק אחרי המלחמה כאשר מינה אותי להקים את יש"י (יחידת שליטה ימית) , התפתחו ביננו יחסים מצוינים. אך כאמור, הגבלתי את הטמפרמנט שלי לאור המצב (ראה בהמשך תקרית ה"Flambé" ("פלמבה" עוף מבושל בלהבות ברנדי).
אך היו גם יתרונות בכך שיומי בספינה: יכולתי לקפוץ לגשר או לחדר המכונה. הגעתי לגשר, כולם היו מחויכים והופתעתי מהשקט הנפשי, כולל של אנשי המכוון מאחורי הגשר הפתוח. צוות הגשר ראו וחוו את הטילים ששיגר אלינו האויב חולפים מימין ומשמאל לגשר ואת נפילות הפגזים סמוך לספינה.  רק לאחר תיאוריו הצבעוניים של קצין הגשר חיים כפיר (קופרט) ,קלטתי סופית שאנחנו במלחמה ושנס קורה לנו. אמרתי לעצמי "בהזדמנות אני חייב להודות לחרות צמח,  ראש ענף ל"א, מייסד תחום הלוחמה האלקטרונית בחיל הים ולאנשיו.

מפקדי הסטי"לים מחליטים שאסור להתמקם מצד ימין של החץ

התפשטה הידיעה בין מפקדי הסטי"לים לפיה, בגלל מערכת "פז" (מערכת ל"א להטיית טילי אויב) המותקנת רק באח"י חץ , מסוכן להפליג מצד ימין שלה. כך שצוות אח"י חץ בהגדרה "ימניים" עד היום!!!!!                                                                               

תקרית ה "Flambé" – "פלמבה" עוף מבושל בלהבות ברנדי

יום בהיר התפרץ עלי יומי "למה אתה חוגג כל יום? אין לכם דברים יותר חשובים מלהבעיר עופות?" לא השבתי לו. הוא לא ידע שבענייניים קולינריים , אין לטבח רפאל יזדי מפקד. כנראה שקנאים "חיממו" את יומי כנגדי.                                                                                                                  כן פחדתי בלבי כשתקפנו את התותחים הימיים של פורט סעיד.

מפעיל מערכת הל"א (לוחמה אלקטרונית), איציק רינג, הואיל לצאת מהווילון, על מנת לשאול אותי האם להפעיל את מערכת "פז" כנגד המב"א (מכ"מ בקרת- אש) של סוללות תותחי החוף של האויב. (מערכת הל"א היתה במי"ק ובכדי להסתיר את הטכנולוגיה הסודית והמכשירים המסווגים היתה מוסתרת בווילון. "פז" היא מערכת ל"א  להטיית טילי אויב). התלבטתי, כל מה שידעתי שהמתקן מיועד להטות את מעוף הטילים, בתחושת הבטן החלטתי שכן ואישרתי לו להפעיל את מערכת "פז" . עד היום לא ברור לי אם זה עבד אך בעובדה לא נפגענו.

החלטתי שמקומי בגשר: לראות את "הנפילות" – פגיעות פגזים. היה אור יום וראיתי כמה נפילות, שבעגת התותחנים מכונים רכובים. נודות המים האדירים מנפילת פגזי האויב ליד הספינה בצירוף רעש הפיצוץ, הפחידו אותי. נזכרתי שבקורס שעברתי בצי הבריטי, מומלץ להפנות את החרטום לתוך נד המים שהפגז המתפוצץ יוצר . טקטיקה, מימי מלחמת העולם השנייה, האמורה לשבש את תיקוני בקרת האש המכנית של תותחי האויב. החלטתי שלא לעשות כן שהרי אנחנו בעידן אחר של בקרת אש מפוקחת מכ"ם. במהלך ההפלגה מול חופי האויב כשפגזים נופלים בסמוך תפס אותי בחגורת ההצלה בגשר הפתוח האלוף במיל', מפקד חיל הים לשעבר, אברהם בוצר, "צ'יטה", וצעק לי: "אורון חייבים לצאת מכאן". השבתי לו שיומי כבר הורה על נסיגה.

לסיכום: משימה מטורפת, לא מתאימה לכלים המצוידים בתותחי 76 מ"מ ו 40 מ"מ. כמו כן היינו עמוסים באורחים שיכלו להיות אם היינו נפגעים "בשר לתותחים". כאשר שאלתי את יומי מי הגה והורה על המבצע השיב, שבפעילותנו הורדנו את עומס הפגזות הצבא המצרי על מוצב בודפסט, לשעה קלה?!?!  השתן עלה למישהו כנראה לראש. כאשר המכונאים תארו לי את תחושתם בחדרי המכונה, ש"הירכתיים התרוממו" בעת נפילות פגזי 155 מ"מ, השתכנעתי עוד יותר שלמישהו עלה השתן לראש!!!!!!

תחושת אי הנוחות של תדריכים בלחץ – תקיפת נמל פורט סעיד ואי מתן הסבר מודיעיני על הסוללות

כבר הזכרתי את הטירוף של תקיפת סוללות תותחי 155 ימיים שהגנו על פורט סעיד.  אינני יודע אם זכור לכם הצוות, שהפלגנו עם עוד סטי"לים לכוון הגבול המערבי של מצריים עם לוב. שם החליט יומי לתת לאח"י סער הזדמנות לירות טיל על תחנת המכ"ם של האויב להגנת החוף. השיגור בוצע, אך התוצאות לא ידועות לי עד היום. אני מקווה שקצין הנשק של אח"י סער הצליח לבצע את התיקונים הדרושים בתוכנה של טיל ה"גבריאל", שהיה טיל לוחך ים לתקוף מטרה ביבשה.
כנראה שמישהו במטכ"ל או במטה חיל הים קיווה שהמצרים ידללו כוחות מסיני למניעת נחיתה כאלף קילומטר מהחזית העיקרית.

לאחר הירי יומי בקש סקירה על יתרת הדלק של הספינות. הדבר התבקש לאור הצריכה השונה במעט בכל סטי"ל. יומי החליט לשלוח בחזרה לבסיסנו בנמל חיפה את הספינות עם יתרת דלק נמוכה ובין השאר גם את הספינה שעליה היה עם החפ"ק ולעבור עם החפ"ק לספינה שנשארה בכוח המשימה.

לצורך זה התבקש, מפקד אח"י חרב שמואל פרס להתקרב עם ספינתו לאח"י סער. היה לילה ללא ירח וכמובן שהתקשה למצוא על המכ"ם את ספינת החפ"ק. לא קינאתי בו, זהו תמרון מסכן ומסוכן. אח"כ בתחקיר, כדרכו, נזף יומי במפקד אח"י חרב על אי התמצאות בשטח?!

התדריכים ליציאות למבצעים היו לרוב תחת לחץ, ללא מתן מודיעין מלא או הגדרת המטרה. כך למשל לא קבלנו תדרוך או פרטים לגבי סוללת החוף ויכולתן לפני שיצאנו למשימת תקיפת סוללות תותחי האויב לאורך חופיו.

הפגזות בחופי מצרים – חיל הים הישראלי תקף בתותחים אתרים שונים בחוף המצרי מספר פעמים. ב-17 באוקטובר נערכה התקפה על רצועת החוף ממזרח לפורט סעיד כדי למנוע פשיטה מצרית על מעוז בודפשט. ההפגזה הופסקה אחרי זמן קצר עקב אש יעילה מתותחי החוף אך הפשיטה המצרית לא התקיימה. בין המטרות שהופגזו היו מוצבים, תחנות מכ"ם, בסיסים שונים. סוללות תותחי החוף המצריים היו מכווני מכ"ם ופתחו באש יעילה על הכוח המתקרב. (מקור: ויקיפדיה – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים)

רקטת "אבשלום" נדלקה כשהיא עדיין על הספינה

במהלך מבצע מול חופי מצריים ניצתה רקטת "אבשלום" בתוך גליל השיגור. החלטתי לכבות את האש ועליתי לסיפון בצד ימין של הגשר עם מטף  לכבוי אש. משום מקום הצטרף אלי נגד הגשר מאיר גליקמן. לא ידענו שאי אפשר לכבות את הרקטה עם מטף קצף רגיל,  ניסינו ללא הצלחה וחזרנו לעמדות הקרב שלנו.
כאשר חזרתי למי"ק הסתכל עלי יומי בחיוך, ולא הבנתי מדוע הוא שאל אותי: "היכן היית? הבגדים שלך מחוררים"!!!.  הסתבר שהכימיקלים ברקטת ה "אבשלום" התיזו על הבגדים ונוצרו בהם חורים! לא בדקתי עם מאיר מה מצב בגדיו.

החופשה שהצלחתי להעניק בעורמה לצוות

לאחר תום ימי הלחימה היינו בכוננות, יחד עם כל הסטי"לים בשייטת 3.  רציתי להעניק לצוות מנוחה בבית. סבלנו ממכת תיקנים ("ג'וקים") בספינה. גם עלי, בחדרי כשנחתי, נפלו תיקנים. בקשתי מקצין המכונה צביקה כספי שיגיש בקשה לביצוע עישון ולהדברה וחיטוי הספינה מפני חרקים. להפתעתי הבקשה התקבלה! והתוצאה, שבוע חופש בבית, למעט צוות תורן מצומצם. היתה זו אחת מהחלטות הפיקוד החשובות שלי.

אחרית הדברים

מטאטא על התורן לסימן לנצחון בקרבות הטילים

מטאטא על התורן לסימן לנצחון בקרבות הטילים

נותרתי עד היום עם חיוך על השפתיים מאחר ותודה לאל ולחרות צמח (ראש ענף ל"א בחיל הים, מייסד תחום הלוחמה האלקטרונית בחיל הים) ומהנדסיו, אין לנו נפגעים או סיפורי גבורה עילאית. יש לנו זיכרון על צוות מלוכד ומקצועי שביצע את המוטל עליו ותפעל את הספינה, אח"י חץ, בצורה מצוינת. יש לי עדיין טעם מהתקופה שפעלנו בהרמוניה מושלמת, תוך אמון הדדי בכל אחד מאנשי הצוות ובצוות לוחמים מלוכד!

מפגש צוות  החץ  אפריל 2016

בטיסה לבנגקוק היה לי המון זמן לחשיבה על החודשים האחרונים בהם הייתי עסוק עם דדי לוכסמבורג ומאיר גליקמן על ארגון ויישום מפגש לוחמי החץ הראשונה.                     אחרי 43 שנה :מדוע ולמה?

כאשר יזמתי ודברתי עם מאיר לא היינו מודעים כלל לצונמי הרגשי הצפוי לנו.

גם כאשר לוכסי המנוסה בארגון  מפגשים כאילו הצטרף לוועדת ההיגוי, לא חשנו דבר יוצא דופן.  הרעיון של מאיר, לקיים את הכנוס על החץ השנייה (סער 4.5), ריגש אותי.  ובצורה בלתי מודעת, הלב החל לרוץ והדופק בהתאם.

עליתי למטוס וכאשר התיישבתי במושבי נדמה היה לי שאני מכיר את האיש הטס לצידי.  כמו כל הישראלים, המכנה המשותף הינו השרות בצה"ל. מהר מאוד הגענו לשאלה היכן שירת?

החוויה האנושית- לאומית  שלנו הוא השרות בצבא. ולא אחרה החקירה של חיילים קרביים, היכן לחמת?  הסתבר ששכני למושב שירת בשייטת 13 אך במלחמת יום הכיפורים היה עדיין ינוקא וטרם גוייס.  הוא חי וגר היום בניו זילנד, בקצה האי הדרומי.

ניסינו לברר מספר דקות מה מביא לוחמים ישראליים לחיות בחו"ל ,והוא הסכים עמי, שזו תופעה נורמלית בעם בריא בגופו ובנפשו. מוחי הקודח הבין מיד שהאנשים ששירתו כלוחמים בחץ הראשונה קשורים בחוויה הלאומית הייחודית של לוחמים ששרתו בספינה, עברו את הריגוש הבלתי נשכח של ימאים שהפליגו ימים ולילות בים חלק וסוער.

לאילו שהיו תחת אש בקרבות יום כפור נוספה הצריבה של "הסרוטים" מהמלחמה הנוראית ההיא. החשש לגורל המדינה בימים הראשונים. הפחד מה יהיה על משפחותינו, ליווה אותנו בכל הקרבות.

לאחר ניצחוננו המוחץ, השתחררנו מן המועקה, במסיבת הענק שיומי ארגן לנו במחסן נמל חיפה, בה מצאתי עצמי כחולם על כתפיכם,  אני משוכנע שכולנו ממשיכים עדיין את הסערה של ההשתחררות מהפחד והיגון. ונישאים עדיין על גלי הרגשות שליוו אותנו אז: לא נפגענו, משפחותינו יצאו ללא פגע ולא היה חורבן בית שלישי.

אנא, המשיכו להפליג בערוץ הוטס- אפ של החץ הראשונה. המשיכו את השמחה הזאת- המסיבה הזו שלא ניתן ולא רוצים להפסיק!!!!!

"גמר עמדות התקשרות ":המשימה תמה בהצלחה!

מדבר המפקד (במערכת הדיבור הציבורית)- אוקטובר 1973

אורון משה

ותרשו לי נימה אשית : סוף סוף אני יכול לישון.  לתת למוח להפסיק לתרגל את תהליך זיהוי המטרה: לאמת, לזהות, לוודא שיש שידור מכ"ם מזוהה מכיוון המטרה. לתת לבני חזן קצין הנשק אישור ירי.

לוודא שמבצעים נוהל נגד טילים נכון עם גילוי ירי סטיקס ( 500 ק"ג חומר נפץ!)

איך להגיב, אם חס וחלילה ניפגע. במיוחד המכונאים הסגורים בחדר המכונות. (תמיד הייתה לי טראומה ממקומות סגורים-המשרפות במחנות ההשמדה?)

לנוח, לישון, להפסיק לחשוב ולדאוג לצוות שלי.

תודות  למפל"ג 32 אשר התלהבותו אפשרה את מפגש המורשת הקרב

לקובי עקיבא, מפקד החץ הנוכחית ולצוותו על נכונותם לארח את הלוחמים הוותיקים לאורחים הנכבדים

ותודות לאלה שטרחו וארגנו את הערב – רס"ר פלגה 32 אילנית מעמותת חיל היםלאחרונים אך לא פחות  חביבים ונכבדים :לוכסמבורג דדי ומאיר גליקמן שהשקיעו מזמנם לאתר מקסימום לוחמים.

מאחר ורוב הקרבות ביליתי במיק,שבו רואים נקודות על המכ"ם ולא מודעים שהורגים את באויב, אתן את רשות הדבור לאל"מ מיל חיים קופרט, שהיה קצין המשמרת בעמדות הקרב, סג"מ טרי מקורס חובלים, שבהמשך הקרירה שלו הפך למפקד שייטת הצוללות.

לוחמי החץ תפקדתם ללא פחד, וזה לא הפתיע אותי-בשעות ים הארוכות שבלינו ביחד למדתי להכיר ולהוקיר אותכם. מורל עם ישראל היה בתחתית בימי המלחמה – חשש  לחורבן בית שלישי. ואתם הלוחמים של ש-3 הספקתם באמצעות המדיה וספורו של טבח פרסי לוחם, עוגן להאחז בו.

לא יכולתי לראות את כולכם בשעות הקרבות…אני זוכר שגליקמן הצטרף אלי בכבוי הבעירה של האבשלום שלא המריא. זכור לי שרינג, – שהפעיל את הפז היחיד שהיה קיים בשייטת  בעת ששלחו אותנו לתקוף את תותחי 155 מ"מ שבפתח נמל פורט סעיד- שואל אותי בשלוות נפש אם להפעיל את מטעה הטילים כנגד מכ"ם בקרת האש  של התותחים?

בקרב הזה עליתי לגשר הפיקוד ונדהמתי מהתפקוד מלא הבטחון של צוות הגשר והמכוון חרף הנפילות הקרובות ונדי המים האימתניים. זה היה קרב מיותר שנכנסנו אליו באור יום ויצאנו בנס.  שבחים למכונאים

בקיצור עשיתם היסטוריה :נצחנו בקרבות הטילים הראשונים בים והטבענו 14 כלי שייט של האויב, הבערנו מיכלי נפט בסוריה ושמרנו על נתיבי שייט פתוחים בים התיכון לאספקה למדינה במצוקה.

תודות ליומי ברקאי, חיל הים וש-3 נכנסו לתודעה של ההנהגה הפוליטית ושינו את תפיסת המטכ"ל לגבי הצורך בכוח ימי למדינה. דברי אשכול על צוללות שהיום תורמות להרתעה האסטרטגית לעם ישראל.  פיקוד חיל הים שהגה והקים את כוח הסטי"לים המודרניים, חרף המגבלות התקציביות והתעלמות המטה הכללי – והמציא הרבה חידושים יש מאין.

ראוי לזכור שהאנשים,  ששירתו במשחתות ישנות ובספינות הטורפדו מעץ, היו הראשונים בעולם לבנות כוח סטי"לים מודרני – יש מאין.

וראוי לזכור ולספור את קורבנות המשחתת אילת שהוטבעה בטילי סטיקס. ובאיתן שאול ז"ל שנמחץ  למוות באימון ראשוני בתותח 40 מ"מ אוטומתי באח"י חיפה.

וראוי לזכור את תת אלוף קמחי יבל"א שכתב ופיתח את תורת הלחימה לספינות סער. עד היום אני המום עד כמה הוא ראה את הנולד.

ואחרונים חביבים:  צוותי לוחמי הסטי"לים  שאתם לוחמי החץ נמנים עליהם. בנחישות שלכם וברמה המקצועית הנהדרת שהושגה באימונים מפרחים

הניצחון המוחץ והאדיר,ללא נפגעים היה בזכותכם, והייתה לי הזכות והכבוד והגאווה לפקד עליכם. מתגעגע לימים שהיינו משפחה מורחבת.

הייתם צוות לוחמים נהדר!

אני מאחל לצוות אח"י חץ (סער 4.5)  הצלחה במשימותיהם.

אל"מ דימ' משה אורון

לקראת יום כיפור 2016
עוד מעט נחגוג 43 שנה לקרבות הסטי"לים הראשונים בהיסטוריה הימית, בה חיל הים ניצח נצחון טוטלי וללא אבידות בנפש! במלחמת הודו/פקיסטאן נורו טילי סטיקס,אך על אוניות סוחר. ניתן לציין בגאווה שחיל הים היה החייל היחיד בצה"ל שהיה מוכן מודיעינית, טכנולוגית, מורלית, פיקודית, ארגונית ואחרון החשוב ביותר ברמת האימון של הלוחמים בכל הדרגים!!!

למרבה המזל בדיוק סיימנו, ערב יום כיפור,תרגיל מלחמה ברמה החילית.
הייתה לי ולצוות החץ הראשונה-הזכות לארח ברוב הקרבות את (לימים גיבור ישראל),המפקד הנערץ יומי (לימים אלוף ברקאי מפקד חיל הים). התנהגותו הבוטחת ורוח הקרב שלו, השרו על כולנו אווירה שתרמה רבות לניצחון הסוחף. תורת הקרב כללה הנחייה, שעלינו להמתין לסיוע אוויר, על מנת להתגבר על עדיפות בטווח שהיה לטילי האויב. כאשר הסתבר שחיל האוויר לא יוכל להקצות מטוסים למשימות ימיות, לא המתין יומי ונתן פקודת הסתערות!!!!!!
חובת השקיפות: בלילה השלישי של המלחמה הוציא חיל האוויר מטוס לתקיפת סטי"לים מצריים. הטייס המוכשר אליעזר פריגת פגע בלילה בפצצה "טפשה" והטביע את ספינת האויב!
אל לנו למעט בתקיפת הדבורים את הנמל במפרץ ים סוף, משם התכונן כוח קומנדו מצרי לצאת לפעולות בסיני. עקב הצלחת התקיפה, ביטלו המצרים את המשימה! יצוין שלדדו לא היה זמין שום כוח חי"ר או אוויר.  לצערנו בתקיפה הזו נהרג מלח אחד הרצל אלמלם ז"ל.
לסיכום: קרבות הסטילי"ם של חיל הים משמשים חומר מחקר לטקטיקאים ולאסטרטגים. חילות צהל למדו הרבה לקח ממוכנות חיל הים הישראלי.
לדעתי זרוע הים והפוטנציאל הגלום בו, חדר סופית לקובעי המדיניות והמחליטים בביטחון הלאומי שלנו.
אל"מ דימ' משה אורון

הרמטכ"ל רפאל איתן מעניק דרגת אל"מ למשה אורון בהשגחת בתו רונה

הרמטכ"ל רפאל איתן מעניק דרגת אל"מ למשה אורון בהשגחת בתו רונה

—-

28 באוגוסט 20

אבא, שלושים למותך.

לראות את השם שלך מתנוסס על אבן היה לי מוזר תמיד נתפסת בעיני אלמותי  זה היה בוקר מיוחד עם המשפחה שם בבית הקברות,

למרות שאתה, בטח היית אומר לנו – זה ממש מיותר מה צריך את כל השטויות האלה! אבל אנחנו הרי לא תמיד הקשבנו לך… אז הגענו … הילדים הנכדים האחיות שלך האחיינים ועוד.

צחקנו בהומור שירשנו ממך כמובן… שאתה בטח כבר הספקת להגיש אלף מכתבי תלונה למנהל של בית העלמין על אי סדרים ושאנחנו נותנים לך גג עוד חודש עד שכל הקברים מסודרים בשלישיות כל בוקר למסדר המפקד …

לבוקר הזה הגיע גם חבר טוב שלך – אלי רהב   ועל כך אנחנו אומרים לו תודה גדולה.  אלי סחף וריתק אותנו בסיפורים עליך מהזמנים בחיל הים.

הדבר הראשון שאמר שהיית מפקד שאפשר לסמוך עליו שלידו מרגישים בטוחים. מהסיפורים הרגשנו כמה היית מסור לחיילים שלך כמה דאגת להם.

גם בשגרה וגם במלחמות שהשתתפת תמיד ידעת והבנת מה גודל האחריות שמונחת על כתפיך.

על המצבה שלך נכתב – איש משפחה אבא סבא אח ומפקד שהשכיל להחזיר בשלום את הספינה לנמל מבטחים.

רונה ומשה אורון 1980

רונה ומשה אורון 1980

את המשפט הזה כתבנו בהשארת דברים שאמרו עליך חבריך מחיל הים

במותך נפתח צוהר להכיר אותך יותר ועל כך אני מודה.

נוח על משכבך בשלום

בתך האוהבת רונה אורון

שחקנית בימאית כותבת יוצרת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שתף.

אודות המחבר

תגובה אחת

כל הזכויות שמורות 2015-2014 © | תנאי שימוש | פרטיות