ספינות סער – אלוף שלמה אראל בן התשעים

1

תשובת אלוף שלמה אראל                                                   27 דצמבר 2010

התייחסות לספינות סער

אלי ידידי,

חן חן על ברכותיך ועל רצונך לחלוק איתי מניסיונך והתרשמותך בעת שרותך הממושך רב הפעלים בחיל הים. קראתי קצת באירוניה את התאור של הקרב שבו נוכחתי כאורח על סיפון הרשף. הזיכרון של בן תשעים עלול לתעתע, לכן חזרתי ועיינתי בתאור של אותו  קרב ( גם אם לא היה ממש דו צדדי – בכל זאת שיגרו אל הכוח שלך טילים והכוח בצע  קרב נט"ל למופת להנאתי). הבדלים משמעותיים לא מצאתי.

לא אכחד כי התרגשתי מהיחס של החיל והשבחים שזכיתי להם באותו ערב של מורשת לרגל מלאת לי 90 שנה. ויותר מכל התרגשתי מדברי נשיא המדינה. שמעון פרס יודע יותר מכל אחד בחיל ומחוצה לו על המאבקים שניהלתי, ההצלחות והכישלונות שהיו מנת חלקי במאבקי למען ההכרה בים כעורף האסטרטגי של מדינת ישראל ולמען בניין הכוח הימי שיוכל לשלוט במרחב הזה. במשך שנים רבות דרכינו נפגשו, כאשר כיהן כנציג משרד הביטחון בארה"ב, כמנכ"ל משרד הביטחון וכסגן שר הביטחון בימי בן-גוריון ואשכול וחלש למעשה על כל תוכניות ההתעצמות של צה"ל. הוא זוכר היטב גם כאשר חלקתי עליו ונאבקתי בו, וביקרתי אותו לא מעט בספרי. אעפ"כ, ראה לנכון למחול על  המחלוקות ולזכור את החיובי ואת התוצאות. ולא חסרו לי כישלונות, כאשר התנגדתי  לרכש המשחתות אילת ויפו, וכמעט הועפתי מצה"ל בשל כך,

התנגדתי לרכש הצוללות  לוויתן ודקר. לא התנגדתי לצוללות, להיפך, דרשתי לחכות עד, שכפי שקרה לבסוף, תמצא   הדרך לבנות באנגליה את הצוללות הגרמניות שהיו המילה האחרונה באותם ימים,  מדגם "גל".

לדעתי יוחאי העדיף את הצוללות הגדולות מדגם T , אף כי היו גרוטאות  וללא כל ערך מבצעי בזירה שלנו, כיון שעליהן ניתן היה להתקין את המיכלים לנשיאת החזירים. שום דבר אחר לא נחשב בעיניו ובמשרד הביטחון תמיד שמחו על ההזדמנות לקנות בזול כלים ישנים.

וגם כעבור שנים רבות, בתפקיד מבקר מערכת הביטחון, התנגדתי לבניית סער 5 ונכשלתי גם הפעם. וזה מוכר לך. בסיפור הזה מה שהכריע בסוף זה אינטרס וכסף אמריקאי. אבל, הפרשה הזאת לא הייתה רק משגה. שם היו שקרים ודיסאינפורמציה שגבלו בפלילים. בסופו של דבר יש 3 כלים שכל דמיון בינם לבין האפיון המקורי שהוצג  הוא רק בשם. אף צי אינו רוצה אותם ואין כל המשך. זו פרשה מבישה.

שלמה אראל בהשקת אח"י מבטח

שלמה אראל בהשקת אח"י מבטח

שמעון פרס  זוכר היטב איך נלחמתי בחירוף נפש למען ה"סער" למרות המשבר המדיני עם הגרמנים  ואיך הנצחתי את המספר 12 אל מול ניסיונות רבים לקצץ בהם. וגם את סער 4 עוד   הספקתי להבטיח, לרבות המספר 12 , בעקבות דרישתו של משה דיין לקיים שליטה בים סוף.

אני רוצה להבהיר כאן. ספינות קטנות אינן מטרה בפני עצמה. מה שחשוב הוא  מספר גדול של כלי שייט. 3 כלים שיהיו הגיבורים הכי גדולים בעולם, ברגע המכריע אחד יהיה בשיפוץ, אחד ייפגע, ואחד אולי יברח. יש דוגמאות רבות במלחמות הימיות.

הפלגתי כבר יותר מדי בעקבות התייחסותי למכתב הנשיא. שוב, תודה על מכתבך, אני עדיין פעיל במסגרת המצומצמת שאני מצוי בה, מרצה פה ושם על הים כעורף אסטרטגי של המדינה. קשה לי לנסוע למרחקים אבל באזור תל אביב נמצאת בעצם כל הפעילות. והים הוא אותו ים.

 

כל טוב,                                            שלמה אראל

פורסם לראשונה באתר עמותת בוגרי קציני ים.

לשלמה מפקדי שלום וברכה                                                 26 דצמבר 2010

הנדון: איחולים לבן התשעים 26 נובמבר 2010

השבוע נפגשנו בערב שאורגן למענך במוזיאון הפלמ"ח. ישבתי בין שבתאי לוי לאריה רונה. למחרת נפגשתי עם חברים: מיכה לצרוס, משה אורון וחנוך בן אליהו. שמצטרפים לאיחולים אליך ואתנו בוגרים רבים נוספים.

כולנו הגענו לחיל הים בתקופה שעדיין לא יצא למרחב.  זכינו לשרת בתקופת הפריחה, וכל אחד תרם במאמץ הגדול של בנין הכוח "ספינות הסער" שיש לך חלק נכבד בניצוח עליו ובמימושו. המפגש עם החברים והערב היפה הסב התרגשות לך וליתר הנוכחים.

באותו שבוע מלאו לי 70 שנה וחשבתי להצטרף למברכים ולספר אנקדוטות, אבל התכנית המובנית של הערב הייתה בבחינת "כל המוסיף גורע". לכן בחרתי לכתוב לך ולהביא את המכתב לידיעת חברינו במסגרת אתר הבוגרים.

באתי לחיל הים מבית הספר קציני ים ונפגשתי עם מפקדים טובים רבים. במבט לאחור, היית המפקד שהשפיע עלי ביותר.

נפגשנו כשהיית רמי"ם ואני בתפקיד שני של מפקד טרפדת ב-914. המפל"ג היה שבתאי וסגן המפל"ג גדעון גלובוס, שהיה עתיר נסיון בכלים הקטנים, הזהיר אותי שכשאתה מגיע אתה רואה הכל ותמיד יש לך הרבה הערות ודרישות. הפנמתי את נושא ההקפדה, והתאמצתי להקדים אותך ולחפש בעצמי את כל הטעון שיפור.

מאוחר יותר החלפתי את גלובוס כסגן מפל"ג ומשה אורן החליף את שבתאי לוי כמפל"ג.  בפלגת הטרפדות רעש מהומה, ידינו בכל ויד כל בנו. הסמכנו מפקדים חדשים ותרגלנו מבנים בים קרבות תותחים מוצלחים וירי טורפדו קצת פחות מוצלח.

איכשהו ידעת כל מה שקורה בפלגה. לימים חשבתי שהדרישה מלורסן להחליף את גוף הספינה מעץ לפלדה נבעה מהנזקים שמפקדי הטרפדות היו גורמים ברגע אחד של גישה לרציף. ואשר תיקונם לקח לנגרית המספנה ימים רבים. חבורת קציני הטרפדות ואף הצוותים היו לחברה מגובשת וחזקה.

הסמכת מפקדים חדשים דרשה עצבים חזקים. כמורה אתה מתערב רק כשהולכת לבוא קטסטרופה, ולא תמיד מספיק מהר על מנת למנוע אותה. יצאתי כסגן מפל"ג לאימון עם יחידת 707 על הט207. מפקדה הטרי ח.ג. הסתובב באזור מצופי המיכליות ימינה במקום שמאלה. מצוף נתקע במדחף, והספינה הושבתה לתיקון. כאשר דיווחו לך, שאלת "מי היה על הספינה?" ואמרו לך ח.ג. היה מפקד. חזרת ושאלת שוב "מי היה על הספינה" ואז אמרו לך אלי רהב. אמרת "טוב אז אלי רהב אחראי." לא שמעתי את השיחה אבל העבירו לי את תוכנה.

למדתי שעם כל הכבוד למפקדים, אינני תייר מזדמן. כאשר אני על כלי שייט יש לי אחריות. מאז בכל פעם שעליתי על כלי שייט של חיל הים, בדקתי והתבוננתי היטב מה קורה ומה עוד יכול לקרות. אפילו מאוחר הרבה יותר כמש"ט סטילים כשנשלחתי על דבור, ירדתי לבדוק שהבילג'ים נקיים ושצינורות כיבוי האש מחוברים לברזים.

הפעם הראשונה שהרגשתי בהערכתך אלי הייתה כשאודי נשלח מקורס החובלים כתגבורת והוא אכן הגיע אלינו לטרפדות. ידעת שאצלנו יועמד בדרישות ויקלוט את המנטליות הנכונה. הוא ודאי יעיד על כך שלא בכפפות משי טיפלנו בו.

במלחמת ששת הימים הייתי סגן המפל"ג ופיקדתי על זוג טרפדות. ביום השני ללחימה עלינו עם ה-ט204 וספינה נוספת למפגש עם אח"י נוגה שחזרה עם לוחמי 13 מלטקיה. היינו כל הלילה בגזרת עזה ולא ידענו על ביטול הביצוע של 13 וגם לא על המפגש המוזר שהיה לנוגה עם הטרפדות הסוריות. הגענו לטווח דיבור והפלגנו במקביל לנוגה. היינו בטוחים שיש להם סיפור מענין וניסינו לשאול מה קורה. האנשים על הסיפון בנוגה נראו חפויים. ולא הצלחנו להבין סימנים ורעש המנועים לא מאפשר דיבור.

תוך כדי כך גם ההגאי שלנו  י.ע. רב המלחים והגאי מצוין, הסתקרן, הציץ לרגע  ושמירת המיקום אבדה. נדבקנו לחרטום הנוגה. העוגן השמאלי שלה עשה חור בדופן ימין של ה-ט204. הרמנו מהירות, נחלצנו מהחיבוק הלא רצוי, וחזרנו לחיפה ישר לתיקונים.

נזק לספינה שהיה יכול להימנע מראה על התרשלות של מפקדה. עם שוך הקרבות הגעתי למשפט אצל איציק סמברג מפקד בנ"ח ז"ל, וקיבלתי "אתראה" העונש הקל ביותר שיכול היה לפסוק לי. (היה לי קשר טוב איתו. כל הזמן דיברנו על כך שספינה שיוצאת לים בבכל יום רגיל תהיה כשירה למלחמה. זו הייתה המשימה של הבסיס ולא רק של היחידה.) הרגשתי טוב מאוד עם זה. חשבתי: נגרם נזק שהייתי צריך ויכול למנוע, מכאן שאני אחראי ועל כן קיבלתי את המגיע לי.

והינה: אף על פי שהיו לך אלף דברים אחרים לעסוק בהם, גם הנושא הזה הגיע אליך. חשבת שלא יאה יהיה ללכלך את תיק השירות שלי עם דין משמעתי בזמן מלחמה. הודעת שאתה רואה בזה נזק מלחמתי. איציק סמברג זימן אותי למשפט חוזר בו זוכיתי על אף הודאתי. הייתי אז סרן תמים ולא הערכתי משמעויות עתידיות שאתה ראית.

קבוצת פקודות של מפקד חיל הים שלמה אראל מימין לקראת מלחמת ששת הימים.

קבוצת פקודות של מפקד חיל הים שלמה אראל מימין לקראת מלחמת ששת הימים.

מלחמת ששת הימים הסתיימה. סיני היה בידינו אך פורט סעיד  חזרה לשמש נמל לצי המצרי.  ידוע לי שביקשת שיכבשו את פורט פואד כדי למנוע זאת, אך בצה"ל חשבו שנלחמו מספיק. הצי המצרי התבסס מחדש והמשיך לפעול מול חופי סיני וכנראה שהיה בקשר עם חוליות קומנדו שהסתובבו  בתוך סיני.

בתחילת יולי 67 מצב הפסקת אש. ואנחנו זוג ספינות בנזין בשהיית לילה בעומק הים  מול אל עריש. אני כמפקד הכוח על ה-ט208 צופה במכ"ם ומגלה זוג מטרות, בטווח 400 מטר, בהתרחקות מהפרעות המרכז. נראה שהיו אלה טרפדות מצריות שלא הרגישו בנוכחותנו כי המכ"ם שלהם היה עוד יותר גרוע משלנו. הוראות הפתיחה באש היו שאין ליזום קרב בלב ים. עד שזזנו המצרים התרחקו .

חזרנו לחוף בהרגשה מעורבת גם לברך הגומל שלא ירו בנו ואיך זה שנתנו להם להתחמק. הגיע זימון אליך למשרד. המפל"ג אורן היה בחופשת מחלה, הגעתי במקומו ופגשתי את סא"ל יצחק קט מפקד היפו.

נראה שהבנת בדיוק את מצבנו לא ביקשת הסברים ולא הארכת בתחקיר על מה שהיה. אלא התרכזת במה שצריך היה להיות בעתיד. היה ברור כי המצב מסוכן ואסור לאפשר למצרים לעשות בשטח כחפצם. היה ברור גם שחיל הים לא יפתח במלחמה מחדש. בכמה משפטים הפכת את תכנית הסיורים לסיור קרבי. כאשר תהיה פגישה היא תתקיים בעדיפות טקטית מלאה שלנו. לא פעם משחתת ופעם טרפדות אלא ביחד משחתת וטרפדות בגזרות קרובות ובטווח קשר. לא עוד סיורי יום ומנוחה בלילה אלא סיורי לילה ומנוחה ביום. היה ברור שאין שינוי בהוראות הפתיחה באש והייתה הערכה שהמצרים לא יעמדו בלחץ ויפתחו באש ראשונים, כפי שגם קרה.

בפלגת הטרפדות  לא אהבנו את הסיכון ספינות הבנזין ומיכלי הדלק על הסיפון שנשאו. הצלחנו להפעיל למפגש את ספינות הדיזל.

ב-11 ביולי 67 אכן נוצר המפגש היו אלה ה-ט204 וה-ט203 בפיקודי ונעשה שיתוף פעולה עם המשחתת אח"י אילת. שתי טרפדות מצריות חמושות בטורפדו הוטבעו לאחר שעברו מזרחה מקו כוחותינו במערב סיני.  המצרים פתחו באש עזה אך למזלנו לא פגעו וכשראו שאינם פוגעים, ניסו להתנגש עם המשחתת ואיתנו. עד שפגיעות שלנו הפעילו את הטורפדו שלהם כיסחו אותם כליל.

באשדוד פגשנו אותך על הרציף ושלחת אותי אל הכתבים הזרים לדבר אנגלית של בי"ס קציני ים (למגינת ליבו של אבי שקרא ב"דבר" ראיון עם מישהו אחר). הכתבים הזרים שמעו את כל הסיפור והייתה להם רק שאלה אחת:

Question: Were you on orders to shoot on sight?

Answer: Of course not! They shot first!

הפגישה הבאה שלנו זו שעליה רציתי גם לספר בערב המפגש היא ב-11 לאוקטובר 1973. הגעת להפליג כאורח למשימה של הדלקת מיכלי הבניאס. משימה שהוחלט עליה כעלית מדרגה במלחמה. הייתי מפל"ג של ספינות סער 4 והפלגנו על אח"י רשף. מפקד הספינה היה מיכה רם וקצין הגשר אלכס טל לימים מפקדי החייל. על אח"י קשת הצמודה אלינו פיקד סרן דודו הרפזי. דודו קיבל את הפיקוד על הספינה בלילה הראשון של הלחימה. עד אותה הפלגה הייתי איתו על ה"קשת", והפעם בחרתי לתת לו להיות "לגמרי לבד".

העקרונות שיישמנו הוכיחו עצמם. ספינות סער 4 היו משופרות בהרבה על ספינות שרבורג, ולקחים שונים הוכנסו בהן. והספינות "רשף" ו"קשת" היו מוכנות למלחמה. צוות הרשף הורכב מאנשים שנאספו אחד לאחד מהספינות הקטנות למגינת ליבם של מפקדיהם.  זוג ספינות הסער 4 הראשונות יועדו להפליג ב-15 באוקטובר לים האדום. לשבתאי לוי, מפקד השייטת, שהכין אותנו למלחמה הייתה משימה – להכין את ספינות סער 4, ואיוש באנשים טובים היה קריטי להצלחה.

אלוף שלמה אראל מגיע לאח"י רשף לקראת ההפלגה להבערת הבניאס

אלוף שלמה אראל מגיע לאח"י רשף לקראת ההפלגה להבערת הבניאס

התקיפה בבניאס אמורה להתבצע במקביל לתקיפת לטקיה ע"י כוח של 5 ספינות בפיקוד המש"ט יומי ברקאי. הפיקוד הכולל היה במפקדת חיל הים. עד אז היחסים שלי עם המש"ט החדש (התחיל ביולי 73) יומי, היו קרירים, שלא לומר עוינים.

בדרך צפונה  עוד עבדו באח"י רשף לתיקון  צג הציון מטרות שפתאום התקלקל, ושאלתי את קצין הנשק פיני שחף אם לדעתו יסגור את השידה, לפני שנצטרך להילחם. שאלתי אותך אז אם לדעתך פגזי ה-76 מ"מ ידליקו את הבניאס או שנירה ולא ידלק שום דבר.

פנינו לכיוון הבניאס ממערב והתחלנו להיכנס והנה יומי פונה אלי, ומבקש לשים הטעיות מכ"ם לכיוון לטקיה כך שתשומת הלב של הסורים תופנה דרומה בעוד הוא מגיע מצפון.אשרתי ללא היסוס, וחשבתי שאנחנו כבר נהיה מספיק מזרחה עד שיתעוררו.הצבת הטעיות המכ"ם בעיתוי ובמקום שנדרש עזרו ליומי בכניסה ל"קרב לטקיה השני".  מאז אותו מעשה ראה אותי באור אחר. עד שבתחילת 1974 המליץ עלי בפני ביני כמחליפו.

המשכנו להיכנס לבניאס בעמדות קרב, ואתה תפסת פינה בגשר הפתוח. כאשר היינו כמעט בטווח הירי לחוף התברר כי הסורים הוציאו גם שני קומארים מטרטוס אל עבר ההטעיות. כאן נוצרה דילמה. תורת הקרב וכל החינוך שהוטמע בנו חייב כשיש סטי"לים אויב הם הופכים למטרה העיקרית. אך כאן הייתה משימה מטכ"לית של הדלקת הבניאס שהורדה לחיל הים ואין אפשרות שנחזור מבלי שתבוצע.

מחד הקומארים ימשכו אותנו דרומה ומאידך הבניאס הינו ציפור ביד. החלטתי לפרק את הזוג לשלוח את הקשת עם הרפזי, שמקצוענותו התותחנית ידועה, להדליק את הבניאס ואת הרשף הפניתי כנגד הקומארים מטרטוס. היה זה בניגוד לתורת הקרב הקובעת שיחידת הלחימה המינימלית היא זוג ספינות. הסתמכתי על כך שהסער 4 ספינה יותר גדולה וכל אחת מהספינות עברה כבר קרבות. עיכבתי את הפעילות של שתי הספינות. כי הבנתי שהקומארים מתכוונים לעבר ההטעיות שלנו. אך נראה שהזמן המועיל שלהם כבר עבר ומתחילות להתמסמס. הוריתי לשים עוד שתי הטעיות לאותו מקום. הסורים נענו להן, והנה נורו טילים. הטיל הסטיקס מאיר את כל האופק ואחר כך מהווה עיגול אש.

מיכלי הבניאס בוערים

מיכלי הבניאס בוערים

מיד נתתי את ואישור ל"קשת" לפתוח באש ואישור לרשף להסתערות. הדיווח של קצין הגשר אלכס טל היה: טיל אחד בירוק 10, טיל אחד באדום ,10 וטיל שלישי מול החרטום. אתה ישבת לידו וראית כל זאת בבירור.  לכאורה סגרו עלינו, אך לאחר מכן דיווח כי הכיוון משתנה משמאל לימין. ה"רשף" פתחה בכל המהירות שלה, 35 קשר, מכם בקרת האש נעול על הקומאר הקרוב והטווחים מתחילים לרדת.  הקומארים לא המתינו לנו. מיד לאחר ירי הסטיקס פנו דרומה ושעטו לטרטוס.  קלים יותר כי השתחררו מהטילים. סגרנו והתקרבנו אך ראינו את הקומארים נבלעים בתוך הנמל כאשר אנו עדיין מחוץ לטווח הגבריאל.

ה"קשת" החלה בהפגזה בבניאס, הדליקה כמחצית המיכלים וקיבלה מענה מתותחי החוף.  מלא סקרנות עליתי לגשר לראות את הלהבות ומצאתי אותך יושב בצד ימין שמח אך ללא כובע פלדה. נחרדתי. מיד הלבשתי לך כובע פלדה, ואמרתי "מה יגידו עלי אם תיפצע אצלי". כאשר ראה הרפזי את הלהבות כי טוב פנה לצאת מהאיזור תוך כדי זיג זג. וגם אנחנו זיגזגנו החוצה.

הייתי מאוד מדוכדך מכך שהקומארים ברחו לנו ויש לי מאז לא מעט יסורי נפש. בדרך חזרה לחיפה דיברנו ואתה תמכת בהחלטות שעשיתי ומה שיצא יצא.קראתי בספרך – אותו לא הוצאתי מידי מהתחלה ועד הסוף -וגיליתי שדי נהנית באותו לילה.

על חלקך המשמעותי בבניית הכוח שהביא למלחמת יום הכיפורים התודעתי כאשר הגעתי למכללה לביטחון לאומי ושמתי לי את הנושא כיעד למחקר. אנשים מסתכלים מהר הכרמל וחושבים שהספינות היפות האלה תמיד היו שם. תכנית ספינות סער  נעשתה כהמצאה מקורית ישראלית. לא היה דבר כזה או תובנה כזאת לאף אחד: ריכוז המאמץ בספינות מהירות נושאות נשק קטלני.   עדיפות כיחידה קרבית אחד מול אחד על ספינות האויב. פלטפורמות קטנות ככל האפשר כדי שיהיה ניתן לקבל יותר יחידות לחימה בתקציב נתון. מימוש מהיר ע"י בניה בסדרה ללא בדיקות אבטיפוס. הצטיידות באמצעי החימוש והלוחמה האלקטרונית תוך כדי הפיתוח.

גיליתי  כי עקרונות אלה הם אמפיריים ולא נלמדו או הוצגו במפורש. יצרת שיתוף פעולה עם התעשייה הבטחונית ועם המספנות והמתכננים כאשר המטרה להביא לחיל הים כוח לוחם. כל זאת בעוצמה פנימית מול שלטונות צה"ל המודאגים מאלפי הטנקים ומאות המטוסים של האויב.  שלטונות הביטחון רואים בחיל הים כלי לשמירת החופים ולביצוע מעשים שהשתיקה יפה להם. אך לא למלחמה – "אל תפתחו לנו חזית חדשה" אמרו. "ציי האויב מעניינים רק אם הם באים לכאן ואז נדפוק אותם עם חיל האויר".  או בקיצור "אף מיל לסט"יל". מול חוסר ההתלהבות המופגן ידעת לתמרן בכל המרחב ולהשיג את התקציבים והאישורים.

מינוי סא"ל שלמה אראל  בועדת בדיקה לנושא בית הספר קציני ים אפריל 1952

מינוי סא"ל שלמה אראל בועדת בדיקה לנושא בית הספר קציני ים אפריל 1952

(מפרופ' גיחון למדתי שהאסטרטגיה של הצלבנים גם היא הייתה להסתמך על ציי אירופה. דבר שעלה להם ביוקר כי ציי אירופה עסוקים בענייניהם. ועד היום יש מי שחושב שאחרים יפתחו לנו את השייט בים.)

כאשר קיבלתי עלי את עמותת הבוגרים של בי"ס קציני ים, נענית להאציל עלינו מכבודך והסכמת להיות חבר כבוד שלנו. ידענו על היחס שלך ל"קציני ים" בכך  שהיית חבר בועדה המייעצת להקמת בי"ס ושלחת את אודי ללמוד בו. הופעת לכל המפגשים שהזמנו אותך ואף חילקת עמנו דברים בחלק מהמפגשים. גם כאן למדתי ממך כשאמרת לי שאתה מתפעל מהאיכות האנושית שפגשת, הקדטים והבוגרים הצעירים. דבריך אלה גרמו לי לראות אחרת את המצב. עד אז חשבתי שמגיעים לבית הספר אנשים מישראל השנייה שאולי לא יכולים להגיע להישגים. בהמשך למדתי שהאיכות האנושית בבית הספר טובה מאוד. יש לא מעט תלמידים מוצלחים, ויכולים להיות בוגרים מצליחים.

הסבתי את תשומת לבך לערך על שמך בויקיפדיה. וביקשתי שתבדוק ותסייע ליצור ערך יותר מאוזן. שמחתי לראות שזה נעשה. לידיעתך צוות ויקיפדיה פנה ביזמתו לעמותות הימיות ואנחנו נמצאים בתהליך מיזם עדכון כללי בערכים הנוגעים לחיל הים. שגם אתה יכול להצטרף אליו.

שלמה מפקדי ברצוני לומר לך כי היית לנו מפקד למופת:

ידעת את החומר, שימשת דוגמא אישית ונתת תשומת לב לאנשים.

כחבר בית"ר שפיקד על "אח"י פלמ"ח" ועל "אח"י הגנה" נברך אותך. ביום הולדת שמח בברכתו של ח. נ. ביאליק  "תחזקנה ידיך".

בברכה ובהערכה                            אלי רהב

יו"ר עמותת בוגרי קציני ים

 

 

שתף.

אודות המחבר

תגובה אחת

  1. האלוף שלמה אראל ז"ל היה אחד ממפקדי חיל הים החשובים, הוא החליף את האלוף יוחאיי בן נון ז"ל במהלך שנות ה 60. היה לו חלק חשוב ברכישת הסטילי"ם ובהטמעת תו"ל ספינות הטילים . קצרה היריעה על סיפור חיו ותרומתו להקמת והגנת המדינה, פגשתי אותו בפעם האחרונה ב 2010 בחיפה ושוחחנו מעט….תנחומיי לכל ב"ב.

השאר תגובה

כל הזכויות שמורות 2015-2024 © | תנאי שימוש | פרטיות